צמח צדק הקדמון ריב

וכיון דהכי הוא שהפטרות אלו עדיפי מכל שאר הפטרות שבשבתות השנה שהן קבועים לרבותינו ז"ל יראה פשוט שאם לא קראו הפטרת דברי ירמיה בשעתה לפרשת פנחס יש לה תשלומין לקרותה בשבת הבאה עם הפטרת שמעו שהיא לפרשת מטות ומסעי והיינו שלשבת פרשת מטות ומסעי יתחילו לקרות ההפטרה מן דברי ירמיה וגו' ויהיו קורין עד סוף הפטרת שמעו דבר ה' וגו' דכיון שהן סמוכין זה לזה בלי הפסק כלל והם מענין אחד מעין המאורע דקודם תשעה באב שפיר דמי לקרות כך שיתחילו לקרות דברי ירמיה ויהיו קורין עד סוף שמעו מידי דהוה הפטרה אחת ארוכה: ואף על גב דזה נראה פשוט מכל מקום אית נמי להביא ראיה מהמרדכ"י מגילה פרק בני העיר שכתב וז"ל חתן הבא בשבת רני עקרה יפטיר שוש אשיש ושבת של עליה סוערה יפטירו רני עקרה ואם בא חתן בשבת של עניה סוערה יפטיר שוש אשיש שכבר אמר עניה סוערה בהפטרת של רני עקרה עכ"ל: **(הג"ה להרב בן המחבר הא דכתב המרדכ"י יפטירו רני עקרה פירוש יתחילו רני עקרה וכן הוא בהדיא בפסקים וכתבים דמהררא"י סימן צ"ד וכן מצאתי מוגה במרדכ"י מגדול אחד:)** הרי כתב המרדכ"י בהדיא שאם דלגו אחת מן הפטרות הללו ויכולין להשלימה אחר כך בהפטרה אחרת הסמוכה לה ממש כגון עניה סוערה לרני עקרה יש לה תשלומין הוא הדין נמי בנדון שלפנינו שלא קראו הפטרת דברי ירמיה לפרשת פנחס יש לה תשלומין אחר כך בשבת פרשת מטות ומסעי והיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה וגו' ויהיו קורין עד סוף שמעו וגו': ואף דמהררא"י בפסקים וכתבים סימן צ"ד לא מסתבר ליה ההוא דמרדכ"י שכתב וז"ל אמנם תמוה לי קצת על חתן הבא בשבת דרני עקרה שבשביל כך יתחילו שתי שבתות מקודם שלא כסדר ולא חיישינן להא דליכא כתובה דלא רמו ביה תגרא ודלמא הדרא בהו ונמצאו הפטירו שלא כדין וכו' עכ"ל הרי משמע ליה דאין לסמוך על הוראה זו הא לאו מלתא הוא דהא מכל מקום הוא עצמו מסיים וכתב וז"ל אבל איפכא שפיר דמי וק"ל עכ"ל כלומר הא דכתב המרדכ"י שאם בא החתן לפרשת כי תצא יקדימו לקרות הפטרת רני עקרה שתי שבתות קודם לכן להתחיל לקרות רני עקרה לפרשת ראה הא לא מסתבר ליה משום דאיכא למיחש לביטול הנשואין אחר כך אבל איפכא שהחתן בא לעניה סוערה דהיינו בפרשת ראה שפיר דמי שיש לדחות עניה סוערה ויש לה תשלומין אחר כך לפרשת כי תצא עם הפטרת רני עקרה וזה שכתב אבל איפכא שפיר דמי והוא הדין נמי נדון דידן שכבר דלגו הפטרה דברי ירמיה בפרשה הראויה לה יש לה תשלומין אחר כך לפרשת מטות ומסעי לקרותה עם שמעו דבר ה' וגו' והיינו שיתחילו לקרות דברי ירמיה ויקראו עד סוף שמעו ולאפוקי לקרות תחלה הפטרה שמעו ואחר כך דברי ירמיה לאו שפיר דמי משום דהוה מסופה לראשה לכך צריך להתחיל דברי ירמיה ויהיו קורין עד סוף שמעו: וליכא למימר דלמא הא דהסכים מהררא"י בפסקים וכתבים להמרדכ"י דאיפכא שפיר דמי והיינו שאם לא קראו עניה סוערה לפרשת ראה יש לה תשלומין עם רני עקרה לפרשת כי תצא שאחר כך היינו דוקא בגונא ההוא שקורין תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה דזהו מיקרי כסדר שתחלה קורין הפטרה שהיא חובה לשבת ההוא ואחר כך קורין הפטרה עניה סוערה הסמוכה לה לתשלומין דלעולם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אבל להפך כגון להקדים לקרות רני עקרה עם עניה סוערה כמו שכתב המרדכ"י לא מסתבר ליה משום דאז צריכין לקרות תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה דאם יהיו קורין תחלה עניה סוערה ואחר כך רני עקרה יהיו קורין מסופו לראשו ולאו שפיר דמי אלא צריכין לקרות תחלה רני עקרה ואחר כך עניה סוערה ואם כן קורין תחלה הפטרה רני שהיא לתשלומין ואחר כך הפטרה עניה סוערה שהיא חובה לשבת ההוא פרשת ראה וזהו מיקרי שלא כסדרן ומקדים אינו תדיר לתדיר: ולכך לא מסתבר ליה למיעבד כך מידי דהוה שכח להתפלל שלל תפלה אחת מתפלל אחר כך שתים וצריך להתפלל תחלה חובה ואח"כ התשלומין ואם כן הוא הדין בנדון דידן שלא קראו דברי ירמיה הפטרה לפרשת פנחס ויהיו קורין אחר כך לשבת פרשת מטות ומסעי ויתחילו דברי ירמיה אם כן יקדימו התשלומין קודם החובה ויהיה שלא כסדר שאינו תדיר היינו הפטרה דברי ירמיה וגו' קודם התדיר היינו הפטרה שמעו ודלמא בכי האי גונא לאו שפיר דמי: הא ודאי לאו מלתא הוא דכיון דהפטרה שמעו היא סמוכה ממש להפטר' דברי ירמיה ואין ביניהם הפסק כלל והכל הוא מעין המאורע לא קרינן דברי ירמיה בתורת הפטרה נוספת על הפטרת חובה לשבת ההוא אלא הכל בתורת הפטרה אחת לשבת פרשת מטות ומסעי כמו שכתבתי לעיל מידי דהוה שפטרה ארוכה כאלו היתה הפטרה לשבת ההוא מתחלת דברי ירמיה מי סברת דאין רשאין להתחיל בהפטרה כמה פסוקים שלפניה בכל השנה בלא הפסק בנתים ומכל שכן כשהכל הוא ממש ענין אחד לכך לא מיקרי בענין זה שלא כסדר או אינו תדיר ושפיר דמי למיעבד כך להתחיל דברי ירמיה דמיחזי כהפטרה אחת: וכן מוכח נמי מדברי מהררא"י בפסקים וכתבים גופיה שהרי אינו מתמה על המרדכ"י במה שכתב לקרות הפטרה רני עקרה עם עניה סוערה לפרשת ראה שהוא שתי שבתות קודם לכן אלא מטעם דלמא תתבטלו הנשואין אח"כ ולא יצטרכו לדחות הפטרה רני עקרה משבת הראוי לה ולמה יהיו קורין שלא כסרר על הספק משמע אבל אי בריא לן שתהיה הפטרה רני נדחת אין מקום לתמיה זו דאי לאו הוה עדיפא מינה הוה ליה לתמוה היאך יקדימו לקרות התשלומין ואינה תדיר קודם להפטרה שהיא חובה לאותה שבת שמיקרי תדיר אלא ודאי דמה שמקדימין לקרות רני עקרה לפרשת ראה לקרות עם עניה סוערה ולהתחיל ברני עקרה לאו בתורת הפטרה נוספת קרינן לו אלא בתורת הפטרה אחת והיינו כאלו הפטרת ראה היתה מתחלת רני עקרה ומסיימת סוף הפטרה עניה וגו' דכיון שהיא סמוכה לה ממש ואין ביניה' הפסק כלל והכל מעין המאורע כדפירישית ולפרשת נח הוא באמת הפטרה אחת רני עקרה ועניה סוערה והא דכתב מהררא"י שם שאם קורין כך רני עקרה בפרשת ראה דהוי שלא כסדר לא מטעם שהיא אינה תדיר שאינה אלא לתשלומין וקרינן קודם הפטר' שהיא חובה מיקרי שלא כסדר אלא מטעם שהוא שלא כסדר הסי' נו"ע ארק"ש שדוחין רני עקרה משבת הקבוע לה על ספק ונודחה הסדר של נו"ע ארק"ש וזה פשוט הוא שלאיזה כוונה. עשו כך רבותינו ז"ל וסדרו לאלו הפטרת בענין זה והקדימו עניה סוערה לרני עקרה שלא כסדר שהם כתובים בנביא. **(הג"ה להרב בן המחבר עוד כתב מהרר"אי שם בפסקי' וכתבים סימן צ"ד על המרדכ"י וז"ל הלשון שכבר מגומגם וכו' עכ"ל כלומר שהמרדכ"י כתב אם בא החתן בעניה סוער' יפטירו שוש אשיש שכבר אמר עני סוער בהפטר' רני זהו מגומג' מהו שכתב שכבר אמר שהרי עדיין לא הגיע זמן לקרות רני עקרה ולא קראו עדיין וא"כ היאך כתב שכבר אמר אבל לי נראה ליישב שפיר שצ"ל להיות שכבר אומר בוי"ו כדמייתי בפסקים וכתבים כך שכבר אומר וכו' והוא לשון)** בעל הלבו' בסימן תכ"ח סעיף ח' כתב וז"ל: