צמח צדק הקדמון רא

ומשמע ליה דאפילו הרב ב"י גופיה, אף על גב דחולק על תשובת מיימוני בדין זה לא רצה לסמוך על סברתו ולכך לא כתב דין זה בש"ע שלו כלל ולא הזכירו כלל. אבל לי נראה ברור כמו שכתבתי מדקדוק לשון רבינו יונה: וכן מצאתי אחר כך בהדיא בספר פסקי הרב מרקנאט"י סימן תקכ"ד שכתב וז"ל ראובן שיש לו תובעין הרבה ובא אחד מהן ותבעו והודה שהוא חייב לו ולשאר התובעין ואומר שהוא רוצה לחלוק נכסיו בין כל התובעין חזינן אם הם מטלטלים שאין בהן דין קדימה יחלוקו הכל בשוה אף על פי שאין כל החובות שוין לא אמרינן לשקול כל אחד לפי מעותיו כמו שכתב הרב אלפ"ס בפרק מי שהיה נשוי ואין לחלק בין היכא דאתו התובעין קמן למיבעי חולקייהו ובין היכא דלא אתו אלא חד מינייהו מיהו אם תפס לא מפקינן מיניה אף על גב דהוי בעל חוב מאוחר במטלטלים מה שגבה גבה וכו' עכ"ל הרי כ' בהדי' דאין לחלק בין דאותן האחרים הן לפנינו ותובעין חלקם ובין שאינן לפנינו ואין תובעין חלקם לעולם צריכין להפריש חלקם גם לאחרים ולא יפסידו חלקם: והרב ב"י כתב ותמה דאי איתא להך דינא לא לשתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן. הרי הרב מרקנאט"י הוא חד מן הפוסקים שכתב כן. ותו אין להסתפק בדין זה. וכן הסכימו עמדי הבית דין. ופסקנו כך הלכה למעשה: שאלה קי"ט פ"א קראו בשבת לשחרית בס' תורה בפ' אלה מסעי וגו' במדבר ל"ה והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו בהמתם וגו' והיה צריך להיות ומגרשיהם במ"ם בסוף ונמצא שהיה כתוב ומגרשיהן בנו"ן בסוף והוריתי שלא להוציא ספר תורה אחרת אלא יגמרו הקריאה בס"ת זו ואמרתי הטעם שימצא נמי כך בתורה מגרשיהן בנו"ן בסוף בהך פרשה גופה כתיב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן וכן נמי בספר יהושע הרבה בסי' כ"א: ואף על גב שמשתנה הענין דמגרשיהם במ"ם בסוף הוא לשון זכר ומגרשיהן בנו"ן בסוף הוא לשון נקבה והיינו משום דהאי קרא קאי ומגרשיהם על הלוים עצמם כדכתיב והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם וגו' כלומר הערים יהיו ללוים לשבת ומגרשיהם של הלוים יהיו לבהמתם של הלוים לכך כתיב מ"ם בסוף לשון זכר אבל אידך קרא קאי מגרשיהן על הערים שייך בהו למימר לשון נקבה דכתיב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן וגו' דקאי מגרשיהן על הערים לכך כתיב בנו"ן בסוף לשון נקבה מכל מקום לא היה נראה לי להוציא ספר תורה אחרת בשביל שינוי זה מפני שמצינו כיוצא בזה במגילת רות זו ותאמר נעמי וגו' גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים הלהן תשברנה וגו' הלהן תעגנה וגו' דהיה צריך לכתוב הלהם תשברנה הלהם תעגנה במ"ם בסוף שהוא לשון זכר וכתב הלהן בנו"ן בסוף שהוא לשון נקבה אלמא דאורחא דקרא הוא: אבל מכל מקום צויתי שלתפלת מנחה יוציא ספר תורה אחרת ולא יקראו בספר תורה זו ולמחר יתקנו הטעות: והנה אחר סעודת שחרית שמתי אל לבי לעיין בדבר אולי שגיתי בהוראה ומצאתי מבואר דשפיר הוריתי ובדרך אמת הנחני ה' כי הנה שם במגילת רות כתב אבן עזרא וז"ל הלהן תשברנה הנו"ן תחת המ"ם והפך כי מר לי מאד מכם. והמה באו בית לחם. עכ"ל הרי מבואר דאורחא דקרא דהחליף מ"ם בנו"ן מזכר לנקבה. וכן להפך נו"ן במ"ם מנקבה לזכר: וכן מצאתי נמי בספר שיח יצחק שער א' פרק ב' סוף סימן ב' ומייתי טעם למילתא מפני מה שהמ"ם והנו"ן מתחלפות והיינו משום שהם ממוצא אחד מן האף אף על גב דהמ"ם עיקר מוצאה הוא מן השפה שהיא מאותיות בומ"ף והנו"ן עיקר מוצאה הוא מן הלשון שהיא מאותיות דטלנ"ת מכל מקום מוצאם גם מן האף שכתב שם: וז"ל כל שהן שמוצא אחד מתחלפות זו בזו שתי אותיות יש עוד למוצאם מן האף וסימנם מ"ן והם גם כן מתחלפת זו בזה כמו התנים הגדול דינו התנין לקץ הימין דינו הימים. ופירוש הוא דבריו עיקר מוצא המ"ם הוא מהשפה והנו"ן מהלשון מכל מקום מן האף יש להם קצת עזר להוציאם ויש לנסות זה כשתסגור החוטם שלא תוכל אז לדבר על נכון באר הטיב מ"ם או נון עכ"ל: הרי מבואר שכן נמצא הרבה בתורה שהמ"ם והנון מתחלפות אעפ"י שהענין משתנה מלשון זכר ללשון נקבה או אפכא ליכא קפידא בכך ואורחא דקרא הוא הרי שפיר הוריתי שלא להוציא בשביל טעות כזה ספר אחרת וברוך ה' אשר הנחני בדרך אמת: שאלה ק"כ ראובן ושמעון שרצו ליסע אל עיר אחרת ליריד שהוא שם ולוה שמעון פה בעיר הזא' מראובן מאה זהובים על מנת לשלם לו אלו מאה זהובים מיד בואם אל העיר ההיא ששם היריד ונתחייב ליתן קנס י' זהובים לצדקה אם יעבור ונשבע ע"ז ונעש' על אופן המועיל ונסעו יחדיו ובאו שמה ביום הג' בהסכמה ובא ראובן ותבע משמעון מעותיו והשיב לו כי הוא צריל תחלה לפרוק סחורות שלו שהביא ולהניחם שם אל איזה מקום שיהיו משתמרי' שם לדעתו וכשתים או שלש שעות אחר כך בא ראובן שוב שנית לשמעון ותבע מעותיו והשיב לו כי עדיין טרוד הוא בסילוק פועליו ובנתינות מכסים וכיוצא בזה עד כי סמוך לערב אז נתן לו מעותיו ונסתפקו אם שמעון חייב לתת הקנס לצדקה כיון שעבר ולא נתן לו מיד בואו אלא סמוך לערב הרי חל עליו הקנס או שמא אינו חייב כלום כי הוא מתנצל ואומר כל זמן שהיה מתעסק בענין ביאתו דהיינו פריקת הסחורה וסילוק פועלים ונתינות המכס והנחת הסחורות אל מקום המשתמר לא מיקרו ביאתו ביאה והוי כאלו היה עדין על הדרך והרי אחר כל המעשים האלה דנשלמה ביאתו אז מיד אחר כך נתן לו מעותיו: תשובה לכאורה יראה דשמעון חייב ליתן הקנס כיון שלא קיים תנאו שהתנה לשלם מיד בואו דלשון מיד שאמר משמע מיד ממש והרי הוא לא פרע אלא עד סמוך לערב הרי עבר על שבועתו וחייב ליתן הקנס: ומה שמתנצל וטוען דכל זמן שהיה מתעסק בענין ביאתו בפריקת הסחורות ונתינות המכסים וסילוק שכר פועלים וכו' לא מיקרי ביאתו ביאה ולא חל עליו אותו חיוב שבמשעות הלשון מיד אלא אחר כל המעשים האלה אז חל עליו החיוב לשלם מיד אבל לא קודם לכן משום דלא מיקרי ביאה קודם לכן דלא הוי אלא כמקצת ביאה ומקצת ביאה לאו שמיה ביאה הא לאו מילתא הוא דביאה מיקרי מיד כשבא הוא שמה אף על פי שצריך הוא עדיין לכמה עסקים השייכים לביאתו מכל מקום מיקרי ביאתו ביאה: