צמח צדק הקדמון רג

מוציא כל הדם לכך אסור לבשלה אחר הצלייה דשמא לא יצא כל דמה על ידי הצלייה ויצא אחר כך על ידי בשול לכך אסורה לבשל אחר הצלייה: ואין להקל מטעם דכבד קיל מבשר שכבד פולטת ואינה בולעת או מטעמים אחרים דדם כבד לא חמיר כיון שכבר הסכימו האחרונים לאסור הכבד בבישול אפילו לבדה כמו בשר כמו שכתבו הרב ב"י והרב בהג"ה ש"ע סימן ע"ג תו אין לחלק ביניהם: וכה"ג כתב הרב בת"ח כלל וסימן כ"ד דין ג' בכבד שנתבשלה עם בשר ואיכא ששים כנגדה דנראה לו מן הדין דכבד עצמה נמי שריא משום דאפילו בבשר אינו אלא חומרא לאסור אותה חתיכה שלא נמלחה ואם כן בכבד שרי דאיכא שתי טעמים להקל וכו' אלא שמכל מקום בטל דעתו נגד הרב רבינו ירוחם שלא חילק בין כבד לבשר יעויין שם הוא הדין נמי בענין זה לבשלה אחר צלייה בנתקשה דמה אין לחלק בין כבד לבשר כי הנה גם בשר שרי לבשולי אחר הצלייה על פי הדין אלא שהאחרונים החמירו הוא הדין נמי בכבד יש להחמיר דתרוייהו חד טעמא אית להו דחיישינן דלמא לא יצא דמה כולה על ידי צלייה ויצא אחר כך על ידי הבשול: אבל ודאי על ידי צלייה שריא אפילו בשלא נשרית תוך ג' ימים ונתקשה דמה משום ממה נפשך דלעיל והיינו ממה נפשך אי נפיק כל דמה הרי נפיק ושריא ואי לא נפיק הוי דם שלא פירש ושריא אף על פי שיש בה ריבוי הדם: תו שאל מעלת כבוד תורתך כבד שהיתה שרויה מעת לעת במים ולא היה במים ששים אי נאסרת הכבד משום דקיימא לן כבוש כמבושל כמו בשר ששרה במים מעת לעת או דלמא דכבד קיל מבשר ואף על גב דאנן מחמירין דאסורה לבשל אפילו לבדה מכל מקום בלא נתבשלה ממש אלא בכבושה אין להחמיר כל כך שיהא כמבושל ממש ותהא אסורה אלא יש לחלק בין כבוש למבושל מבושלת אסורה כבושה מותרת וגלה מכ"ת דעתו שנראה לו היתר בכבושה משום דאפילו לפי מאי דקיימא לן כבוש הרי כמבושל וכבד שנתבשלה אסורה מ"מ כיון דהטעם האוסרין כבד בבשול אינו אלא משום דאנן לא בקיאין מה נקרא מבושל ומה נקרא שלוק ואיכא מאן דאמר דסבירא ליה דכבד שלוקה אסורה לכך מחמירין לאסור כל בשול אבל אי הוה ידעינן בודאי שהיא אינם שלוקה אלא מבושלת לחוד הוי שריא ואם כן כבד כבושה במים דפשוט היא אף על פי שאמרו כבוש כמבושל לא לכל מילי אמרו דהוי כמבושל כמו שכתב הרב בתורת חטאת ריש כלל ג' שאינו כמבושל אלא לענין בליעה ופליטה אבל אינו מערב טעם ברוטב וכו' וכיון דהכי היא ודאי דאין כבוש הוי כשלוק דהרי כבוש גרע אפילו מבושל סתם שאינו מערב טעם מכל שכן דגרע משלוק ויש להקל בה אלו הן דברי מכ"ת בשינוי לשון קצת לתוספות ביאור: הנה בנה מכ"ת יסודו על מה שכתב הרב בת"ח דמה שאמר כבוש כמבושל לא לכל מילי אמרו וכו' וכבר דחו מהרש"ל באיסור והיתר שלו שער ב' דברים הללו בדין בשר ששרה במים מעת לעת וכתב שם וזה לשונו שוב מצאתי שמהר"ם ז"ל כתב בת"ח שלו שהמקיל לא הפסיד ורצה לחלק בין שרייה לבישול בסברת הכרס דלא ממש כבשול דמיא בלא ראיה אל תסמוך עליו להתיר איסור ואף שבא"ו הארוך כתוב הא דאסרינן בשר ששהה מעת לעת במים השיב מהר"ם היינו דוקא כשיש שם מעט מים והרבה בשר דאין ששים במים לבטל הדם עכ"ל לא משגחינן ביה כי אפשר מהר"ם היה סובר אף בשר שנתבשל בלא מליחה החתיכה עצמה מותרת כמו הרא"ש תלמידו אבל אנו דקיימא לן לאיסור התם הכא נמי גבי שרייה עכ"ל: הרי דחה הרב מהרש"ל לסברא זו ואינו מחלק בין כבוש למבושל לכך אפילו בלבד אסורה כמו בשר כבוש אלא שראיתי בדברי מכ"ת שכתב סברא זו בשם ב"י בסי' ק"ה שכתב כך על שם הרשב"א ועיינתי שם ולא משמע לי כך כלל מדברי הרשב"א ההוא דודאי כיון מכ"ת לדברי רשב"א שכתב וז"ל כל הכבושים הרי הם כמבושלים כלומר לענין שטעם האיסור מתפשט בכולו כדרך שמתפשט בבשול ואינו ניתר בנטילת מקום כצלי וכך הם דברי רבינו עכ"ל הנה אין במשמעות זה דבא לחלק בין כבוש למבושל ולומר דקיל כבוש ממבושל אלא אדרבא בא לומר דחמיר כבוש דלא תימא דהוא קיל ואינו אלא כמבושל דצלי קמשמע לן דהוי כמבושל ממש ולעולם אימא לך דלכל מילי הוא כמבושל ממש: ועוד נראה אפילו הרב בת"ח שכתב לחלק בין כבוש למבושל ממש ולא הוי לכל מילי כמבושל אינו אלא לענין מה שכתב הוא דאינו מערב הטעם ברוטב כמו בשול והיינו משום דבבשול ממש מתערבים המים על ידי רתיחה ומתערב הטעם מזה לזה וברוטב מה שאין כן בכבוש שהמים עומדים ואינן רותחים ואין מתערבים: אף על גב דבולע ופולט מכל מקום אינו מתערב כמו בבישול אבל מכל מקום לענין בליעה ופליטה הוי כבוש כמבושל ממש ואפילו אם תמצא לומר שהסברא נותנת שאין כבוש דומה אלא כבשול סתמא אבל לא כבשול שלוק מכל מקום ודאי ופשוט הוא נמי דאיכא לפעמים כבוש דהוי אפילו כבישול דשליק והיינו אם נכבש יותר מדאי ודאי סתם כבוש היינו מעת לעת לא הוי כשלוק אבל אם נכבש יותר מדאי בולע יותר והוי אפילו כשלוק דכשם שיש חילוק בין בישול סתם לבישול יותר מדאי והיינו בישול סתם מיקרי כשהיא ראוי לאכילה על ידי בישול ההוא ואותו בישל לא הוי אסור על פי הדין גבי כבד מפני שכבד פולטת ואינה בולעת וכשנתבשלה יותר מדאי דהיינו שלוקה נאסרת משום דאז בולעת הוא הדין כבוש כשהיא כבושה סתם מה שנקרא כבוש דהיינו מעת לעת לא הוי כשלוק ולא היתה נאסרת על פי הדין אבל כשהיא כבושה יותר מדאי הוי כשלוק ובולעת דכשם שיש חילוק בין בשול סתם לבשול יותר מדאי הוא הדין נמי יש חילוק בין כבוש סתם לכבוש יותר מדאי והחוש מעיד על זה וכשם שאין אנו בקיאין בין מה שנקרא בישול סתמא ומה שנקרא בשול שלוק הוא הדין אנו נמי לא בקיאין בין מה שנקרא כבוש סתם למה שנקרא כבוש שלוק לענין בליעה ופליטה ואסורה כבד בכבישה כמו בבשולה וחילוקו של הרב בת"ח בין כבוש לבשול אינו אלא לענין העירוב הטעם ברוטב כמו שפירשתי מפני שהמים עומדים ואינן מתערבין כמו בבשול אבל לא לענין בלועה ופליטה: ואת אשר גמגום מכ"ת על הרב בת"ח שכתב בכלל וסימן ג' וזה לשונו ואע"ג דבהג"ה ש"ד מסתפק אי מהני ליה מליחה לענין הלכה נראה דלא מהני וכו' עכ"ל וגמגם מכ"ת עליו היאך ס"ד דמליחה יועיל יותר מצלי וכו' הנה פשוט הוא דסבירא ליה אף על גב דבהג"ה ש"ד מסתפק אי מליחה מהני לה וממילא מכל שכן צלייה דלא כמאן דמחמיר לאסור **(הג"ה להרב בן המחבר והנה הרב כהן צדק הנ"ל שאל גם אותי בע"פ הוראה זו כשהיה לרב ומורה סמוך לגבולי בק"ק מעזריטש ואז לא היו בידי כתבי א"א מ"ז ז"ל. והשבתי לו לפי הטעם דהכבד צונה דם כתירוץ הראשון של תוספות בגמרא חולין דף ק"י אסור לן דמא וכו'. יעויין שם מותר לבשל אף אחר ג' ימים)**