צמח צדק הקדמון קצב

שהעד שאמר שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת וכו' עכ"ל הביאו הרב ב"י ובש"ע סעיף ה' הרי כתב בהדיא כל שאומר סתם ששמע שמת פלוני אין שואלין אותו היאך שמע וסומכין על סתמא ומשיאין לכתחלה ואם כן ה"ה נמי בנדון דידן כיון שאמר ששמע מהרבה שאמרו שנהרג תו אין צריכים יותר: ואע"ג דלכאורה היה נראה דלא כתב הרמב"ם כך אלא בסתם דליכא ריעותא לפנינו התם הוא דסמכינן אסתמא ולא אמרינן דלמא שמע מפסול או לא אמר דבר ברור אלא מאומד דעתו וכיוצא בזה דמהיכו תיתי אית לן למיחש להכי וכיון שאין העד הראשון לפנינו סמכינן אסתמא אבל היכא דאיכא ריעותא לפנינו כמו בנדון זה שהעיד שרבים אמרו שנהרג במלחמה הרי אמר בפירוש שאמרו שנהרג במלחמה דלמא בהא מודה הרמב"ם דלא סמכינן אסתמא וחיישינן לבדדמי: מכל מקום לקושטא דמילתא נראה שלהרמב"ם ליכא לחלק בכך אלא לעולם סמכינן אסתמא אם אין הצד הראשון לפנינו כיון שה"ה כתב טעמא לדברי הרמב"ם דהלכה כת"ק דסוף יבמות דאין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה אלא שמ"מ כשהעד לפנינו צריכין לבודקו מדלא נקט ת"ק אין בודקין עידי נשים כלל וכו' אבל כשאין העד לפנינו כיון דלא אפשר הוא סמכינן אסתמא והביאו הרב ב"י בסעיף כ"א הרי תלה הטעם כיון דלא אפשר הוא למיבדקיה כיון שאין לפנינו סמכינן עליה ה"ה נמי בנ"ד כיון שאין זה מעיד על הריגתו אלא על פי השמועה ששמע שנהרג במלחמה ואי אפשר למיבדק הראשונים כיון שאינם לפנינו ואפשר אלו היה לפנינו והיינו שואלים אותם היו יודעים להגיד על דברים ברורים כגון שקברנוהו או כיוצא בזה ומה שלא הגידו כך לעד זה מהריגתו משום דלא שמו אל לבם שיהא בזה נפקותא אבל השתא שאינן לפנינו יש לסמוך על עדות העד הזה מסתמא כיון דלא אפשר למיבדקיה: וכן מצאתי בהדיא בתשובת משאת בנימן סימן צ"ח בשם תשובת הרב בית יוסף בסי' י"א בהלכות מל"ת וז"ל. אפילו הרמב"ם ז"ל אינו מצריך לומר וקברתיו אלא מעד שראה המיתה או ההריגה אבל האומר שמעתי שמת או שנהרג אינו צריך לומר וקברתיו וכו' עכ"ל הרי כתב ב"י בהדיא במקום שצריך לומר וקברתיו אי אין העד הראשון לפנינו ואין זה מעיד אלא מה ששמע כמו בנ"ד לא צריכין שיאמר וקברתיו אלא שלא זכיתי מימי לראות תשובת הרב ב"י רק כך מצאתי בתשובת משאת בנימן בשמו: ומי לנו גדול בין האחרונים מהרב ב"י שהאיר עינינו באור תורתו באור ה' ובאורו אנו הולכים ובירר וליבן דעת כל הפוסקי' קדמאי ובתראי ופסק כך להדיא שהעד המעיד מפי אחרים אינו צריך שיאמר וקברתיו תו אין לפקפק ויכולים להתיר לכתחלה שתנשא אם הוא בכה"ג שאין עד מעיד שראה ההריגה אלא ששמע שנהרג כמו בנ"ד: ומסתברא לומר אפילו הר"ן דמחמיר בגוי מפי גוי וסבירא ליה שהגוי המסיח לפי תומו צריך שיאמר שגם הגוי הראשון היה מל"ת ולא תלינן לקולא מספיקא הביאו הרב בהג"ה ש"ע סעיף ט"ז מודה דאם הוא כמו בנדון דידן שזה שמעיד לפנינו מעיד בשם עד אחד כשר אלא שאנו מסתפקים בעדות הראשון דאזלינן לקולא דכיון שאין אותו העד לפנינו אי אפשר למיבדקיה סמכינן אהא דקיימא לן אין קוארין ודורשין בעידי נשים ושאני התם בגוי מסיח לפי תומו מפי גוי דהחששא הוא דלמא ליכא כאן עד כלל דכיון שידעינן שהוא גוי ופסול לעדות הוא ואינו כשר אלא במל"ת הרי הספק הוא דלמא ליכא כאן עד כלל אם אין אנו יודעים שהיה מסיח לפי תומו ולא שייך כאן למימר כיון דקיימא לן שאין חוקרין ודורשין בעידי נשים יש לתלות לקולא מספיקא דענין חקירה ודרישה תולה בהגדת העדות היאך ידעת ובמה ידעת וכו' והיינו אחר שידענו שיש לנו עד כדין הרי נפקא מחזקת איסור אלא שאנו מסתפקים קצת בהגדתן ואזלינן לקולא משום דסמכינן אהא דקיימא לן אין חוקרין ודורשין בעידי נשים אבל ענין מסיח לפי תומו תולה בעד עצמו אם הוא עד או לא דאם אינו מל"ת לא הוי עד כלל ואין ענין זה נוגע לענין דרישה וחקירה דעדיין לא נפקא מחזקת איסור כיון שאין ידוע לנו שעד הוא כדין שצריך להיות העד לכך צריך הגוי השני שיאמר שגם הראשון היה מסיח לפי תומו אבל כשעד הראשון הוא כשר כמו בנדון דידן אלא שאנו מסתפקים מידי בעדותו ולא אפשר למיבדקיה כיון שאינו לפנינו תולין לקולא ואזלינן וסמכינן אהא דקיימא לן דאין חוקרין ודורשין בעידי נשים: ודמיא הא להא שאמרו ריש חולין הביאו הטור י"ד סימן כ"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו אבר מן החי נשחטה בחזקת היתר עומדת ומספיקא אזלינן לקולא אפילו היכא דאיכא ריעותא וכל ספק שאירע בשחיטה טריפה והיינו משום דעדיין לא נפקת מחזקת איסור כיון שהספק נולד בשחיטה עצמה שההיתר תלוי בה לכך כל ספק טריפה הכי נמי בנדון דידן כל זמן שאין ידוע לנו שעד הוא כדין שצריך להיות העד המעיד כגון שאנו ידעינן שהיה גוי ואין אנו יודעים אם מסיח לפי תומו הרי לא נפקא מחזקת איסור אבל אם אנו יודעים שהיה עד כשר או גוי והיה מסיח לפי תומו אלא שספק אחר נפל בהגדתו כיון שכבר נפקא מחזקת איסור אזלינן לקולא וסמכינן בהא דק"ל אין חוקרין: וכיון שביארנו שעל פי הדין מותרת הך איתתא לשוק אפילו לינשא לכתחלה על פי הגדת העד משמע מאחרים שנהרג יבמה במלחמה תו אין מקום להחמיר עליה להוציאה מבעלה על שעשתה שלא כדין ונשאת לשוק בלי רשות ב"ד שכבר פסקו הפוסקים הביאום הרב ב"י ובש"ע סעיף ל"ט אם נשאת על פי עד אחד שלא בהוראת בית דין שלא תצא אפילו בא עד אחד אחר כך ואמר לא מת ומכל שכן היכא דלא בא עד אחד להכחיש את הראשון כמו בנדון דידן ודאי דלא תצא כיון שעל פי הדין היא מותרת לשוק כמו שביארנו ואלו היתה שואלת את פי הב"ד היו מתירין אותה להנשא לשוק אין בדין להחמיר עליה להוציאה מבעלה על שעשתה שלא כדין ונשאת בלא רשות ב"ד כיון שהיתה שוגגת שהיתה סבורה שאינה צריכה רשות מב"ד כיון שהבית דין נתנו לידה הגביית עדות לראיה ולא הגידו לה שלא תנשא בלי רשות בית דין הרי היא מותרת לשוק: וגדולה מזאת יראה אפילו אם הוא בענין שהב"ד הגידו לה שלא תנשא לשוק כי אם ברשות ב"ד כאשר הדעת מכרעת שכך עשו הב"ד כדי שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן אף על פי שהיה ראוי לכתוב על גוף גביית עדות שלא תהא שוחכת על זה להנשא לשוק כי אם ברשות ב"ד כמו שכתב הריב"ש בתשובה בסי' תק"ח והביאו הרב בהג"ה ש"ע סעיף ה' אפשר הא דלא עשו כן היינו משום שחשבו ולא כתב הריב"ש כן אלא במקום שאין עדות העד כראוי להתירה דאז איכא למיחש לקלקלא מב"ד שאינן מומחין כמו בנדון דידיה דמיירי ביה הריב"ש אבל במקום שעדות העד הוא כדאי להתירה כמו בנדון דידן לא בעינן כל כך לכתוב על גוף העדות והיה נראה להם די בזה שהזהירו אותה שלא תנשא לשוק כי אם ברשות בית דין והיא עברה על פיהם ונשאת שלא ברשות ב"ד אפילו הכי לא מיקרי בהכי עבריונות כדי להחמיר עליה שתצא מבעלה כיון שמן הדין היא מותרת ולא עבדא איסורא דעד כאן לא כתבו הפוסקים הביאום הרב בית יוסף