צמח צדק הקדמון ריא

וא"כ הוא הדין הבכור הזה שנולד מאש' שאין יודעים בודאי שישראלי' היא שאפשר שהיא בת כהן או בת לוי אעפ"י שהוא ודאי פטר רחם אפ"ה פטור מפדיון משום דבממון אמרינן המוצי' מחבירו ע"ה: ולא מיבעיא שאין האב חייב לפדותו אלא אפילו הבן עצמו לכשיגדיל נמי אין צריך לפדות את עצמו משום דלא מצינו שצריך הבן לפדות את עצמו לכשיגדיל אפילו היכא שאביו לא היה חייב לפדותו אלא היכא שהוא ודאי פטר רחם רק שאביו פטור מלפדותו משום שהוא ספק אם הוא בנו או לא כגון שתי נשים משני אנשים שילדו כאחת בבית אחד ולא בכרו וילדו אחת זכר ואחת נקבה אז האבות פטורים דכל אחד יכול לומר שהבכור אינו בנו התם הוא דצריך הבן לפדות את עצמו לכשיגדיל מפני שהוא ודאי פטר רחם וחייב בפדיון וכל כיוצא בזה כהובא בטור י"ד סימן ש"ה אבל היכא דאיכא ספק בעיקר הבכורה או אפילו שהוא ודאי פטר רחם אלא שהספק הוא אם חייב בפדיון כמו בנדון דידן דדלמא בת כהן היא או בת לוי אינו צריך לפדיון כלל אפילו לכשיגדיל משום דבכל ספק ממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה: אלא שלענין איסורא אזלינן לחומרא בספק בכור שאינו נאכל לבעלים אלא במומו כדאיתא פרק ב' ופרק ג' דבכורות ובטור י"ד סימן שט"ו שס"ז אבל לענין ממון אזלינן לקולא והמוציא מחבירו עליו הראיה: ולכך בנדון דידן דאין יודעין אם אמו של הבכור הזה היא ישראלית או כהנת או לויה מיקרי ספק ופטור מן הפדיון משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה אפילו לא היתה האשה הנכרית אומרת שאמו היא בת לוי פטור הוא מן הפדיון דלא צריכין לסהדותא דידיה לענין ספק ממון דבלאו הכי הוא פטור: וכל היכא דצריכין לעדות לא מהני סהדותא דאשה כגון באחד שבא ואמר כהן אני דלא מהימן אפילו בזמן הזה דליכא תרומה דאורייתא אפילו הכי אינו נאמן כהובא בטור א"ה סימן ג' וצריך לעדות ודינו שאפילו עד אחד מהני ליה התם דוקא עדות עד אחד הוא דמהני אבל עדות אשה לא מהני דאין עדות באשה כלל אלא למה שאמרו חכמים לעדות אשה וכיוצא בזה אבל לא למה שצריך עדות: והא דנאמנת החיה לומר זה בן כהנת וזה בן לויה וזה בן ממזר וכו' כדאיתא בפרק עשרה יוחסין והובא בטור א"ה סי' ד' היינו דוקא התם משום דעל הרוב אי אפשר בענין אחר לכך הימנוה רבנן ולא מדינא כמו שכתב הר"ן כך בהדיא הביאו הרב ב"י התם אבל היכא דאפשר בענין אחר אין האשה נאמנת דאין עדות באשה אלא שבנדון דידן אעפ"י שזה שנולד מהאשה הזאת הוא ודאי פטר רחם לאמו מכל מקום כיון דאין אמו מוחזקת ודאית ישראלית ואפשר שהיא כהנת או לויה הרי הוא פטור מפדיון כיון שאינו אלא ספק ממון וכל ספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה: שאלה קכ"ו פרשת פנחס שחל בשבת שאחר י"ז בתמוז שצריכין להפטיר בירמיה סימן א' דברי ירמיה וגו' על פי הסימן דש"ח וכו' וקראו בטעות בהפטרת פנחס הסדורה כשחל קודם י"ז תמוז שהיא במלכים סימן י"ט ויד ה' וגו'. היאך יש לנהוג לשבת הבאה: תשובה תחלה צריך אני להציע הא דאיתא במתניתין וגמרא פרק הקורא את המגילה עומד וכו' דף כ"ד מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק המתורגמן ובגמרא תניא מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינים וכאן וכאן כדי שלא יפסוק המתורגמן תניא אידך אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ע"כ והביאם הטור א"ח בסי' קמ"ד: פסקן של דברים כך הוא שאין מדלגין מנביא לנביא מפני בלבול הדעת לפירוש רש"י וגם שיש בזה מיעוט כבוד צבור אם יהיו צריכים לשתוק ואפילו בנביא אחד אין מדלגין אם יהיה יותר מפסיקת המתורגמן אבל אם אין בהם כדי פסיקת המתורגמן מדלגין בנביא אחד והוא הדין בתרי עשר דכולן הוי כנביא אחד וכל זה דוקא מראשו לסופו אבל מסופו לראשו אפילו בנביא אחד ולית ביה הפסק כדי פסיקת מתורגמן אין מדלגין משום דהוי למפרע ואין מדלגין למפרע: והכי קיימא לן אפילו האידנא שאין לנו הפטרת כתובי' בגלילה אלא קורין מתוך החומשים שאפשר למצוא מה שרוצה לקרות בלי שהייה והיינו שיעשה סימן לעצמו קודם שיתחיל לקרות למקום ההוא שרוצה לדלג אפילו הכי אין מדלגין אפילו בנביא אחד אם הוא כדי פסיקת המתורגמן אלו היה בגלילה ודלא כיש אומרים שיש להקל האידנא שקורין מתוך החומשים ויכולין למצוא מהר מה שרוצים לקרות עוד נוסף על ההפטרה הקבוע ואין בזה מיעוט כבוד צבור הביאם מהררא"י בפסקים וכתבים סימן צ"ד אלא קיימא לן דאין מדלגין אפילו האידנא: והא דנוהגין במקצת קהלות כשהפטרת חתן אינה דוחה הפטרת השבת ההוא כגון ארבע פרשיות וכיוצא בזה קורין אחר הפטרה כמה פסוקים בהפטרת החתן שוש אשיש והרי יש בזה דילוג מנביא לנביא הא כבר מצאו אחרונים ישוב לזה אי משום הא דקרינן איזה פסוקים שוש אשיש לאו משום הפטרה קרינן אלא כזמר בעלמא משום שמחה ואי משום דקרינן להו כך בעל פה אבל משום הפטרה לא מפני שאין מדלגין אפילו האידנא יעויין כל זה בסימן קמ"ד מטור א"ח דמייתי הרב ב"י דעות הפוסקים והכי קיימא לן דאין מדלגין כלל אפילו בנביא אחד אם יש בו כדי פסיקת מתורגמן ומכל שכן דאין מדלגין מסופו לראשו והדברים ברורים על פי הסכמת האחרונים הרב ב"י והרב בהג"ה ש"ע ואינך פוסקים: תו צריך אני להקדים שאלו הפטרת שמן י"ז תמוז ואילך שסימנם דש"ח נו"ע ארק"ש ד"ש עדיפי מכל הפטרת השנה דכל הפטרה השנה חוץ הפטרת מועדים ופרשיות ור"ח אעפ"י שהן מדברי רבותינו ז"ל שיש לקרות הפטרה בכל שבת ושבת כדתנן ריש פרק הקורא את המגילה עומד וכו' אבל מ"מ לא קבעו רז"ל איזה הפטרה שיהיו קורין לשבת זה ואיזה לשבת זה אלא הניחו את זה לחכמי הדורות שיהיו מסדרין לפי דעתם לכל שבת ושבת הפטרה לפרשה הסדורה לאותו שבת רק למועדים ור"ח ופרשיות וכו' קבעו רבותינו ז"ל איזהו הפטרה שיהיו קובעים אבל לכל שבתות השנה לא קבעו ולאפוקי לאותן שבתות שמן י"ז בתמוז ואילך קבעו רבותינו ז"ל איזה הפטרה שיהיו קורין בכל שבת ושבת זו אחר זו כמו שכתבו התוספות פרק בני העיר דף ל"א בד"ה ר"ח אב וכו' על שם הפסיקתא ומייתי לה הטור אורח חיים סימן תכ"ח וז"ל הטור בפסיקתא מבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה ומשם ואילך לפי הזמן ולפי המאורע תלתא דפורענתא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא תלתא דפורענתא דש"ח דברי ירמיה לפרשת פנחס שמעו דבר ה' למטות ומסעי חזון לאלה הדברים בשבת שלפני תשעה באב ושבע דנחמתא נו"ע ארק"ש נחמו לפרשת ואתחנן ותאמר ציון לפרשת עקב עניה סוערה לפרשת ראה אנכי אנכי לפרשת שופטים רני עקרת לפרשת כי תצא קומי אורי לפרשת כי תבא שוש אשיש לפרשת אתם נצבים תרתי דתיובתא ד"ש דרשו וגו' שובה ישראל וגו' ע"כ: