צמח צדק הקדמון רד

**(לאסור מכל מקום נראה לענין הלכה דלא מהני מליחה והוא הדין צלי לא מהני כדעת המחמירין ולא כהג"ה ש"ד דמסתפק כך הם שעור דברי הרב ומתוך דברי מכ"ת יש להבין שגם מכ"ת ידע לפרשו כך אלא שדחה בדיחוי בעלמא פירוש זה ואדחויי לא סמכינן:)** דזיל בתר טעמא שהחמירו דלמא לא יצא כל הדם בכבד ליכא איסורא דהיא כולה דם והתורה התירה אבל לפי הטעם דהכבד יש בו ריבוי דם כתירוץ שני של תוספות ועי"ל וכו' וכל הפוסקים תופסים הלשון כבד יש בו ריבוי הדם כפי תירוץ ועי"ל אין חילוק בין כבד לבשר דכיון שנתקשה הדם וכו' וכוונתי לדעת הגדול א"א מ"ו המחבר ז"ל: שאלה קכ"ב ואווזות פטומות שנשחטו בחדש טבת כדי לעשות מהן השומן לצורך חג הפסח והיו נזהרים לעשות הכל בהכשר והוריקו השומן לקדירה והעמידו השומן מן הצד מכוסה כראוי ונקרש בקדירה ואחר כך ביום ראשון דחג הפסח נטלו מן השומן בכף כמה פעמים זה אחר זה כדי לעשות ממנו תבשיל ומצאו גרעין חטה בתוך השומן כבאמצע קדירה מה דינו של שומן זה: נראה לי דמדינא הכל שרי כיון דמסקינן בגמרא דפסחים פרק כל שעה דף ל"ה דמי פירות אינן מחמיצין וכן סבירא ליה לרבא התם דף מ' וקיימא לן כותיה כמו שכתב הרא"ש התם בפסקיו ואין מחמיצין דקאמר הסכימו רוב הפוסקים הביאם הטור א"ח והרב בית יוסף בסימן תס"ב דאין מחמיצין כלל ולאפוקי ממאן דסבירא ליה דאין מחמיצין דקאמר היינו לענין כרת דלא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקש' מיהא הוי לא כן הוא אלא מותר ללוש בהן אפילו לכתחלה אלא שאין יוצאין בו ידי חובת מצה לילה ראשונה מפני שהיה מצה עשירה וקרא כתיב לחם עוני אבל לאכול בשאר ימים מותר כשנילושה רק במי פירות בלא מים כלל ושומן של אווז נמי מי פירות הוא דהכל הוא בכלל מי פירות כמו שכתב הטור אורח חיים התם בסימן תס"ב לכן לא נאסר השומן הזה שמצאו גרעין חטה בתוכו מטעם דמי פירות אין מחמיצין: וליכא נהחמיר מטעם דאי אפשר שלא נשאר מעט מים בשומן מן ההדחה שהדיחו אחר המליחה ומי פירות עם מים ממהרין להחמיץ טפי ומהאי טעמא דנשאר מן המים על הבשר אחר ההדחה כתב הטור א"ח סימן תס"ו בשם הר"ר אליעזר גרמיז"א בשר יבש שמזיע בשנות הגשמים מחמיץ מכח המים שהודח בו וכו' וא"כ הוא הדין נמי בשומן נשאר מים מן ההדחה ומי פירות עם מים ממהרין להחמיץ: הא ליתא דשתי תשובת בדבר חדא משום דאף על פי שהאמת כן הוא שנשאר מעט מים בשומן אחר הדחה אחרונה מכל מקום אחר שנתבשל השומן באלפס בשול יפה נשרפו המים בבשול ואזלי להו לגמרי ולא נשאר מאומה מן המים בין השומן ואפילו היכא דלא נתבשל השומן בשול יפה כל צרכו ולא נשרף המים לגמרי ונשארו צחצוחי מים בתוך השומן מכל מקום טבע השומן הוא שלא לקלוט המים אלא דוחה אותו עד שהמים יורדים למטה לשולי הקדירה והשומן נשאר למעלה עומד צלול כולו שומן בלא תערובת מים כלל ובנדון דידן נמצא החטה בתוך השומן באמצע הקדירה ולא נמצא שם צחצוחי מים כלל הרי אין כאן אלא שומן לחוד דהוי מי פירות ומי פירות אין מחמיצין לכך אין לאסור מטעם זה: ואידך אף על פי שנשאר מעט מים מן ההדחה אחרונה בתוך השומן אפילו הכי אין לאסור משום דכבר נתבטלו אותן מעט מים בתוך השומן בעוד שהיה שומן לח ולא היה נקרש עדיין שהרי גדולה מזו אמרו הסמ"ג והג"ה מיימוני הביאם הרב ב"י ופסק כמותם בש"ע שלו שמותר ללוש עיסה ביין אף על פי שאי אפשר ליין בלא טפת מים ואף לכתחלה רגילין לתת מים בשעת הבציר כדי להתיר ניצוק בכלי הגוי אף על פי כן אין לחוש למים הואיל וכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה עכ"ל הרי מצאו היתר אפילו בשידעינן בודאי שמים מעורבים ביין מפני שכבר נתבטלו המים קודם הלישה ודינו כאלו לא היה שם מים כלל מכל שכן בנדון דידן שאין יודעין בודאי שנשאר שם מעט מים אחר ההדחה אחרונה אלא דאמרינן מסתמא נשאר שם מים שיש להקל ולומר שאותן מעט מים כבר נתבטלו: ואין לחלק ולומר דלמא דוקא גבי יין שנתערב בו מעט מים זמן מה קודם הפסח ועיקר החשש אינו אלא ממה שנעשה בפסח עצמו והיינו כשלשין העיסה באותו יין רוצים אנו לחשוש שמא אותן מעט מים שכבר נתערבו בו גורמים למהר להחמיץ התם הוא דאמרינן כיון שעבר זמן מה שנתערבו איתן מעט מים בתוך היין כבר פסק כח המים לגמרי ונתהפך ליין ותו לא חשיבא המים למים בפסח בשעת לישה אלא כולו יין והוי מי פירות ואין מחמיצין דכיון שאין כאן דבר שיהא גורם לאסור אלא אותן מעט מים שנתערבו ביין בשעת הבציר וכבר אזלי להו לגמרי לכך שרי: אבל בנדון דידן בשומן שנתערב מעט מים בתוכה ואחר כך מצאו גרעין חטה בתוך השומן עיקר החששה הוא מחמת החטה שנתחמצה הרי יש לנו לחשוש שמיד כשנפלה החטה לתוך השומן נתחמצה החטה מן המעט מים שהיה מעורב בשומן שהוא נתבטלו עדיין ועדיין לא פסק כח המים לגמרי והרי היתה החטה מחומצה מונחת בתוך השומן עד תוך הפסח שאז החמץ במשהו וחיישינן דלמא החטה נותנת טעם משהו לתוך השומן ממולח כבוש בתוכו עד תוך הפסח ואף על פי שכבר נתבטלו כח המים נגמרי ולא נשאר מהם בעין כלל מה בכך שאין המים עתה בעין כיון שגרעין החטה הוא בעין ואנו חוששין שהחטה הזאת היא מחומצה כבר כשנפלה לתוכה שאז היו המים עדיין ועתה בפסח נותנת טעם משהו לשומן ודאי אלו נטלוה לחטה קודם הפסח לא היתה אוסרת דקודם פסח בטל בששים אבל לפי שלא מצאו לחטה אלא בתוך הפסח אוסרת במשהו ודלמא אינו מועיל לענין זה הא שנתבטלו המים כמו שמועיל גבי יין: הא לאו מילתא הוא משום דכבר נקטינן בחטה שנמצאת במקום שאוסרת אמרינן כאן נמצא כאן היה וא"כ בנדון דידן לא מחזקינן שהחטה נפלה על השומן קודם ששמוה לתוך אלפס לבשל או שנפלה לתוך האלפס בשעת בשול אלא מחזקינן שנפלה לקדירה זו שהשומן עתה בתוכה דאמרינן כאן נמצא כאן היה וכיון דהכי הוא דמחזקינן שלא נפל גרעין חטה לתוך השומן אלא אחר בשולו אחר שהוריקו אותה לתוך הקדירה אם כן תו אין לחוש כלל למעט מים שנשאר בשומן אחר ההדחה שיהא גורם למהר להחמיץ מפני שכבר פסק כח המים לגמרי ולא נשאר מאומה מן המים בעין דיותר מתבלבל ומתערב המים על ידי בשול בזמן מועט אפילו רק כחצי שעה או אפילו בפחות ממה שנתבשבל ומתערב ביין אפילו לזמן מרובה בלא בשול וכיון דמועיל אריכת זמן שנתערב מים ביין קודם לכן שנתבטלו המים ותו לא חשיבי בעין כ"ש שהבשול מועיל שנתבטלו המים לגמרי מיד על ידי הבשול ותו לא חשיבי בעין ואין החטה מחמצת מן השומן כיון דאינו אלא מי פירות לחוד ומי פירות אין מחמיצין: אלא מאי אית לך למימר דלא דמי תערובת מים בשומן לתערובת מים ביין דשאני מים ביין דמתערב בתוכו יפה ונעשה ככולו יין מה שאין כן מים בשומן דאינו מתערב בתוכו יפה מפני שטבע השומן הוא שלא לקלוט המים ושמא לא אמרינן שנתבטלו כדאמרינן ביין שנתערב בו מים אם כן מעיקרא