צמח צדק הקדמון קצד

ולא יורשיה היינו משום שעיקר החיוב אינה אלא לבתו ולא ליורשיה ובר מן דין אפילו אי הוה כתוב בשטר שהניחה דינה על אביה יעקב בכל מקום גם ליורשיה אפילו הכי צריכין אנו לומר דלא הוי החיוב אלא נגד בתו ולא נגד יורשיה דכיון שנקבע המנהג לכתוב כך בכל שטרי חצי זכר אפילו היכא דלית לבתו עדיין בנים כגון לבתולות בנשואין שלהם אם כן היאך קבעו למנהג מה שאינן על פי הדין שהרי אינו יכול להתחייב למי שלא בא עדיין לעולם אעפ"י דסופרים דידן אינן בקיאין אבל סופרים קמאי בקיאי הוו אלא ודאי דלא נתחייב האב אנא לבתו ולא נתחייב ליורשיה ומה שיכתב בכל שטרות וליורשיה וכו' הכוונה הוא שאם תמות בתו שיהיו יורשיה שהם יוצאי חליצה יורשים ממנה ולאפוקי שלא יירשנה בעלה והיינו אם תמות בלא זרע קיימא לא יהיה לבעלה כלום ובמקצת נוסחאות שח"ז כתוב כך בהדיא שאם תמות בלא זרע קיימא שלא יהא ממש בשטר זה כמו שהביא כך הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן צ' אלא שנוסחא זאת שבשטר חצי זכר זה שלא כתבו כן ודאי דסופרי דווקנא הכי כתבי משום דחיישי' דלמא תניח זרע קיימא ואחר כך ימות אותו זרע קיימא בעוד אבי אמו קיים ואחר כך ימות אבי אמו של הזרע ההוא תפול הירושה לאבי הזרע ההוא שהוא הבעל של האשה בכח זרע ההוא כמו שכתב מהרי"ו והביאו הרב בהג"ה ש"ע מטור ח"ה סימן צ' לכך כותבין כך שנתחייב לבתו וליורשיה שהם יוצאי חליצה וכו' ולאפוקי יורשיה שאינן יוצאי חליצה כגון בעלה וזה ברור. ואם כן אין לבנים הללו שום זכות מצד עצמם אלא מכח אמם דינה הם באים והרי גם אחותם באה בכח אמה דינה שיש לה שטר ח"ז עליה לכך אין הבנים יכולים לדחותה ממה שנפל להם מאבוה דאמם: אם לא שהבנים הללו שרוצים לדחות לאחותם סומכים על מה שכתב הרב בשארית יוסף בענין ההוא שיש לחלק בין ראוי לראוי דאין ראוי זה מאבוה דאבא בכלל ראוי סתם הכתוב בשטר טוענים אעפ"י שבשטר שיש לאחותם כתוב שתטול בראוי היינו דוקא ראוי סתם כמו חוב אבל ראוי כזה שנפל להם מאבוה דאבא שהוא ראוי גרוע אין בדין שתטול הבת בכח שטרה: אבל כבר נחלקו עליו שלשה עמודי עולם ומה שהעלו מתוך פלפולם מבואר בדבריהם כל אחד לפי דרכו תשובת מהרש"ל סימן מ"ט ותשובת מהרמ"א סימן ג' ותשובת מהר"ם לובלין סימן י"ד אמנם בזה דעת שלשתן שוה לפי מה שנוהגין האידנא לכתוב שח"ז דרך חוב גמור סך מה אלא שתולין החוב בתנאי שבניו הזכרים יוכלו לסלק החוב בחצי חלק זכר וכל השטרות נכתבים בכל שופרי דשטרי ויפוי כח וזכות לטובת הבת ודאי ודבר פשוט הוא שאין הבנים יכולים לדחות לאחותם ממה שנפל להם מנכסי דאבוה דאמא ודברי בעל שארית יוסף בטלים ברוב: ולא יטעה הטועה לומר כיון שהרב מהרש"ל תולה נמי הטעם במשמעות לישנא דשטרי דאתי לטפויי שכותבין הן ראוי הן מוחזק וכו' ולא כותבין ראוי ומוחזק וכו' עכ"ל אם כן בנדון שלפנינו שאין כתוב בשטר חצי זכר זה הן ראוי הן מוחזק אלא ראוי ומוחזק ויאמר האומר שאין לשון זה כולל כל ראוי הא ודאי לאו מלתא הוא דלא כתב הרב מהרש"ל כך אלא לרווחא דמלתא שמצא לזכות את הבת גם מטעם זה אבל לא שבנה יסודו על זה ואין טעם זה אלא סניף להוכחות וראיות שהביא: ותו הא איכא בנוסח שטר חצי זכר זה שלפנינו בלאו הכי כמה לשונות דמוכיחים על הלשון ראוי שכתוב בשטר שכולל כל ראוי ולאו דוקא ראוי סתם כגון הלואה כיון שקודם לכן נזכר בהדיא כסף ושוה כסף חובות ומשכנות וכו' הרי כתב בהדיא חובות וכתב נמי ראוי אלמא ראוי דקאמר לאו היינו חובות אלא שאר ראוי והיינו אפילו דגרוע מחובות גם כתוב בו לשון כל וז"ל בכל נכסים שאניח אחרי בין במזומן וכו' ובכי האי גונא למידין מן הכלל דלישנא יתירא הוא כמו שהאריך בענין זה הרב מהרי"ק שורש י' ושורש י"ג גם כתוב בשטר כל לשון דמשתמע לתרי אפי יהא נדרש לטובת הבת וכו' גם כתוב בנוסח שטר חצי זכר זה בחיי ובמותי וכו' ואיכא למ"ד דלשון זה מועיל לגבות מן הראוי לבא לאחר מותו כגון נכסי דאבוה דאבא הביאו תשובת מהרי"ל סימן ע"ד אלא שהרב מהרי"ל פליג עליה בכתובה מכל מקום כיון דלא פליג עליה אלא מהמנהג אפשר דבשטר חצי זכר דלית ביה מנהג לא פליג כיון דכותבין נמי דרך חוב לכך לא יוכלו הבנים לדחות את הבת על פי הסכמת הנך תלתא סבי שהיו גדולי הדור בחכמה ובמנין וחיבוריהם נתפשטו בכל תפוצת ישראל וחפשו אותן עיקר ומי הוא זה שיבא לחלוק עליהם ויתלה את עצמו באילן גדול בעל שארית יוסף כיון שרבים חלקו עליו ונתבטלו דבריו ברוב: וכיון שבארנו למעלה שבנדון לפנינו בנפלו להם נכסים מאביה דאמא בכח שטר חצי זכר אין לבנים שום זכות בכח עצמם כיון דיש ליעקב אבי אמם בנים יורשים והם אינן באין אלא בכח אמם בכח שטר ח"ז שלה על יעקב אביה תו אין אנו צריכין לחוש להא דכתב הרב מהר"ם לובלין התם בסימן י"ד וז"ל ועל כן אני אומר שאם אין בעזבון ראובן כדי פריעת סך אלף זהובים אלא כדי פריעת מקצתן והיורשים רוצים ליתן להחתן אותו עזבון בפריעת חובו או שלא הניח שום עזבון לא יוכל החתן לגבות שום דבר מעזבון יעקב אבי חמיו שהרי אף לפי סברת תשובת מהרש"ל אין להחתן שום זכות בנכסי יעקב אלא מכח התנאי שהתנה עמו או שישלם לו חובו או יתנו לה חצי חלק זכר אפילו מן הראוי והרי לא הניח חמיו עזבון בכדי פריעת החוב ובמקום שאין כאן ירושה אין חייבין לפרוע חוב של אביהם ומנכסי יעקב אבי אביהן הרי כבר בארנו למעלה שאין שום בעל חוב יכול לגבות מהן הואיל וכן הוא שמצד החוב אין יכול לגבות מהיורשים ממילא בטלה גם כן חצי חלק ירושה ואין חייבין ליתן לו חצי חלק זכר גם מהראוי על כן לא יוכל החתן לגבות אלא עזבון חמיו בשביל חובו שאומר או תנו לי כל עזבון חמי בעד חובי או אם תרצו לחלוק עמי אזי תנו לי גם כן חלק בהראוי ואם לא הניח ראובן חמיו שום עזבון אזי פטורים היורשים מכל וכל וזה פשוט ואין צריך לפנים וכו' עכ"ל: וא"כ סלקא דעתך אמינא שגם בנדון שלפנינו כיון שהאשה הזאת מרת דינה בת יעקב לא הניחה משלה אלא מעט משוה כסף יהיו יכולים הבנים למימר לאחותם קח לך כל עזבון האם בפרעון חובך ותהא מסולקת מהכל כמו שכתב הרב מהר"ם לובלין בנכסים שנפלו להם מאבוה דאבא אבל האמת אינו כן דהתם שאני כיון שהם באים בדין ירושה מאבי אביהם דבני בנים הרי הן כבנים שפיר מצו למימר דמדין לית לך באלו הנכסים שנפלו מאבוה דאבא ואין לך ליטול אלא בכח התנאי הרי החוב שלך אנחנו פורעים לך בכל אשר הניחה האם אבל הנכסים שנפלו מאבוה דאבא אין לך ליטול שאין ב"ח גובה מהראוי ואנן מאבוה דאבא קאתינן בדין ירושה אבל נדון שלפנינו מיירי בנכסים שנפלו מאבי אמם שיש לו בנים זכרים והם אינן באים אלא בכח אמם שהניחה שטר חצי זכר על אביה והרי אחותם גם היא באה בכח שח"ז שיש לה על אמם הנעשה דרך חוב אלא שנתלה החוב בתנאי שיכולים לסלקה בחצי חלק זכר וצריכים המה לקיימה תנאם דהיינו או לשלם לה כל חובה או ליתן לה חצי חלק זכר אפילו במה שנפל להם מאבוה דאמא בכח שח"ז של אמם כיון דאין להם זכות בירושה זו מצד עצמם אלא בכח האם בשח"ז שלה לכך אין יכולין לדחות לאחותם בטענה זו אפילו כשרוצים ליתן לה כל עזבון אמם דינה בפריעת חובה: לבד ראה זה מצאתי בתשובת מהר"ם לובלין שיש ללמוד מתוכה לכאורה שיש מקום גם בנדון שלפנינו שיכולים הבנים