צמח צדק הקדמון ר

ויהא לאח זה דאודי פחות מהם למה כן תינח ממון אחר דשביק הספק ואינו מן האח הזה דאודי ליה שפיר דמי דיטלו כל האחים בשוה דכיון דהוא עצמו אודי דאחיהם הוא למה יטול הוא חלקם כיון דלא נפחת ליה מידי ממה שמגיע לו אבל אי לא שביק הספק אלא אותו ממון מה שנתן לו האח דאודי ליה ודאי דאין לשאר אחים חלק בזה דכבר נשאר בידם כחלק דשביק הספק ולית להו לאחים זכות לההוא ממון דשביק הספק והוא בעין מן האי אח דאודי ליה אבל בעלי חובות דלכולהו אית להו זכות לגבות מן הלוה אין לדמות לנדון זה ואין לבעל חוב זה שום זכות יותר משאר בעלי חובות אף על פי שהסחורות הן בעין: וכן מהא דכתב בעל התרומות שער ל"ו הביאו הרב ב"י בטור ח"מ סימן צ"ו מחו' ב' וז"ל זה שפסקנו שהעבד והאשה אין משלמין אלא לאחר זמן אם יש עדים שמעות עצמן של הלואה או מאי דאתי מחמתייהו קיים בודאי שאין בו ספק שנפרע מהם המלוה וכו' עכ"ל מהא נמי ליכא ראיה כלל לעיקר הדין שכתב הוא שיש לבעל חוב זה זכות בסחורות שהן בעין דיטלם קודם שאר בעלי חובות דלא דמי להא דעבד ואשה דמיירי בהו בעל התרומות דהתם ליכא שום בעל חוב אחר אלא בעל חוב זה לחוד ולית לאחרינא שום זכות בגוה ודאי דמלוה נוטלה כשהוא בעין אלא מי יטלם אם לא יטלם בעל חוב זה שהיה אלו המעות שלו כיון דאין שם שום אחד תובע מידי מהאשה והעבד אי בעל של האשה והאדון של העבד הא לית ליה זכות בגוה והיאך יטול הוא של אחרים מה שהוא בעין לכך דין הוא שיטלם בעל חוב אבל לוה שחייב להרבה אנשים דלכולהו אית להו זכות לגבות מן הלוה ובאין לגבות לא עדיף האי בעל חוב משאר בעלי חובות אפילו כשהסחורות הן בעין כיון שזקף עליו החוב במלוה הוי כאלו לא בא החוב מחמת אותן סחורות: וכיון דהכי הוא שנתבאר לנו שאין לבעל חוב זה על פי הדין זכות ליקח מן סחורות שלו שהן בעין קודם שאר בעלי חובות אלא הדין נותן שכל בעלי חובות נוטלים בשוה כיון דזקפו עליו במלוה רק שעל פי התקנה מחכמי הדור יש לו זכות ליטול אותן סחורות שלו שהם בעין קודם שאר בעלי חובות ולא מצד הדין לכך יראה דהבו דלא להוסיף על התקנה דדוקא כשאותן סחורות הן עצמן בעין הוא דיש לו זכות זה ע"פ התקנה ליקח הוא קודם שאר בעלי חובות אבל לא במה דאתי מחמתייהו אף על פי דכל היכי דיש לו זכות על פי הדין למה שהוא בעין אותו זכות יש לו נמי במה דאתי מחמתייהו מכל מקום גבי תקנה לאו הכי הוא אלא הבו דלא להוסיף עלה דדוקא בסחורות עצמו יש לו זכות ולא במה דאתי מחמתייהו: שאלה קי"ח עובדא הוה שבאו בעלי חובות לגבות מלוה אחד ואמר הלוה שהוא חייב גם לאחרים ואין לו לשלם לכולם ואותן אחרים דרים בק"ק ווינא והאמת כן הוא שחייב גם להם אלא שאינן לפנינו ואלו שבכאן דוחקים ובאים לגבות מיד מן הלוה הנה קודם שיוודע לאחרים הדרים בק"ק ווינא שאם ימתינו עד שיבואו כולם לא יספיקו נכסי הלוה כדי לפרוע לכולן ורוצים אלו שבכאן לגבות מיד כדי שיהיו זוכים אחר כך בדין במה שקדמו וגבו מה שגבו גבו במטלטלין שאין דין קדימה אעפ"י שיש תקנה מחכמי ומנהיגי הדור על כהאי גונא שכל מי שגבה מן הלוה תוך שלשים יום מה שגבה לא גבה אותו זכות שבתקנה אינו אלא לאותן הדרים במדינה זו מדינת מערהרין אבל לא להדרים במדינה אחרת כגון ווינא שהיא מדינת אוסטריי"ך כי כן מבואר בהדיא בתקנות דכל זכות שיש לאדם בתקנה אינו אלא לאותן הדרים במדינה זו ולא להדרים מחוץ למדינה ויש מאתנו דעתם נוטה דלא נכון הוא להפסיד זכות של אותן אחרים הדרים מחוץ למדינה אחרי שאנו יודעים שחייב גם להם: הנה הרב ב"י בטור חשן משפט סימן ק"ד מחו' ג' מייתי תשובת מיימוני וכתב וז"ל כתוב בתשובת מיימוני דספר משפטים סימן מ"א על מי שיש עליו חובות ואין לו כדי לפרוע לכולם נראה לי דאין הדין יכול לכופו לפרוע לאחד מה' ממטלטלי ודיינא דמזדקיק לחד מינייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עביד ודאי אי תפיס איהו גופיה לא מפקי מיניה במטלטלין אבל אנן לא מזדקקינן ליה לאתפוסי לחוב לאחרים עד כאן לשונו ותמהני על דבריו שאם אחד מהבעלי חובות במדינת הים יפסידו האחרים ולא ולא יכופו אותו בית דין שיפרעם עד שיבא אותו האחר ולקתה מדת הדין ועוד דאם כן לא לישתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן הילכך נראה דליתא לההוא תשובה אלא אם אין תובעו אלא אחד כופין אותו לפרעו עכ"ל הרב ב"י: והרב מ"ו בעל בית חדש פסק התם בסימן ק"ד דלא כותיה דהרב ב"י וכתב עליה וז"ל ותימה גדולה וכי משום שהבעלי חובות במדינות הים יפסיד חובו אלא כך הוא הדין במי שיש עליו חובות הרבה ואין דין קדימה במטלטלים חולקין יחד ואלו שהן לפנינו נוטלין כל אחד חלקו וחלק האחד יהא מונח בב"ד עד שיבא ממדינת הים וכך הוא. מבואר ממה שכתב רבינו בסי' צ"ט ס"ט שכ' ואם נשבע והשיג ידו וכו' והוא מדברי הרמב"ם דאלמא להדיא דכל היכא שאין ספק דודאי יש עליו חובות לאחרים דאין בעל השטר נוטל ממונו' אלא חולקים כדפי' שם עכ"ל והכי נמי כתב התם בסי' צ"ט וז"ל ואם נשבע והשיגה ידו וכו' כ"כ הרמב"ם בפרק ב' ממלוה ומשמע שאם ידוע שיש עליו חובות לאחרים חולקים אעפ"י שאין אותן אחרים לפנינו וכו' עכ"ל הרב מ"ו: והנה על ראיות הרב מ"ו מהטור ח"מ סימן צ"ט יש לי גמגום דאין ראיה זו מוכרחת דהתם אפשר לומר דמיירי שאותן אחרים שהלוה אומר עליהם שחייב להם הם לפנינו ובאין לגבות אלא שאין להם ראיה על הלוה רק הוא עצמו מודה להם התם הוא דאמרינן דלא מהימן אי לית ליה ראיה ואין נוטלין כלום ולאפוקי אי אית ליה ראיה לברורי שחייב להם נוטלין לפי שהם לפנינו אבל היכא דאין האחרים לפנינו לעולם אימא לך אפילו בשידוע שחייב להם לא ממתינין להו אלא אלו שהן לפנינו הם נוטלין הכל כדעת הרב בית יוסף: אבל מ"מ נראה דהדין דין אמת כמו שפסק הרב מ"ו בבית חדש שאין להפסיד לאותן אחרים אם ידוע הוא שחייב להם ואית לי להביא ראיה מדקדוק לשון רבינו יונה דמייתי הטור חשן משפט בסימן ק"ד סעיף ט' שכתב וז"ל היו עליו בעל חובות הרבה כולם ביום אחד וכו' אין בהן דין קדימה וכל הקודם בהן זכה וכו' וכן כתב הר"ר יונה וכתב ומיהו דוקא שגבה בב"ד כגון שהגביהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר וכו' אבל אם מעצמו וכו' עכ"ל דקדק וכתב כגון שהגביהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר למידק מיניה לאפוקי אלו היו יודעים שיש שם חוב אחר לא היו הבית דין מגבין לזה לבדו דאי לא תימא הכי לא הוי צריך למימר קודם שידעו שהיה שם חוב אחר ולא הוי ליה למימר אלא כגון שהגביהו בית דין ותו לא אלא אתי לאוריי לפי שלא היו יודעין מחוב אחר לכך היו הב"ד מגבין לזה לבדו אבל אלו היו יודעים שיש שם חוב אחר לא היו הב"ד מגבין לזה לבדו וזה נראה לי ברור: