צמח צדק הקדמון קצח

ליה כך אין לתמוה עליו דודאי טעמא דמסתבר' הוא דכיון שכתב הרב בהג"ה דבדיעבד יש לסמוך אדברי ר"ת להתיר על ידי חותם אחד אפילו בשולח על ידי גוי שאין עתיד לראות חותמו הוא הדין נמי יש לסמוך אדבריו לעתיד על ידי מפתח לחוד בדיעבד דמאי שנא: אע"ג דיש לחלק ולומר דאפשר דלא כתב הרב בהג"ה ש"ע שיש לסמוך בדיעבד אדברי ר"ת אפילו בשולח דאין עתיד לראותו אלא בחותם משום דהגוי ירא שמא הודיעו לחבירו צורת החותם מה שאין כן במפתח דלא ירא הגוי מזה מכל מקום כיון דלא נמצא זה מבואר בדבריו משמע ליה למ"ו ב"ח מתוך דבריו כיון דסבירא ליה שיש לסמוך ארבינו תם בדיעבד בחותם לחוד הוא הדין נמי יש לסמוך עליו במפתח לחוד ולהתיר והרי זה הוא בכלל מה שכתב הרא"ש בתשובה בסברא מועטת יש להקל ביין נסך: תו כתב מכ"ת וזה לשונך שמעתי מפי ר' מיכל שמכ"ת הגיד לו באם לא שאל את פי בענין זה ולא הוריתי לו היה אפשר למצוא צד היתר ליינות שלו והוי מיקרי דיעבד מה שאין כן אם הוריתי לו כך שמותר להפקיד אצל הגוי במפתח לחוד לא לא היה אפשר למצוא היתר ליינות שלו הנה על זה אצעק וכו' אדרבה כל שאינו שואל הרי זה מגונה וכו' וראיה לזה מתשובת מהר"ם וכו' בענין מים שאין להם סוף אם נשאת על פי חכם לא תצא מה שאין כן אם נשאת שלא על פי חכם וכו'. עד כאן לשונך: הנה הגם כי רבי מיכל לא ירד לסוף דעתי עם כל זה שפיר קאמינא דאם לא עשה כן על פי הוראת מכ"ת אלא הוא שגג בדבר והיה סבר שמותר להפקיד ביד גוי על ידי מפתח היה אפשר לו להתיר בדיעבד כיון ששגג בדבר ולא דמי לאשה שנשאת שלא על פי שאלת חכם דלא שאלה כלל לחכם אבל זה שבא לשאול למכ"ת היאך שיהא נוהג בעשיית יין בהכשר בין הגוים תו לא היה צריך יותר שהוא לא ידע לשאול על פרטי הדברים ולא היה צריך לשאול אלא על הכלל היאך שיהא נוהג בעשיית יין בהכשר בין הגוים. ועל מכ"ת היה מוטל להגיד לו כל השייך לעשות יין בהכשר בין הגוים ובכלל זה נמי הוא שצריך שני חותמות. או מפתח וחותם. וכיון שלא הגיד לו מכ"ת מאומה סבר היה שאינו צריך יותר ומיקרי שוגג גמור. אבל אשה שנשאת ולא שאלה כלל לחכם הוית כמזידה וזה ברור: ומה שהגיד בשמי שאם עשה כן על פי הוראה לא היה אפשר למצוא היתר היינו שנכון היה לאסור את היינות ולהטיל על המורה לשלם לו הזיקו אפילו שלא מן הדין למיגדר מלתא שלא יהיו קופצים בהוראה או אפי' מן הדין הכל לפי מה שהוא המורה דאפשר דהמורה כן יהיה מן הנקראים מתכונים להזיק ולא גורמים להזיק: אבל אגיד לך רשום בכתב אמת שר' מיכל בעל היין הגיד לי מתחל' בפה מלא שמכ"ת הורה לו כן שרשאי להניח יין במרתף של גוי רק שיהא סגור במפתח ולפי שת"ל דלא מזגינא רישא אבי סדיא וכו' על כן אמרתי בלבי שאינו כן אלא שתולה באילן גדול לעשות את עצמו כאנו' על פי הדיבר שכך הורה לו מכ"ת כדי להתיר לו בדיעבד. הגם כי גם האלוף הרא"ש מהר"ר מרדכי אויסטרליץ ר"מ הגיד לי כך עם כל זה הגדתי אליו שדבר זה תמיה הוא בעיני שיהא הוא מור' כן וא"כ הוא שהוא הור' כן לא אחריש ולא אעשה מזה דיעבד כמו שאפשר לעשות אם עשית כן שלא על פי הוראה ואחר ששמע ממני כן שכך הגדתי לו לא פעם אחד אלא שתים ושלש אז אמר לי צריך אני להגיד האמת כי לא' הורה לי כן בפירוש אלא שלא הגיד לי מאומה שצריך שני חותמות או מפתח וחותם ואני לא שמתי אל לבי לשאול על זה על פי כתבתי למעלת כ"ת האגרת הראשונה לעמוד על עיקר הדברים: שאלה קי"ז אור יזרח כשמש וירח. כפתור ופרח אהובי וידידי וחתני. האלוף התורני המופלא נ"י פ"ה כמהר"ר. גרשון יצ"ו: על אשר שאלתני בשנמצא בתקנות חכמי ומנהיג' הדור מי שחייב לב"ח הרבה ואין לו לשלם לכולם ונמצאו לו סחורות שלקח בהקפה מאחד והן עדיין בעין יש זכות לאותו ב"ח לטול הסחורה ההיא קודם שאר ב"ח כיון שהיא עדיין בעין ע"כ ונסתפקת בשלא נמצאו אותן סחורות עצמן בעין אלא מה דאתי מחמתייהו שהחליף להן על סחורות אחרים אם יש לב"ח זה זכות ליטול אותן קודם שאר ב"ח כמו סחורו' עצמן כיון דידעי דאתי מחמתייהו או לא דשמא על סחורות עצמן תקנו ולא על דאתי מחמתייהו: תשובה אדכרתן מלתא שהמנוח הירש פאס מקראקא שהיה חמיך זקנך מאשתך הראשונה מכר בהקפה סחורה עני"ס לאיש אחד מק"ק לונטשיץ וזקפה עליו במלוה שעשה לו ש"ח לזמן ואחר כך לא היה יכול האיש ההוא לצאת ידי חובתו לשלם לכל בעלי חובות ולקח המנוח הירש פאס מקראקא כתב מן מ"ו הרב בעל ב"ת למנהיגי ק"ק לונטשיץ וכתב הרב בפשיטות אליהם שיש להירש פאס קדימה ליקח העני"ס ומה דאתי מחמתיה קודם שאר בעלי חובות. והייתי נושא ונותן לפניו כתלמיד לפני הרב ושאלתיו כיון שעל פי הדין אין בעל חוב זה עדיף משאר בעלי חובות אף על פי שהסחורות שממנה בא החוב הן בעין כיון שזקפה עליו במלוה לא עדיף הוא משאר בעלי חובות ואין לו זכות אלא מצד התקנה שתקנו חכמי ומנהיגי הדור שיטול הוא סחורה שלו שהיא בעין קודם שאר ב"ח אם כן הבו דלא להוסיף עלה ולית ליה זכות זה אלא דוקא בסחורה עצמה אבל לא במה דאתי מחמתיה ואמר אלי אנא תקנה לא ידענא אלא דינא קאמינא דעל פי הדין הוא שיטול הוא הסחורה ההיא שנמצאת בעין קודם שאר בעלי חובות כיון שהחוב הזה בא מחמת הסחורה ההיא ובכדי טרחו חכמי ומנהיגי הדור לעשות מזה תקנה כי דינא הוא וכיון דיש לו זכות על פי הדין בסחורות עצמן כשהן בעין הוא הדין נמי יש לו איתו זכות במה דאתי מחמתיה והייתי מדיין לפניו על זה ולא הייתי מוכרע ממנו: והנה אחרי כן שהוציא לאור את חבורו הגדול ספר בית חדש והביאו לדפוס העלה דין זה בטור ח"מ סוף סי' צ"ו לפסק הלכה וכתב וזה לשונו ולפי זה הוא הדין לוה שאין לו לשלם לכל בעלי חובות אם הסחורה שלקח בהקפה היא בעין או מה דאתי מחמתיה קיים אין לאחרים חלק בהם וכן כתב רי"ף בפרק המקבל סימן תק"ן וכתבו רבינו סימן ק"ח סעיף ז' וכן כתב בסימן ר"ף סעיף א' בשם הרמ"ה וכן הוא באלפסי פרק אף על פי גבי דין מורדות והכי נקטינן עד כאן לשונו: הנה אם שאין אני כדאי לחלוק עליו כי אינני אלא צעירי שבתלמידי תלמידיו והמעט תבונה אשר בי אינו אלא ממנו בצלו ישבתי ומימיו שתיתי ולא חסרתי אפילו כטפה מן הים עם כל זה כיון דכד שמענא מפומי מלתא דא לא צייתנא ליה ולא הייתי מוכרע ממנו אמרתי לחוות את דעתי בדין זה ולהוכיח מתוך התלמוד דלא כן הוא ולזה אכניס את דברי: