צמח צדק הקדמון יט

ואינה צריכה בדיקה משום דתלינן במכה בדופן. כהובא בב"י בטור י"ד סימן ל"ט וכן פסק התם בש"ע. ואם כן הוא הדין במרה נמי דינא הכי דמאי שנא וכאן איכא מכה בדופן שהרי הדופן נקובה היא בין הצלעות והמרה תחובה בין הצלעות ובולטת לחוץ ודאי דתלינן בדופן. ומסתברא למימר שהבהמה היתה שוכבת על צדה במקום שהיה הנקב בין הצלעות ונרחקה המרה לבין הצלעות ומהלחלוחית שבה נסרכה ונדבקה שם. ונמצא לפי זה אין להטריף הפרה הזאת מצד ריעותא שבמרה דלגבי מרה לא הוי ריעותא כלל אי משום דדיינינן לה כנסרכה הא אין סירכא אלא בריאה ואפי' אם תמצא לומר דגם במרה פוסל סירכא מכל מקום כיון דניקב הדופן בין הצלעות תלינן בדופן. ואי משום דכיון דניקבה הדופן בין הצלעות חיישינן שמא ניקב' על ידי קוץ והגיע עד חלל הגוף וניקב אחד מאיברים שנקיבתן במשהו ואין בדיקה לנקב במשהו. הא נמי לאו מילתא הוא חדא דכבר הסכימו הפוסקים שיש להקל בספק אם ניקב בקוץ או בחולי הביאו ב"י בי"ד סימן מ"ט וז"ל וכתב באהל מועד לא היה מכיר את הנקב אם היא מחמת קוץ אם הוא מחמת חולי יש מתירין מחמת ספק ספיקא ספק מחמת מכה וא"ת מחמת קוץ שמא לא ניקבה מאיברים הפנימים ויש מחמירים גם בזה אלא אם כן ניכר שאין הנקב מחמת קוץ. עכ"ל. וסברא ראשונה נראה עיקר עכ"ל וכן פסק התם ב"י בש"ע סימן מ"ט. וכן הרב בהג"ה ש"ע סימן נ"א שיש להקל בספק אם ניקב מחמת קוץ או מחמת חולי. ועוד אפילו לאותן פוסקים שמחמירים בספק ניקב מחמת קוץ או מחמת חולי מודים בנדון דידן דיש להקל דכיון שהעור מבחוץ היא שלימה ולא ניקבה כלל רק הדופן ניקב מבפנים בין הצלעות ודאי דלא נעשה הנקב על ידי קוץ דאלו היה ניקב על ידי קוץ היה הנקב ניכר מבחוץ שגם העור הית' ראויה להיות נקובה והרי כאלו ניכר שלא נעשה על ידי קוץ והם כתבו בהדיא שאם ניכר הוא שלא נעשה על ידי קוץ יש להקל שהרי כתב באהל מועד וז"ל ויש מחמירים גם בזה אלא אם כן ניכר שאין הנקב מחמת קוץ עכ"ל. ובנדון דידן ניכר הוא שלא נעש' על ידי קוץ דאלו נעשה על ידי קוץ ראוי היה שגם העור תהיה נקוב' ולפי שאינה נקובה ניכר שלא נעשה על ידי קוץ לכך נראה שהפרה הזאת היא כשרה. הנראה לע"ד כתבתי: ואחר שכתבתי פסק זה ממרה שנמצאת תחובה בין הצלעות כמו חמש שנים אחרי כן זכיתי לחבור שאלות ותשובות ספר משפטי שמואל ומצאתי בסימן ק"ל שנשאל על כיוצא בזה ממש. והורה הוא לאיסור והייתי קצת מרעיד אמנם אחר שקריתי וראיתי את הטעמים שכתב הרב ההוא שבשבילם הורה לאיסור ראיתי כי יפה דנתי ויפה זכיתי ויפה הורתי. כי הנה בנה יסודו על אותן הפוסקי' שאין אנו נוהגין כמותן על פי הכרעת האחרונים הרב ב"י והרב בהג"ה ש"ע. על כן אני עומד על עמדי ואין אני כחולק עליו ח"ו רק כמצרף ומזקק את דברי הפוסקים אשר אנחנו שותים מימיהם ונגררים אחריהם ובשביל כן אעתיק הנה כל דברי הרב ההוא באותו שאלה ותשובה ועיני כל יחזו מישרים כי הדברים הם ברורים כי ה' נתן לנו חוקים טובים ומשפטים ישרים והרי הוא לך העתקה מספר משפטי שמואל סימן ק"ל מענין זה וז"ל: ולענין השאלה השנייה שהיא במרה שמצאת חוץ לדופן בין עור לבשר והיתה המרה בחוץ דבוקה וסרוכה לשם אי אפשר לנתקה ולהכניס בפנים ובשעת הבדיקה שהיו רוצים לבדוק הבהמה היו שם שני בעלי תורה וראו זו המרה באופן זה נשתוממו כשעה חדא והיה רוצה האחד להפרד המרה לאט ולנופחה וכשרצה הטבח להפרידה עשה לה נקב במרה ונשפכה וכו' עכ"ל השאלה ובדין זה נפלה מחלוקת בין הבעלי תורה אחד אוסר ונותן טעם לדבריו. ואחד מתיר ונותן טעם לדבריו כמו שבאו בשאלה סברותיהם תשובה דבר זה יש בו לעיין אם יש לחוש בשאר הטרפיות מלבד הריאה בדין סירכא או לא דשמא דוקא בריאה אמרינן לה ולא בשאר איברי' וכן נמצא באורחות חיים דלא אמרינן דין סירכא אלא בריאה ואין להוסיף בטרפיות ובזה קשה לי דאין כאן תוספות טרפיות דאם חיישי' לה מטעם נקב אם סירכא זו נקב חשיב והיינו נקבה המרה וכן פירש רש"י בריש פרק אלו טרפות דכולהו סירכות ודיני טרפות שהוזכרו בריאה בכלל נקבה הריאה איתנהו ואין כאן בית מיחוש כלל וכבר בדין זה אי שייך סירכא בשאר איברים מצינו שכתב מהרר"י בספר ת"ה בסימן קס"ג כתב בפירוש בנסרכו הדקין לדופן דחיישינן להחמיר למאן דאמר דאין סירכא בלא נקב ועיין שם ואם כן הוא הדין במרה נמי תלינן דסירכא זו מנקב באה ולכן נסרכה מרה זו ונדבקה שם ומי לנו באחרונים גדול כמותו ובקי בכל דברי הראשונים ואפילו הכי חשש לאסור וא"ת דאחרי דבכאן מצינו דביקתה בדופן ונקובה לחוץ ואם כן תלינן בדופן כי היכי דתלינן בריאה דחמירא בדופן כשיש שם מכה הוא הדין בטריפות אחר אומר אני דאפי' דנאמר זה מה שאין כן הסבר' דדילמא בריאה ודופן אמרינן הכי דריאה מתנפחת ומתמעטת בדופן ומשכה הדופן אליה ונדבקה בה אלא אפילו דנימא דתלינן גם בשאר איברים במכה בנדון דידן שנמצא המרה חוץ לדופן הדברים ניכרים שנקב יש כאן ולא מכה דלפי השאלה לא הוזכר בדופן חולי המורה מכה אלא אדרבא מאחר שיצא חוץ אם כן נקב היה בדופן ואם כן אתינא לחששא שכתב הרשב"א ז"ל בסימן רע"ז שאלת כבש אחד נמצא בו נקב אחד בחזה כנגד הלב מפולש אבל לא נגע בלב כלל ולא בא' מן האברי' שנקיבתן במשהו יש מי שחושש משום דרוסה ואינו שלא חששו אלא כשיש ידים מוכיחות ובספק כלבא ספק שונרא אמרו להקל אימא כלבא וכן מוכיח האווזא דרב אשי תשובה מסתבר' שהוא אסור ולא משום חשש דרוסה כמו שאמרת אלא כל שעובר לחלל חוששין לנקיבת אחד מן האיברים שנקיבתן במשהו וכדקיימא לן בקוץ עד שתנקב לחלל חוששן שמא דרך כניסתו בחוזק נגע בלב או באחד מן האיברים שנקיבתן במשהו ואין לנקב במשהו בדיקה ולא אמרו בלב או בדקין והמסס ובית הכוסות דאינו טריפה אלא אם כן נקבה מצד לצד אלא בנקבין שעל ידי חולי אבל בנקבי' שעל ידי כלי כמחטין או קוץ אפילו נמצא מחט בחלל הבהמה טריפה וזה דבר ברור בעיני וכן כתבתי בספר תורת הבית עכ"ל והרי לך בפירוש דבנקב שנמצא חיישינן כאלו היה ממש קוץ או כלי אחר וחיישינן לכל איברים שנקיבתן במשהו ואם. כן בנדון דידן שהיה נקב גדול שעבר בו המרה עד חוץ ודאי נקב כזה לא מחמת חולי הוא כי בשאלך לא נכתב אם נמצא איזה היכר ממכה של חולי או איזה ריעותא בדופן המורה חולי כי כל ריעותא בעלמא כמכה חשיבה וכן מוכח בפרק אלו טרפות אלא אדרבא נקב יש כאן ולא מכה ואם כן ראוי לחוש להחמיר ואין אנו צריכין למה שכתב האוסר דאחרי דניקב הדופן אם כן אין מגין למרה יותר דהרי ניקב הדופן דבנדון דידן אין נקב במרה דנימא דדופן אינו סותמה משום דנקב כנגדו וראיה שהביא מפרק אלו טרפות דאינקב דופן לחזה לא דמיא דהתם ניקבה הריאה ממש וניקב הדופן ואם כן אין מגין אבל הכא לא ניקבה המרה אלא דחיישינן דניקבה מכח סברת דאין סירכא בלא נקב לדעת רש"י ז"ל וחביריו ז"ל דהוו טובא והגאונים בכלל אלא החששא היא דודאי נקב היה כאן ולא מכה דנימא דסירכא זו מחמת מכה באה במרה ולא מצד עצמה ולפי דברינו אלו אין סיוע כלל מדברי המרדכי ז"ל שכתב וז"ל מעשה שנדבקה המרה בצלעות מצד הכבד כדינה והכשירוהו עכ"ל ותדייק מכאן דהרי דאין סירכא פוסלת במרה דאמינא לא מיבעיא לפי דברי מהרר"י ז"ל בספר תרומת הדשן דלעיל שדייק מדברי המרדכי שכתב איפכא דיש דין סירכא בכל האיברים ובודאי איהו הוה בקי מינן במרדכי ז"ל אלא אפילו דנימא דדברי המרדכי