צמח צדק הקדמון רב

ואית לן להביא ראיה על זה מהא דאיתא סוף פרק קמא דקדושין דף ל"ז ע"ב תנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה וכו' ופירש רש"י ז"ל ופרט לך באחת מהן גבי מלך כתיב כי תבואו אל הארץ וגו' וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך וגו': וכן הביא רש"י ז"ל בפירוש החומש פרשת שלח לך בבואכם אל הארץ משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבואו לפיכך כולן למדנו זו מזו וכיון שפרט לך באחת שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה אף כולן כן אבל זה נאמר בה בבואכם משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בתחלה ע"כ: הרי מבואר דסתם ביאה דבקרא כמו בבואכם וגו' היינו מיד בואם אפילו קודם ירושה וישיבה אף על פי דביאתם לארץ לא היתה אלא בשביל ירושה וישיבה ואי לאו ירושה וישיבה מאי נפקותא איכא בביאתם אפילו הכי אמרינן דביאתן מיקרי ביאה לענין חיוב חלה אפילו קודם ירושה וישיבה והא דלשון כי תבואו דבקרא היה דוקא לאחר ביאה חשובה לאחר ירושה וישיבה היינו משום דילפינן כולו מהדדי והכתוב פרט לך באחת מהן דהוי לאחר ירושה וישיבה הוי כולן כן אבל היכי דלא כתיבי לשון כי תבואו אלא בבואכם סתם דליכא למילף מן כי תבואו אמרינן דביאה היינו מיד בואם אפילו קודם ירושה וישיבה כמו בבואכם דכתיב גבי חלה ולא בעינן ביאה חשובה דוקא: וא"כ הוא הדין בנדון דידן דשמעון נשבע לשלם מיד בואו ודאי דמיד שבא שם מיקרי ביאה וחל עליו חיוב התשלומין אף על פי שעדיין היה צריך להתעסק בפריקת סחורותיו ונתינות מכסים ותשלומי פועליו דתליא בענין ביאתו מכל מקום מיקרי ביאתו ביאה קודם כל המעשים האלה דומיא דארץ ישראל דעיקר ביאתם לא היתה אלא לירושה וישיבה וכל זמן שלא ירשו וישבו לא נגמרה ביאתם אפילו הכי מיקרי ביאתם ביאה לענין חיוב חלה אפי' קודם ירושה וישיבה דסתם לשון ביאה אינו צריך להיות דוקא ביאה חשובה הכי נמי בנדון דידן שמעון שנשבע לשלם בבואו שמה לא אמרינן שיהא צריך להיות ביאה חשובה אחר ביאתו עם כל השייך לביאה אלא מיד שהוא בא שם מיקרי ביאתו ביאה אעפ"י שצריך עדיין להרבה עסקים השייכים לביאתו ועדיין לא נעשו אפי' הכי מיקרי ביאתו ביאה: ומכל שכן בכי האי גונא שאמר שמעון בפירוש לשלם מיד בואו שמה ולא הוי סגי ליה במאמרו לשלם בבואו שמה אלא הוסיף לומר לשון מיד שישלם לו מיד בואו שמה. ודאי דצריך לשלם לו מיד. כך נראה לכאורה: אמנם לקושטא דמילתא נראה דאין שמעון חייב ליתן הקנס דכיון שפרע לו באותו היום שבא שמה הרי קיים שבועתו שנשבע לשלם מיד בואו שמה דכל אותו יום מיקרי מיד: וראיה לזה מתוספ' דמייתו הר"ש פרק ט' דטהרות משנה ד' העוטן זיתיו וכו' מי שגומר את זיתיו ישייר קופה אחת וכו' ויוליך לו המפתח מיד דברי רבי מאיר ר' יהודה אומ' כל אותו היום וכו' ופירש ר"ש רבי יהודה אומר כל אותו היום והא דקאמר רבי יהודה במתניתין מיד כל אותו היום מיד קרי ליה וכו' עד כאן לשונו וכן כתב נמי הר"ע מברטנורא בפירוש המתניתן דפרק תשיעי דטהרות משנה ד'. יעויין שם: **(הג"ה להרב בן המחבר ויש להביא ראיה נמי מנמרא עירובין דף ל"א המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וכו' מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר וכו' פירש"י מתניתין דקתני מיד דמשמע אפילו בו ביום דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות מב' ואין פי' של מיד הוא באותה שעה וכו' כר"מ דמתניתין דטהרות הוי לוה לרש"י לאשמועינן רבות' טפי שגואל מיד אפי' באותה שעה אלא כל אותו יום קרי מיד:)** הרי מבואר דלשון מיד קרי ליה אותו היום וכל אותו היום הוי מיד לכך אין לחייב את שמעון בקנס כיון שמכל מקום פרע אותו היום וכל אותו היום מיקרי מיד ומכל שכן שלא היה פנוי מעסק ביאתו כל אותו היום דיצא לשון שבועתו שאמר לשלם מיד בואו דמצינו שכל אותו היום קרי מד שרבי יהודה דמתניתין: שאלה קכ"א המזרח מאוריים. יזריח אורך כשמש בצהרים. האלוף התורני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר אפרים. הכהן יצ"ו: על אשר שאל מכ"ת לחוות דעתי בכבד ששהתה ג' ימים בלי שרייה אי מהני לה צלייה אחר כך אפילו לבשל אחר הצלייה ככל כבד דעלמא דלא שריא אלא לצלי ומותרת לבשל אחר כך הוא הדין נמי הך כבד ששהתה ג' ימים בלא שרייה מותרת לבשל אחר הצלייה או לא משום דדינה כדין בשר שלא נשרה תוך ג' ימים דלא שרי אלא לצלי ואסור לבשל אחר הצלייה. הוא הדין נמי כבד זהו תורף שאלת מכ"ת בתוספת ביאור: נראה פשוט דאין לחלק בין כבד לבשר לפי מה שהחמירו הגאונים בבשר ששהה ג' ימים בלא שרייה דלא שרי אלא לצלי ובא האחרונים והחמירו אליבייהו דאסור לבשל אחר הצלייה הוא הדין נמי ככר ששהה ג' ימים בלת שרייה אסורה לבשל אחר הצלייה דזיל בתר טעמא דהא דפסרו האחרוני' אליבא דגאונים לבשל הבשר אחר הצלייה היינו משום דכיון שנתקשה הדם בבשר לא קים להו דנפיק כל הדם על ידי צלייה: והא דצלי מהני ושרי ע"י צלי היינו משום דממה נפשך הוא שרי אי נפיק כל הדם ע"י צלייה הרי נפיק ושרי ואי לא נפיק כולו הוי דם שלא פירש ושרי אבל לבשל אחר הצלייה לא שרי משום דחיישינן דלמא לא נפיק כל הדם על ידי הצלייה ואחר כך על ידי הבישול שפועל יותר יצא עוד דם ויתבשל בדם לכך אסרו לבשל אחר הצלייה כל זה מבואר בפוסקים הביאם הרב ב"י בטור יורה דעה סימן ס"ט וכיון דהכי הוא ודאי דגם בכבד איכא הך חששא דכיון שלא נשרית תוך ג' ימים ונתקשה הדם בתוכה חיישינן דלמא לא יצא כל הדם על ידי צלייה ואחר כך על ידי בישול שפועל יותר יצא דמה ותתבשל בתוך הדם לכך לא שרי לבשול אחר הצלייה: ולא דמי לעיקר דין הכבד דלא שרי אלא לצלי ואפילו הכי מותרת לבשל אחר הצלייה ולא חיישינן שמא לא יצא כל דמה על ידי הצלייה ויצא אחר כך על ידי הבישול התם שאני דלא נתקשה הדם בכבד וקים להו לרז"ל דעל ידי הצלייה יוצא כל דמה והא דמליחה לא מהני לה היינו משום ריבוי הדם שבה דאין המלח פועל להוציא כל דמה אבל צלייה מוציא כל דמה ומותרת לבשל אחר כך דכבר נפיק כל דמה מה שאין כן בכבד שנתקשה דמה בתוכה לא קים להו להאחרונים שהצלייה