צמח צדק הקדמון כ

ז"ל עיקר אומר אני דיש לחלק בין דבוקה לסרוכה טובא דבדבוקה יש להתיר ולא בסרוכה ועוד דהתם דקדק ואמר מצד הכבד דמשמע כשהוא מצד הכבד אולי חשיב רבותא יותר ולזה דקדק ואמר כדינה דמשמע בדרך דאין ראוי לחוש לנקב ולא מטעם פרוק אבל בנדון דידן דנקב יש בדופן וזאת סרוכה היא מחוץ לדופן יש כמה חששות להחמיר: ואף על גב דמצאתי בליקוטים משם רבינו גרשון מאור הגולה ז"ל דנקב שנמצא בדופן כנגד הכרס דלא חיישינן לה שמא ניקב הכרס והתירה אומר אני דשאני נדון דידן דאחרי שנסרכה איתרע דודאי סירכא זו מצד הנקב באה דאין סירכא בלא נקב ונקב ראינו כאן ומכה לא ראינו בה דנימא דתלינן במכה וזה פשוט ועוד אני אומר כי היכי דאיכא מאן דאמר דאף על גב דאיכא מכה בדופן מכשרינן לגבי ריאה ותלינן בדופן בשאר המקומו' דלא תלינן בדופן דמתוך שהם רכים לא תלינן בהו הכי נמי י"ל דדוקא ריאה מתוך דמתנפחת ומתמעטת קולטת הדופן אליה ואיכא למימר דתלינן בה אבל בנדון דידן שסירכא הזאת לא תלינן לה בדופן ואפילו למאן דאמר בשאר המקומות תלינן בה אפילו שלא בדופן היינו דוקא בהריאה מהטעם שהזכרנו וכן יש ראיה דראוי לחוש אפילו בחששה קצת רחוקה וכל שכן בנ"ד מהא דאמרינן גבי מרה דאשתכח קשייתא כזיתא דאיכא כמה גדולים בפירוש וחששא הויא משום דשמא נכנסה דרך הושט ונקבה ואף על גב דהויא חששא רחוקה ויותר יש לתלות דדרך סמפונא נקיט ואתאי אלא דחיישינן לחומרא והוא הדין לגבי נדון דידן דעינינו הרואות דבוק כזה ונקב גדול דיצאת המרה לחוץ פשיטא דחיישינן לה ואף על גב דהכא הגרעון לפנינו וריעותא לפנינו היא מכל מקום חששה שלה רחוקה היא ואפילו הכי מחמרינן וכמה חומרות אמרינן בפרק אלו טרפות מטעם דהוי ספיקא דאורייתא סוף דבר זו דעתי הקצרה במרה זו שנמצאת חוץ לדופן דבוקה וסרוכה דנקיטנן לחומרא עכ"ל: והנה העתקתי דברי הרב משפטי שמואל מה שכ' מדין מרה שנמצאת בין עור לבשר ועיני כל לנוכח יביטו הוא בנה יסודו על הדין שכתב בת"ה סימן קס"ג דסירכא פוסלת בכל האיברים שנקיבתן במשהו ורצונו לומר כיון שנסרכה המרה לבין הצלעות הרי הסירכא פוסלת בה אלא שהרגיש שמא יש לתלות בדופן לכך כתב דאין לתלות בדופן דרצונו לומר דדוקא ריאה יש לתלות בדופן ולא מרה אלו הם תורף דברי הרב אבל אין אנו צריכין לחוש כלל לדבריו כי כבר בארתי שהאחרונים הרב ב"י והרב בהג"ה ש"ע סימן מ"ו הכריעו כמאן דאמר דאין סירכא פוסלת אלא בריאה ולא בשאר איברים שנקיבתן במשהו: תו כתב הרב כיון דיש כאן נקב בדופן ואין ניכר אם בא מחמת קוץ או מחמת חולי תלינן לחומרא דמחמת קוץ בא ויש לחוש שניקב אחד מאיברים שנקיבתן במשהו ואין בדיקה לנקב במשהו. להא נמי אין אנו צריכין לחוש כלל כי כבר ביארתי שהאחרונים הרב ב"י בסימן מ"ט והרב בהג"ה ש"ע סימן נ"א הכריעו כמאן דאמר דבספק ניקב מחמת קוץ או מחמת חולי תלינן להקל: הרי מכל דברי הרב אין שום דבר שצריכין אנו להשיב עליו כי היסוד אשר בנה הרב הנ"ל וסבב כל דבריו על היסוד ההוא אזיל ליה כיון שהאחרונים אשר אנו שותים מימיהם ונגררי' אחריהם הכריעו דלא כדידהו שבנה הוא היסוד עליהם ולא נשאר מידי רק תשובת הרשב"א בכבש אחד שנמצא בו נקב בחזה וכו' כדלעיל דמייתי הרב ראיה מיניה דניקב יש לתלות בקוץ וזה ברור כשמש דאין ראיה מתשובת הרשב"א לנדון דידן: דהתם בתשובת הרשב"א בכבש שנמצא נקב בחזה וכו' שחשש לנקיבת אחד מן האיברים שנקיבתן במשהו על ידי קוץ מיירי שגם העור היה מנוקב כדמשמע מלשונו שהיה נקב מפולש עד הלב. וגם ניכר היה שהנקב לא היה על ידי חולי כדמשמע מלשון השואל שכתב וז"ל ויש מי שחושש משום דרוסה ואינו וכו' וכן הוכח מאווזא דרב אשי עכ"ל. והיינו הא דאיתא פרק אלו טריפות דף נ"ג. ההוא בר אווזא דהוה ביה רב אשי על לביני קניא נפק אתא כי ממסמס קועי דמא. אמר רב אשי לא אמרי' ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא הכא נמי ספק קניא ספק שונרא אימר קניא מחייה ע"כ. הרי התם מיירי דאווזא היה נראה בה דלא נעשה הריעותא על ידי חולי דהוה ממסמס קועו דמא הכי נמי דכוותא מיירי בכבש שהיה נראה שלא נעשה על ידי חולי שהרי השואל דמה אותו כבש לבר אווזא והיינו משום שגם העור היה מנוקב והיה ניכר שלא נעשה ע"י חולי לכך שפיר דמי למיתלי בקוץ ולהחמיר שמא ניקב א' מאיברים הפנימיים שנקיבתן במשהו ואין בדיקה לנקב במשהו. אבל בנ"ד דהעור מבחוץ שלם הוא ולא ניקב כלל הרי אדרבה דומה כאלו הוא ניכר שלא ניקב על ידי קוץ דאלו היה ניקב על ידי קוץ ראוי היה שגם העור תהא מנוקב כמו שכתבתי ובארתי למעלה בתשובתי לכך אין להחמיר כלל כיון שכבר הכריעו האחרונים דבספק ניקב על ידי קוץ או על ידי חולי אזלינן לקולא: והגם דזה פשוט הוא דנקב שנמצא בכבש נגד הלב בחזה דמיירי בו הרשב"א היינו שהיה ניכר שלא היה ע"י חולי דומיא דבר אווזא דרב אשי פ' אלו טריפות דף נ"ג מ"מ אית נמי להוכיח שכן הוא. שהרי כתב הרשב"א בתשובה זו וז"ל ולא אמרו בלב או בדקין והמסס ובית הכוסות דאינו טריפ' אא"כ נקבה מצד לצד אלא בנקבים שעל ידי חולי אבל בנקבים שעל ידי כלי כמחט או קוץ אפילו נמצא מחט בחלל הבהמה טריפה וזה דבר ברור בעיני. וכן כתבתי בספר תורת הבית עכ"ל: והנה בספר תורת הבית בית ב' שער ג' דף ל' ע"ד כתב דין זה וז"ל עוד תדע שכשאמרו ניקב הלב וכו' וכן בכל אבר פנימי שאמרו שניקב מצד לצד לא אמרו אלא בשניקב מחמת חולי אבל בלאו הכי אפילו לא ניקבו אלא מבחוץ בקוץ או בסכין וכיוצא בזה טרפה וכו' ולפיכך אם נמצא הכבד נקוב מבחוץ שלא מחמת חולי הרי זה טרפה. כמו שאמרנו. עכ"ל התם: הרי ביאר התם בתורת הבית וכתב בהדיא דאם נמצא נקוב מבחוץ טרפה היינו בשניכר שהוא שלא מחמת חולי שהרי כתב וז"ל לפיכך אפילו אם נמצא הכבד ניקב מבחוץ שלא מחמת חולי הרי זו טרפה עכ"ל. דקדק וכתב שלא מחמת חולי. וכאן בתשובה סימן רע"ז בההוא כבש שנמצא נקב בחזה נגד הלב מרמז ומורה מקום על תורת הבית שלו ודאי דמיירי נמי בכה"ג שניכר הנקב הוא שלא על ידי חולי כמו בתורת הבית. ולכך החמיר וחשש שמא ניקב אחד מאיברים הפנימיים שנקיבתן במשהו ואין בדיקה לנקב במשהו. אחרי כן מצאתי שמ"ו בספר בית חדש שלו תופס בפשיטות דהרשב"א בתשובה זו בכבש שנמצא בו נקב בחזה נגד הלב וכו' מיירי שניכר בו שנעשה על ידי מחט שכתב בי"ד סימן נ"א סעיף ג' וז"ל אבל לפי עניות דעתי אין זה נכון דכבר כתב הרשב"א בתשובותיו בסימן רע"ז דבכי האי גונא הוו טריפה כיון שניכר שהנקב בא מחמת מחט וכו' עכ"ל. הרי כתב בפשיטות שניכר שהנקב בא מחמת מחט לכך הטריף. אבל בנדון דידן במרה שנמצאת תחובה בין הצלעות שנקבה הדופן בין הצלעות מבפנים והעור לא ניקבה כלל מבחוץ הוה בהיפך שיש היכר שלא ניקב ע"י קוץ דאלו היה ניקב ע"י קוץ הי' ניכר מבחוץ בעור. ולפי שאין הנקב ניכר מבחוץ כלל אלא מבפנים בין העור לבשר ודאי דלא נעשה ע"י קוץ לכך אין להחמיר כלל. ואפי' את"ל דלא הוי היכר שלא נעשה על ידי קוץ אלא סתם נקב כיון דאינו ניכר בהדיא שנעשה