צמח צדק הקדמון רה

ליתא לחששא זו דמים שנתערבו בשומן שיהיו גורמים למהר להחמיץ על ידי שהם מעורבים עם מי פירות דהיינו עם השומן כיון שטבע השומן הוא שלא לקלוט המים אלא דוחים אותם ויורדים למטה לשולי הקדירה לכך אין להחמיר בנדון דידן לומר אף על פי שהשומן הוא מי פירות מכל מקום כיון דאי אפשר שלא נשאר מעט מים בשומן מן ההדחה אחרונה הרי נתערבו מים על ידי מי פירות וגורמים להחמיץ טפי משום דאמרינן דאותן מעט מים כבר נשרפו בבישול ולא נשאר מהם כלום ואפילו אם תמצא לומר שישאר מן המים אפילו לאחר בישול מכל מקום ממה נפשך שרי אם נאמר שאין מים מתערבים עם השומן יפה דטבע השומן שלא לקלוט המים אם כן נשארו מי פירות היינו השומן לחוד ומים לחוד שיורדים למטה בשולי הקדירה ובמקום שהחטה מונחת בתוך הקדירה אין שם אלא מי פרות לחוד ואינן מחמיצין, ואם נאמר שמא מכל מקום נתערבו קצת מן המים בשומן אם כן פשוט הוא שאותן מים נתבטלו ופסק כחם לגמרי על ידי הבשול כדאמרינן ביין שנתערב בתוכו מים לכך אין לאסור מטעם זה: והא ודאי נמי ליכא למיחש אף על פי שאין השומן מחמיץ משום דהוי מי פירות מכל מקום אית לן למיחש שמא החטה שנמצא עתה בשומן היתה כבר מחומצת קודם שנפלה לתוך השומן ונותנת עתה בפסח טעם משהו לשומן אף על פי שקודם פסח נחבטל הטעם בששים מכל מקום כיון שנשאר מונח כבוש בשומן עד תוך הפסח נותן טעם משהו בפסח ואוסר במשהו להא ודאי לא חיישינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן לומר שהחטה היתה חמוצה כבר קודם שנפלה לתוך השומן מהי תיתא לומר כן ולכך כתב נמי הטור א"ח בסי' תס"ב והרב ב"י בש"ע נפסק הלכה חטה שנמצאת בדבש או יין וחומץ מותר ובלבד שלא נתערב בהם מים וכו' ע"כ הרי כתוב בפשיטות דהותר מטעם דאין מי פירות מחמיצין ולא חששו שלא היתה החטה כבר חמוצה קודם שנפלה ליין משום דמהי תיתא לומר כן הה נמי בנ"ד דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ואם יאמר האומר כיון דלא אתמר בהדיא בגמרא ולא נזכר בשום פוסק מן שומן שיהא מיקרי מי פירות דלמא אינו בכלל מי פירות סתמא דקאמר בגמרא דאינו מחמיץ כמו מי בצים דמסתפק רש"י ביה כמו שכתב הטור משמו בסי' תס"ב וכמו חלב למאן דאית ליה כמו שכתב הרב ב"י בשם הכל בו הביאו בסימן תס"ב דסבירא ליה דחלב מחמיץ שמא הוא הדין נמי שומן: ואף על גב דשומן אינו בכלל מים ואפילו בכלל ז' משקין ותולדותיהם דקחשיב במסכת מכשירין פרק ו' משנה ד' ה' אינו מכל מקום אפשר דמחמיץ מידי דהוי זיעת בתים דאינו בכלל ז' משקין ותולדותיהם ואפילו הכי מחמיץ להרוקח כמו שכתב הטור א"ח בשמו בסימן תס"ו אף על גב דהרא"ש חולק עליו וסבירא ליה דגם זיעת בתים אינו מחמיץ מכל מקום למדנו מדבריו שגם. להרא"ש סבירא ליה שאין דין מחמיץ תולה בדין מה שהוא בכלל משקה או לא דלא פליג הרא"ש עליה דרוקח אלא בזה שמדמה זיעת בתים לרוקו של אדם ואינו מדמה לזיעת אדם כדאיתא בפסקי הרא"ש פרק כל שעה דף קכ"ז עמוד ד' יעויין שם אבל בהא מודה ליה הרא"ש לרוקח דאפשר שיש דבר שאינו בכלל משקה ואפילו הכי מחמיץ דכשם שיש דברים שהם בכלל משקים כגון יין דבש וכו' ואפילו הכי אינו מחמיץ ולא זו אלא אף זו דם דמיקרי מיא כדמסיק ריש פרק כיסוי הדם אפילו הכי אינו מחמיץ הוא הדין נמי להפך אפשר דיש דלא הוי בכלל מים ובכלל משקה ואפילו הכי מחמיץ משום דאין זה תלוי בזה וא"כ דלמא לא הוי שומן בכלל מי פירות סתם ומחמיץ: הא ודאי ליתא דפשוט הוא דשומן הוי בכלל מי פירות דמהי תיתי לומר דלא הוי בכלל מי פירות ושאני מי בצים דמסתפק רש"י ביה אי הוי מי פירות או לא היינו משום כמו שמסיים מלתא בטעמא לפי שאנו רואין שהעיסה נעשה עבה מהן יותר מבמים כמו שכתבו התוספות בפרק כל שעה דף ל"ה ע"ב בד"ה מי פירות אין מחמיצין וכו' וכן זיעת בתים לדברי רוקח משום דמדמה לרוק אבל שומן שאין לדמות למידי שהוא מחמיץ וגם אנו רואי' שאין העיסה עולה כשמשימין שומן לתוכו אם כן מהי תיתא לומר שאין שומן בכלל מי פירות כיון שאין טעם למלתה והטור כללא נקיט וכל משקים הוו בכלל מי פירות וכו' בסימן תס"ב והוא מן הירושלמי כמו שכתב הר"ן ושאני זיעת בתים לרוקח דאית ליה ראיה קצת ושאני מי בצים לרש"י דאית ליה טעם שאנו רואין שעולה אבל שומן שאנו רואין בהפך שאינו עולה אלא נעשה כאבן ואין שום ראיה שיהא מחמיץ מהי תיתא להוציא מן כלל כל המשקים שהם בכלל מי פירות ומכל שכן לפי הסכמת כל הפוסקים דלא כרש"י אלא סבירא ליה דגם מי בצים הוו בכלל מי פירות ודאי דגם שומן בכלל מי פירות ואין שום דבר שלא יהא בכלל מי פירות סתמא דנקט לכך נראה לי פשוט דשומן שנמצא גרעין חטה בתוכו בתוך הפסח דשרי לאכול כיון דשומן אינו אלא מי פירות ומי פירות אין מחמיצין וזה נראה לעניות דעתי פשוט ששומן הזה בכלל מי פירות: ומכל מקום להוציא חלק בלא ראיה אי אפשר על כן אמינא דיש להביא ראיה מדברי הרוקח הביאו הטור א"ח בסימן תס"ו דמשמע מדבריו דסבירא ליה בפשיטות דשומן היינו מי פירות שכתב וז"ל בשר יבש שמזיע בשעת הגשמים מחמיץ מכח המים שהודח בו עכ"ל משמע דלחלוחת הבשר עצמו לא הוי אלא מי פירי דאי לאו הכי קשיא למה ליה למצוא טעם חימוץ מהמים שהודה בו הבשר תיפוק ליה מלחלוח הבשר עצמו שיוצא ממנו דמחמיץ אלא ודאי נראה ליה פשוט דאין הבשר היוצא ממנו מחמיץ משום דהוי פירי ואין מי פירות מחמיצין לכך הוצרך למצוא טעם שהוא מחמיץ מכח המים שהודח בו וזו ראיה גמורה וברורה: והנה אחר כך מצאתי בספר שני כוחות הברית שחבר הרב הגדול מרא דארעא ישראל מהר"ר ישעיה הלוי ז"ל שכתב במסכת פסחים שלו דף קמ"א ע"ב וז"ל נשאלתי על חטה שנמצאת בשומן אווז רותח בפסח ומחמיצה עלה על דעתי להתיר כי מי פירות אין מחמיצין אחר כך חזרתי ועל כרחך אין לשומן דין מי פירות מדאסר הרוקח והביאו הטור סימן תס"ז תרנגולת צלויה ונמצאת עליה חטה שאסורה שמע מינה שלא חשיב השמנונית למי פירות ואין לומר דמיירי כשהתרנגולת עתה מלוחה דהא סתים דבריו והוא ליה לפרש ועוד דהא הטור סבירא סוף סימן תס"ב דמלחא עם משחא אין מחמיץ אלא שמע מיניה דבכל ענין מיירי בתרנגולת צלויה שהחטה אוסרת והטעם נראה לו דמאחר שהיתה שרוי' במים כבר משום דם אם כן יש בהם כח המים ומכל שכן בעור האווז שנמלחה כבר ואנן סבירא לן שהמלח תולדות מים) ואף על גב שהג"ה מיימו"ן פ"ה בשם סמ"ג והביאו הב"י סימן תס"ב וז"ל שמותר ללוש ביין אף על פי שאי אפשר ליין בלא טפת מים שנופלה בה בשעת הבציר אף על פי כן אין לחוש למים הואיל וכב' נתבטלו וז"ל סמ"ג אעפ"י שאי אפשר ליין בלא טפת מים ואף לכתחלה רגילין לתת מים בשעת הבציר כדי להתיר נצוק בכלי הגוי אף על פי כן אין לחוש למים הואיל וכבר נתבטלו המי' ביין קודם **(הג"ה להרב בן המחבר עובדא דא אתא לידי והוריתי להיתר' מהך דמייתי הסמ"ג והג"ה מיימוני והובא נמי בש"ע שמותר ללוש עיסה ביין אף על פי שנתערב בתוכו מעט מים בשעת הבציר יעויין שם וכ"ש בנדון דידן דהרי המים עדיין בתוכו בפסח אף שנתבטל)**