צמח צדק הקדמון רז

וליכא למימר דלמא לעולם אימא לך אם האשה אומרת בבית דין שמת בעלה על פי העד שאמר לה כך צריכין הבית דין לשאול את העד אם אפשר לשואלו אלא שמכל מקום אם היא אומרת סתם בבית דין שמת בעלה ואינה מזכרת מידי שאומרת כך על פי העד אין הבית דין צריכין לחקור אותה היאך היא יודעת שמת ומתירין אותה ואם כן שפיר דמי שהעד פטור בכפירתו בבית דין מפני שלא היתה צריכה לעדותו שהיתה יכולה למימר סתם בבית דין שמת בעלה ושלא להזכיר שהיא אומרת כך על פי העד ואז לא היו צריכין לשואלו אבל לעולם אם היא אומרת בב"ד שעל פי העד יודעת שמת בעלה צריכין הב"ד לשואלו אם אפשר לשואלו: הא לאו מלתא הוא שהרי כתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין הביאו הרב ב"י סי' י"ז סעיף כ"א וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה וכו' הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה וכו' מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן וכו' עכ"ל וכתב הרב המגיד הטעם דיליף ממה שאמרו אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וכו' ולא אמרו סתמא אין בודקין עידי נשים כלל אלא ודאי דכשבא לפנינו העד עצמו בודקין אותו עכ"ל: הרי מבואר אם העד הראשון בא לפני ב"ד ומעיד על מיתת הבעל צריכין לשואלו היאך ידעת ובמה ידעת וכו' ואם כן כשהאשה באה לב"ד ואומרת סתם שמת בעלה ואינה אומרת ששמעה כך מפי עד שהגיד לה צריכים הב"ד לשואלה היאך ידעת שמת כיון שנראה מדבריה שראתה היא עצמה מיתתו וצריכה היא שתגיד האמת שלא ראתה היא מיתתו אלא ששמעה כך מפי העד ואם כן הדרה קושיא לדוכתא אי איתא דכל היכא דאפשר לשאול לעד הראשון לא סמכינן על המעיד בב"ד מפיו אלא צריכין לשאול את הראשון תקשה למה יהא פטור העד בכפירתו בב"ד מטעם שלא היתה צריכה לעדותו ויכולה היתה לילך לב"ד ולומר שמת בעלה והיו מתירין אותה הא לא היו מתירין אותה על פיה אלא צריכין היו לשאול אותו עצמו שהרי אפי' אי היתה אומרת סתם מת בעלי ולא היתה אומרת שכך שמעה מפי העד היו צריכין לשאול אותה היאך ידעת ובמה ידעת וכו' והיתה צריכה להגיד האמת שכך שמעה מפי העד והיו צריכין לשלוח אחריו כיון דאפשר לשאול אותו ואם כן למה יפטור בכפירתו בב"ד אלא ודאי דכל היכא דהימנו רבנן עד מפי עד או אשה מפי עד אין צריכין לשאול יותר אפילו היכא דאפשר כגון שהוא בעיר אין צריכין לשלוח אחריו כמו שכתב מהרי"ו בתשובה סימן ט' וכי תימא מאי שנא עד הראשון משני המעיד על פיו של העד הראשון צריכין לבודקו כיון דאפשר הוא וגבי עד מפי עד אין צריכין לשואלו אפי' היכא דאפשר משום דהתם שאני דכיון שהעד הראשון המעיד לעולם הוא אפשר לבודקו ולשואלו על בירור הדברים אין להקל להאמין לו בלא בדיקה כיון דלעולם אפשר לבודקו אבל בעד מפי עד שלפעמים אי אפשר לשאול את הראשון כגון שאינו לפנינו והוצרכו רבותינו ז"ל להחזיק עדותו להשיאה לאשה על פיו לחוד תו לא חלקו בדבר והוחזקו לעולם להתיר על פי עד מפי עד וכו' ואפילו היכא דאפשר לשאול את העד הראשון כיון דלפעמים מוכרחים להאמין לו לחוד והיינו היכא דלא אפשר לשאול את הראשון לא רצו רבותינו ז"ל לחלק והאמינו אותו לחוד אפילו היכא דאפשר לשאול לראשון ואין צריכין לשאול לראשון וכל זה דוקא היכא דהימנוהו רבנן לעד אחד וליכא מאן דפליג עליה: אבל היכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי עד אחד מהימן או לא כגון ביבם שמת דפליגי ביה הפוסקים אי עד אחד מהימן להתירה לשוק או לא אף על גב דסוגיא דעלמא אזלא כהנך פוסקים דסבירא להו דעד אחד מהימן במיתת יבם כמו במיתת בעל מכל מקום אין לסמוך עלייהו אלא היכא דאיכא משום חשש עגונה דליכא למיקם עלה דמלתא מחמת אורחא רחיקי ולא שכיחי שיירתא או דמת במלחמה וכיוצא בזה ואפשר שתשב עגונה לעולם התם הוא דסמכינן אהנך דמקילין וסבירא להו דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק כמו שנאמן במיתת הבעל אבל היכא דליכא חשש עיגון כמו בנדון דידן דאיכא למיקם עלה דמילתא אם ישלחו שם לק"ק לאדמי"ר אף על פי שהדרך הוא קצת רחוק מכל מקום שכיחי דאזלי ארחי ופרחי אין להקל בדבר להתירה על פי עד אחד שלא כדעת הרא"ש: וכן משמע נמי מדברי מהר"ם פאדווה בתשובה סי' פ"ט שכתב בדין זה וז"ל ובאמת כל בעל נפש יחוש לדברי הרא"ש כי אחרון הוא ובנו מביא דבריו אכן במקום עגונה דאתתא כעובדא דידן דאי אפשר להשיג עדות אחרת ממרחקים נראה לי להקל ולהשען על כל הפוסקים וכו' עכ"ל: הרי לא כתב שיש לסמוך על הפוסקים להקל שעד אחד נאמן במיתת יבם אלא דוקא בדאיכא חשש עיגון כמו שכתב דאי אפשר להשיג עדות אחרת ממרחקים ולא תימא דתלה ההיתר במרחק הדרך לחוד אלא באי אפשר להשיג עדות אחרת מחמת ריחוק הדרך אבל בנדון דידן דאפשר להשיג עדות אחרת אף על פי שהדרך קצת רחוק מכל מקום שכיחי ארחי ופרחי דאזלי מהכא להתם ומהתם להכא אין להקל להתירה לשוק על פי עד אחד שלא כדעת הרא"ש הנראה לעניות דעתי כתבתי: והנה אחר כך נודע לנו שעני אחד מעניי עולם המשוטטים בארץ ומתהלכים בה נעשה שליח להוליך גט אחד לאשה שהיא בגליל ק"ק לאדימר והעמדנו אותו שהוא יעמוד על החקירה אמיתית מיתת היבם ההוא ובעברו דרך ק"ק יערסלב היה אז יריד שם ומצא שם עדים וגבה עדות לפני ב"ד יפה אשר ישבו שם למשפט ביריד והביא כתוב וחתום מהם שהעידו עדים כשרים לפניהם על מיתת היבם ההוא שמת בק"ק לאדמיר על מטתו ויצאתה האשה ההיא להיתר ברווחה אליבא דכולי עלמא ועוד נמצאו אחר כך אנשים הרבה אחד אחד שהגידו כולם על מיתת היבם ההוא על מטתו בק"ק לאדימר שהיו אצל מיתתו וקבורתו: שאלה קכ"ד באחד שהעמיד מורשה לגבות חובו בשטר מן לוה שלו וכתב לו הרשאה על אופן המועיל כפי נוסח הסופרים וז"ל זכרון עדות וכו' איך שבא לפנינו רבי פלוני ואמר לנא הוו עלי עדים וכו' והנני מודה בפניכם וכו' איך שנתתי לרבי פלוני ארבע אמות קרקע וכו' ומניתי אותו להיות מורשה ואנטלר בחריקאי שיהיה לו כח ורשות לתבוע ולגבות החוב שחייב לי רבי פלוני ומעתה תהא ידו כידי ופיו כפי ועשייתו כעשייתי וכל מה שיעשה בענין החוב הנ"ל יהא עשוי כאלו עשיתי בעצמי וכך אמר רבי פלוני לרבי פלוני זיל דון וזכי ואפיק לנפשך וכל מה דמתעני לך מן דינא עלי יהא הדר הן לזכות הן לחובה ולא אוכל לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי גם יהא לו כח ורשות לעשות פשרה עם רבי פלוני ולהרחיב זמן וליתן פטורים והכל קבלתי עלי בחוב גמור שמחוייב אני לאשר ולקיים ושטר הרשאה זו לא יפסל וכו' וקנינא מן רבי פלוני וכו' במנא דכשר למקניא ביה וכו' עכ"ל הרשאה: והמורשה הזה מחל ללוה על כל החוב וקרע השטר ובא המלוה ותבע למורשה שלו על שקלקל את חובו וקרע שטרו שישלם לו חובו מדינא דגרמי כי לא הרשה לו אלא לגבות או לדון או לפשר אבל לא למחול והמורשה השיב שעל פי