צמח צדק הקדמון כא

על ידי קוץ יש לתלות ולהקל כי כן הכריעו האחרונים הרב ב"י בסימן מ"ט. והרב בהג"ה ש"ע מטור יורה דעה ומימיהם אנו שותים ואחריהם אנו נגררים: וכנראה מתוך ספרו של הרב הגדול בעל משפטי שמואל כתב ספרו טרם יצא לאור החבור הגדול של הרב ב"י שמצאתי פסק אחד שכתב בשנת רצ"ב. אמנם אחר שיצא לאור החבור הגדול של הרב ב"י והש"ע שלו ואחריו הרב בהג"ה ש"ע ונתפשטו חבוריהם בקרב כל ישראל אין לנו אלא דבריהם וכדין הכשרתי את הפרה ההיא שהיתה המרה נמצאת בין עור לבשר תחובה בין הצלעות. ויפה דנתי. ויפה הורתי. והדברים ברורים: שאלה יוד ראובן הלוה לשמעון בשטר מחתימת ידו כאשר נוהגין האידנ' מה שקורין ממרמ"י. והיינו שהלוה חותם חתימת ידו באמצע המגלה וכותב מעבר לדף ג"כ באמצע דמגילתא מכוון נגד החתימה בזה הלשון. משמעות שטר חוב זה על החתום מעבר לדף מסך מאה זהובים זמן פירעון לר"ח ניסן שצט"ל. ויש לשטר חתימת ידו זה כל תוקף שטרות שבעולם רק שאין לו דין שטר גמור לטרוף ממשעבדי אבל מבני חורין גבי ואפילו מיורשים ואינו יכול לטעון פרעתי אם יכולים לקיים חתימת יד הלוה החתום בשטר זה ויכול אדם ליתן לחבירו שטר זה אפילו בלא כתיבה ומסירה ואפילו בלא כח והרשאה וכל המוציא גובה בו והכל ממנהג התגרים שקבעו מנהג זה עיקר משום תקנת השוק על פי מנהיגי ארצות וגאוני עולם. ואחר כך נאבד השטר מן ראובן המלוה ורצה להתפרע משמעון הלוה ושמעון טוען שהוא ירא שמא ימצאם אחר ויגבה בו ממנו: והנה באמת כבר אירע זה פעמים הרבה ונהגו הדיינים להכריז על שטר שסך כך וכך הוא וזמן פירעון כך וכך וחתום עליה פלוני מי שיש לו שטר כזה יבא לב"ד ויהא מראה זכיותיו תוך שלשים יום או יתבטלו זכיותיו ונותנים ביד הלוה כתוב וחתום שכך הכריז והוא חייב לשלם למלוה שלו. כך הוא מנהג הדיינים: אלא שלוה זה מוסיף לטעון דלמא ימצא אחר לשטר זה שהוא חתום בו ויטעון שלא ידע ולא שמע מן ההכרזה שלא היה במדינה או שהיה אנוס ויכחש בו ויאמר שהוא הלוה לו תחל' בשטר זה ומעולם לא יצא שטר זה מתחת ידו או שיכחיש בראובן המלוה ויאמר שהוא נתן לו שטר זה בפרעון חובו וכיוצא בזה ויגבה ממנו. ולכך רוצה עתה שלא לשלם לראובן המלוה שלו עד שיעשה לו בטחון לסלק היזקו שאם יצטרך לשלם שנית למי שיוציא השטר הנאבד ישלם לו כל מה שיוציא ממנו המותר וראובן טוען שרוצה ליתן לו שובר כדין כל מי שנאבד שטרו ואין עליו שום חיוב יותר. עד כאן לשון השואל: תשובה תחלה צריכין אנו לבאר אי בשטר חתימת יד כזה שאנו קורין ממרמ"י מהני שובר או לא ובאיזה ענין מהני או לא מהני כיון דאין שם המלוה נזכר בשטר וכשנעמוד על עיקרי דין זה יתבאר נמי דין זה אי צריך המלוה לקבל אחריות הפסד הלוה מחמת אבידת השטר או לא: הר"ן בפרק גט פשוט כתב דמהני שובר בשטר כזה שלא נזכר בו שם המלוה שכתב וז"ל שטר שכתוב בו שנתחייב לכל מוציא אותו בבית דין כשר וגובה בו המוציאו וכו'. ומיהו שטר זה כל שהוציאו אחד ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם שיוציאנו מכאן ואילך שלא נתחייב זה אלא במנה לבד עכ"ל והובא בהג"ה ש"ע ח"מ סימן נ'. הרי מבואר דבשטר כזה שלא נזכר בו שם המלוה מהני שובר. והיינו דוקא ממי שידוע הוא ששטר זה היה כבר בידו אותו שובר מהני לכל מי שיוציאנו אחר כך דכיון ששטר זה היה כבר בידו והוא היה יכול לגבות בו מיקרי הוא בעל השטר והוא מוחל שעבודו ומהני אותו שובר. אבל בשאין ידוע ששטר זה היה כבר בידו אלא שהוא בא לבית דין עם הלוה ואמר שטר כזה היה לי על לוה זה ואבדתיו וכותב לו שובר ודאי דאותו שובר לא מהני. דאי לא תימא הכי אלא השובר מסתם אדם אפילו בשאין ידוע שהיה השטר בידו נמי מהני א"כ יכול הלוה להערים להפקיע זכות המלוה שלו שיקח לאחד מן השוק שיאמר שהיה לו שטר עליו ויכון לסך ולזמן פירעון של השטר ההוא ויאמר שאבד שטרו ויתן לו שובר. אלא ודאי דלא מהני שובר אלא בשידוע שהיה לו שטר כזה בידו דאז היה הוא יכול לגבות בו ומיקרי בעל השטר ומחל על אותו שעבוד אותו שובר מהני אבל בשאין ידוע שהיה כבר בידו אותו שוב' לא מהני: וכן הוא מבואר במשמעות לשון הר"ן גופה שכתב וז"ל ומיהו שטר זה כל שהוציאו אחד ופורעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם עכ"ל: הרי משמעות לשונו הוא דדוקא שהיה השטר בידו שהרי כתב כל שהוציאו אחד ופרעו לו וכו' היינו שכבר היה השטר בידו והוציאו. ולא כדמשמע לכאורה מלשון הש"ע בח"מ סימן נ' לומר אפילו בשאין ידוע שהיה שטר בידו שהעתיק דברי הר"ן וכתב וז"ל ואם נכתב שובר משום אדם על שטר זה אחר כך שום אדם לא יכול לגבות בו. עכ"ל. ויש טועין לומר דמלשון זה משמע ששובר משום אדם מהני אפילו בשאין ידוע ששטר זה היה בידו. והא ודאי ליתא כדפירשתי: וכיון דהכי הוא הרי דין זה מתחלק אם הוא בענין שיודעין ששטר זה היה בידו כבר הרי השובר ממנו מהני וצריך שמעון הלוה לשלם לו רק יתן לו ראובן המלוה שובר ואין צריך יותר דהרי שובר זה מהני לכל אדם שיוציאנו אחר כך והרי דינו ככל שטר שנאבד שכותב המלוה שובר וצריך לשלם לו. אבל אם אין ידוע ששטר זה היה בידו כבר דאז אין השובר ממנו מהני כדפירשתי אין הלוה צריך לשלם לו אלא עד שיקבל המלוה עליו אחריות הפסד הלוה מחמת אבידת השטר דהיינו באם שיוציאנו אחר ויגבה ממנו יחזור לו הוא את מעותיו אף על גב דמכריזין עתה על כל מי שיש לו שטר כזה שיהא מראה לבית דין והוא לא בא. מכל מקום איכא למיחש דילמא יוציאנו לאלתר ויברר שהיה אנוס ולא היה יכול לבא להראות זכיותיו או שלא היה במדינה ויכחש בלוה זה ויאמר שהוא הלוה לו מתחלה ויגבה ממנו לכך צריך המלוה לקבל עליה אחריות הפסדו של הלוה מחמת זה שאבד שטרו: וליכא למימר כיון דהלוה יודע בעצמו שהוא חייב למלוה שלו והיאך יאכל וחדי בשביל שזה אבד שטרו ואם כן ראוי הוא שהלוה ישלם למלוה ויקח שובר ממנו ואף על גב דהאי שובר לא מהני ליה אלא לגבי מלוה זה אבל לגבי אחרינא לא מהני ואיכא למיחש לשמא ימצאנו אחר מכל מקום אין בכך כלום דטפי חשו לפסידא דמלוה משל לוה מטעם עבד לוה לאיש מלוה דהכי מסקינן בפרק גט פשוט דף קע"א בסוגיא דכותבין שובר דפריך אלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי אמר ליה רבא אין עבד לוה לאיש מלוה. ואם כן בנדון דידן נמי נימא הכי ולמה נתחייבנו למלוה להיות באחריות הפסד הלוה שאבד שטרו. ואי משום שהמלוה הוה גרם בניזקין על שאבד שטרו מכל מקום בשביל כן אינו מתחייב בדין אפילו אם יצטרך הלוה לשלם למי שיוציאנו כיון שאינו אלא גרם בניזקין הוא פטור: ועוד דאפילו גרם בניזקין לא הוי דהרי לא עביד מידי בידים אלא שנאבד ממנו וגם לא בריא הזיקו דמי יימר שימצאנו אדם אחר ויצטרך הלוה לשלם. וגדולה מזו אמרו בשליש שהחזיר