צמח צדק הקדמון קצז

כבר כתבתי למכ"ת אשר שמעתי אומרים שמכ"ת הורה שמותר לכתחלה להניח יין במרתף של גוי על ידי מפתח בלא חותם על סמך הירושלמי דסנהדרין דאין מדקדקין ביין נסך. ורציתי לעמוד על עיקר הדברים ואין עמדי העתק מאותו כתב באשר לא נתחדש במכתב ההוא ממני שום דבר ועתה בשום מכ"ת התנצלותו על ההוראה ההיא שלא כן הדברים העתיק מכ"ת את לשוני ממכתב ההוא כדי לדייק בו מה שנראה לו וזה לשוני התם על פי העתקת מכ"ת היאך יש להתיר לכתחלה ע"י מפתח לחוד הא אין שום חלוק ולכתחל' צריך מפתח וחותם דמ"ש הסמ"ג גם הרא"ש בתשובה כלל י"ט סימן א' דבסברא מועטת יש להקל ליין נסך היינו דיעבד אבל לא לכתחלה דלכתחלה ודאי צריך מפתח וחותם ע"כ לשוני התם על פי העתקת מכ"ת וכתב מכ"ת על זה וזה לשונך: הנה שותא דמר לא ידענא ואצלי הם סתומים וחתומים בשני חותמות בלא מפתח למאי נפקא מינה הביא מר תשובת הרא"ש וכו' לענין שיש להקל בסברא מועטת ביין נסך וכו' הרי כל הפוסקים והתשובות חדשים גם ישנים ממלאים על כל גדותיהם שיש להקל ביין נסך וגדולה מזו מצאתי בתשובת ר"י מינץ וכו' וכן נהג מהר"י מולין להקל כדעת יחיד אם כן אין צריך לדברי הרא"ש בזה עכ"ל כ"ת: הנה באמת קושיא בזו לא צריכא פירוקא וכי דיוקא אתינא לאשמועינן דדוקא הרא"ש הוא דכתב כך שיש להקל ביין נסך ולאפוקי שאר פוסקים סוגיא דעלמא הוא לאתויי מלתא דאתמר בתלמוד דידן או דירושלמי ושגדולי הראשונים מהפוסקים כסמ"ג וכהרא"ש פסקו לפסק הלכה כך וממילא בתרייהו גרירו כל האחרונים וכי רבותא למיחשב גברי ואין זה אלא דבר שפתים להראות מקום על כל הפוסקים שכתבו נמי כך בלי שיתחדש בהם דבר כי בנקל יש לאדם למצוא מבוקשו מתוך המפתחות אם הפנאי מסכים לחפש בהם לכך אין מקום לקושיא זו כלל: ומכל מקום להוציאך חלק אי אפשר ואמינא טעמא למלתא שהבאתי תשובת הרא"ש מפני שלא נמצא בשום פוסק מבואר שיש להקל כל כך ביין נסך כמו שיש ללמוד מתשובה הרא"ש דאפי' לירושלמי שכתב שאין לדקדק ביין נסך אפשר לומר דוקא בסברא מעליא או היכא דאיכא כא בלאו הכי מאן דמקיל אף על פי שהוא יחיד אית למיזל בתריה אבל בסברא קלה ומועטת ולא הביאה שום פוסק מאן לימא לן דאיכא למסמך עלה להקל אבל הרא"ש בתשובה כתב בהדיא כך דאפילו בסברא מועטת יש להקל ביין נסך ולבד מזה מה שכתב מכ"ת שגדולה מזאת מצא בתשובת ר"י מינץ שיש לסמוך על דברי יחיד ביין נסך לקולא. לא הוי גדולה מזאת דקולא שכתב הרא"ש הוי גדולה מזאת. שאפילו על סברא מועטת ולא הזכירה פוסק יש לסמוך להקל: תו כתב מכ"ת וזה לשונך מה שכתב מכ"ת דאין שום חולק על זה דלכתחלה צריך מפתח וחותם. תמהני שהרי ר"ת והובא בתוספות פרק אין מעמידין סבירא ליה דסגי לכתחלה במפתח והובא בי"ד סימן קי"ח ק"ל קל"א גם הרא"ש סבירא ליה הכי אלא שכתב דישראל קדושים הם וכו' ולפי גרסת הגמרא דלרא"ש סגי במפתח והלכתא כותיה אין אנו צריכין לכל הראיות וכו' ע"כ לשונך: הנה ודאי שפיר קאמינא לפי שיטת התלמוד דאנן תפסינן לעיקר ולאפוקי שיטת ר"ת אין מי שחולב על זה דמפתח לחוד לא מהני אע"ג דחותם לחוד מהני אבל מפתח לחוד ליכא למאן דאמר ומה שכתבתי שלכתחלה צריך לכולי עלמא מפתח וחותם לא לאפוקי חותם לחוד קאמינא אלא לאפוקי מפתח לחוד דלגבי מפתח צריך נמי חותם. דהכי מוכחת הסוגיא התם בפ' אין מעמידין כמו שכתבו התוספות: והרא"ש. והטור י"ד סימן קי"ח וקיימא לן שיש לחלק בין שולח על ידי גוי ובין מפקיד ליד גוי. דהשולח אין עתיד לראות תותמו צריך ב' תותמות או מפתח וחותם אבל מפקיד דעתיד לראות חותמו סגי בחותם אחד: ואם כן לפי זה דוקא חותם לחוד הוא דשרי. אבל לא מפתח לחוד דזיל בתר טעמא מפני מה במפקיד שרי בחותם אחד משום דעתיד לראות חותמיו ולהכירו והיינו דוקא בחותם שיש להכירו. אבל מפתח שאין להכירו לא מהני: ולכך לא הזכיר הטור י"ד אלא חותם לחוד הוא דמהני להנך פוסקים דמחלקין בין שולח למפקיד אבל לא הזכיר מפתח וכן הרא"ש לא הזכיר דשרי אלא חותם אבל מפתח לא הזכיר ולא כמו שכתב מכ"ת שגם הרא"ש מתיר במפתח לחוד ולכך כתב נמי הטור על פי הרשב"א דמפתח לחוד לא הוי כחותם והיינו משום דאף על גב דחותם לחוד מהני מכל מקום מסתם לחוד לא מהני דשאני חותם דעתיד להכירו מה שאין כן במפתח: ואל תשיבני מר"ת דסבירא ליה דמפתח לחוד מהני דלדידיה שיטה אחרת בסוגיא ההיא דלדידיה סבירא ליה דאין חילוק בין שולח למפקיד אלא מחלק בין גוי ובין ישראל משומד דלישראל משומד צריך ב' חותמות אבל גוי סגי בחותם או מפתח ושיטתו לא הוי שיטה במקום שאר פוסקים דומיא להא שאמרו דבית שמאי במקום בית הלל אינו משנה ולא אזלינן בשיטתו דר"ת אלא בשיטת שאר פוסקים דמחלקין בין שולח למפקיד ואליבייהו ליכא למאן דאמר דמפתח לחוד יהא סגי דאפילו ר' אליעזר דשרי בחותם אחד לא שרי אלא חותם אבל מפתח למוד לא סגי וכן פסקו כל האחרונים והרב ב"י והרב בהג"ה ש"ע כולהו אזלו בשיט' הנך פוסקים ולא בשיטת ר"ת ואי מכ"ת הורה דשרי לכתחלה במפתח לחוד משום דסמיך אר"ת לא טוב הורית דהרי אפילו בדיעבד לא נמצא בדברי הפוסקים שיש לסמוך עליו במפתח לחוד כמו שכתב מכ"ת בעצמו ותמה על הרב מ"ו ב"ח ומכ"ש לכתחלה לכך שפיר כתבתי דאין מי שחולק על זה לפי פי' סוגיות התלמוד מה שאנן תפסינן לעיקר כמו שהוכיחו התוספות והרא"ש: אלא שקצת צריך עיון להנך פוסקים דסבירא להו דשרי בחותם אחד על כרחין צריכין אנו ללמד דהא דאמר רבי אליעזר מפתח וחותם היינו כמו מפתח או חותם ואם כן משמע דמפתח לחוד נמי מהני ויש לי ליישב דסבירא להו דהא דאמר ר' אליעזר מפתח וחותם ולא אמר מפתח או חותם משום דאתי לאשמועינן דמפתח לחוד לא מהני אלא צריך נמי חותם בהדיה ולא לאפוקי חותם לחוד קאתי דודאי חותם לחוד מהני כמו שהוכיחו התוספות והרא"ש מפ' כל כתבי ומשאר דוכתין ודחו דברי ה"ג ורי"ף דמצרכי ב' חותמות או חותם ומפתח ואם כן על כרחך הא דאמר רבי אליעזר מפתח וחותם היינו דמפתח צריך נמי לחותם אבל לא איפכא שחותם יהא צריך למפתח: או יש לומר הא דאמר מפתח וחותם והוא כמו מפתח או חותם דמשמע דמפתח לחוד נמי מהני היינו בענין שיש לו היכר במפתח דומיא דחותם שיש להכירו דזהו עיקר שריותא דחותם. אבל סתם מפתח דאין להכירו ודאי דלא מהני וכל זה מובן הוא בנקל מתוך הסוגיא דפרק אין מעמידין: ומכל מקום מה שכתב מ"ו הרב ב"ח דיש להקל בדיעבד במפתח לחוד ומשמע ליה שגם הרב בהג"ה ש"ע סבירא