צמח צדק הקדמון קצא

הי"ד זהו הגדת עדותו בחומר הנ"ל ותלתא דייני דק"ק הנ"ל כתבו וחתמו הגדת העדות ככל הנ"ל ומסרו ונתנו ליד האשה גיטל הנזכרת להיות לה לראיה ועתה עמדה היא ונשאת לבעל בלי רשות שום ב"ד. מה דינה של אשה זו אי צריכה לצאת מבעלה או לא: יראה מה שיש לפקפק מצד שלא העיד על מיתת היבם רק עד אחד ודעת הרא"ש הוא שאין עד אחד נאמן להעיד על מיתת היבם כמו שהאריך בפרק האשה רבה והביאו הטור א"ה סי' קנ"ח והרב בהג"ה ש"ע התם הא כבר נתפשטה הלכה ורווחה בישראל דבמקום שיש חשש עיגון מתירין לה לכתחלה להנשא לשוק על פי עד אחד שמעיד על מיתת היבם ודלא כהרא"ש דמחמיר ואפילו עד מפי עד נמי מעיד כמו שכתב מהר"ם פאדווה בתשובה סימן פ"ט בשם תשובת הרשב"א: ועוד נראה דהיכי שנשאת כבר מודה הרא"ש דלא תצא מפני שהרא"ש גופיה לא כתב כך בהחלט שאין עד אחד נאמן על מיתת היבם אלא שקשה לו להקל בדבר וכן כתב נמי הרב ב"י התם שלא כתב הרא"ש בהדיא ובודאי שאין עד אחד נאמן על מיתת יבם אלא שקשה עליו הדבר להקל וכן משמע נמי מתשובת מהר"ם פאדווה התם יעויין שם לכך נראה דלא כתב כך אלא לענין לכתחלה הוא שקשה לו להקל אבל בדיעבד בשכבר נשאת ודאי דגם הוא סבירא ליה דלא תנא: ועוד נראה אפילו אם נאמר דהרא"ש כתב כך בהחלט שאין עד אחד נאמן במיתת היבם מ"מ נראה שגם הוא סבירא ליה שאם נשאת שלא תצא משום דדין זה בעד אחד במיתת היבם אינו אלא איבעיא בגמרא פ' האשה רבה דף צ"ג ורב ששת ורבא פשטוהו לקולא דמהימן אלא דתלמודא דחי להו לכך אף על גב דס"ל להרא"ש דשפיר קדחו להו ודלא כהרי"ף מ"מ לא הוי אלא איבעיא דלא איפשטא ובכל איבעיא דלא איפשטא מסתברא למימר דאין להחמיר אלא לכתחלה שלא תנשא אבל בדיעבד שנשאת לא תצא דהכי כתב הריב"ש בתשובה סימן שע"ט אליבא דהרמב"ם הביאו הרב ב"י סוף סעיף ט"ו וכן כתב נמי ה"ה סוף הלכות גירושין הביאו הרב ב"י סעיף ל"ד: אע"ג דבהחזיקה היא מלחמה בעולם ואמרה שמת בעלה במלחמה דאינו אלא איבעיא בגמרא ריש פרק האשה שלום ולא איפשטא ואפילו הכי כתב הטור בשם הרא"ש שאפילו אם נשאת תצא דלא כהרמב"ם היינו דוקא בההיא משום דהתם בגמרא פשיט לה לחומרא מהא דעישנו עלינו הבית וכו' הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת וכו' אלא דתלמודא דחה הפשיטות לכך מסתברא למימר דיש להחמיר אפילו בדיעבד שכבר נשאת שתצא כיון דמצינן למיפשט לחומרא אבל בהך איבעיא דעד אחד ביבמה פרק האשה רבה וכן איבעיא דעד אחד במלחמה ריש פרק האשה שלום דהוי אפכא דפשיט להו לקולא אלא דתלמודא דחה לפשיטותא מסתברא למימר דלא למיתפס להנך דחייה לעיקר אלא לענין לכתחלה שלא תנשא אבא אם נשאת לא תצא כיון דלקולא מצינן למיפשט ולחומרא לא מצינן למיפשט וכן כל הנך איבעיא דלא איפשטו לא לקולא ולא לחומרא כגון עד אחד בקטטה וכו' וכן התירוני לינשא ותנו לי כתובתי דפרק האשה שלום וכן אינך כולן לא פסיק הרא"ש לחומרא אלא לענין לכתחלה שלא תנשא אבל לא בדיעבד שתצא אם נשאת: ולכך דקדק הרא"ש וכתב פרק האשה שלום בהך איבעיא דהחזיקה היא מלחמה וכו' וז"ל ולא איפשטא ועבדינן לחומרא עכ"ל ובכל אינך איבעיא לא כתב דעבדינן לחומרא אלא בכתב תיקו או דלא איפשטו ותו לא אלא משום דהוא נמי סביר' לי' דאין להחמיר אפילו בדיעבד שתצא אם נשאת אלא דוקא בהך אבעיא דהחזיקה היא מלחמה וכו' ולכך כתב ועבדינן לחומרא משא"כ באינך איבעיא: וכן משמע נמי מהטור כיון דלא מייתי בשם אביו הרא"ש שאפילו אם נשאת תצא דלא כהרמב"ם אלא בדין זה בהחזיקה היא מלחמה בעולם וכו' ולא באינך שכתב בשם הרמב"ם דסבירא ליה שאם נשאת לא תצא משמע דגם הוא סבירא ליה דדוקא בדין זה הוא דסבירא ליה כך אבל בכל אינך שהן איבעיא ולא איפשטו אין להחמיר אלא לכתחלה שלא תנשא אבל בדיעבד שכבר נשאת לא תצא לכך אין לפקפק בהיתר אתתא דא מצד שלא העיד על מיתת יבמה רק עד אחד דכבר נתבאר שאין מקום לפקפוק זה: אבל בהא איכא לאסתפוקי כיון שהעיד שיבמה נהרג במלחמה בין שאר הרוגים ובמת או נהרג במלחמה הסכימו הפוסקים שצריך שיאמר וקברתיו או דבר כיוצא בזה שהוא דבר ברור על מיתתו הביאו הטור א"ה סימן י"ז וכן הרב ב"י וכן הרב בהג"ה ש"ע והעד זה לא העיד על שום דבר ברור רק שנהרג במלחמה וחיישינן לבדדמי: אעפ"י שהרא"ש פרק האשה שלום כתב דבתרי סהדי לא חיישינן לבדדמי ולא צריכין לוקברתיו הביאו הטור התם גם הרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' והעד הזה הגיד שרבים הגידו לו שנהרג ואם כן כיון שרבים הגידו לו כך תו לא חיישינן לבדדמי הא לאו מילתא הוא דהא דהרא"ש כתב דבתרי סהדי לא חיישינן לבדדמי היינו דוקא היכא דאסהידו בב"ד דכיון שהם מעידים בתורת עדות תו לא דייקינן אבתרייהו דודאי על דברים ברורים המה מעידים כיון שיודעים שיש נפקותא בעדותן אבל אי לא אסהידו בב"ד אלא שמספרי' דרך ספור דברים חוץ לב"ד חיישינן שמגידים שנהרג בדדמי כיון דלא משמע להו שיש נפקותא בעדותן שאין דרכן של בני אדם בספור דברים זה לזה מי שנמלט מהגזירה ומי שלא נמלט לדקדק ולחלק אם ראה אותו הרוג או לא אלא כיון שלא נמלט תולה הדבר בהריגה ולאפוקי כשמעיד בבית דין שאז מדקדק ואינו אומר שנהרג אם לא בבירור: והכי דייקא לישנא דהרא"ש שכתב התם וזה לשונו. וכן מסתברא דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן עכ"ל דקדק וכתב בתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן ולא כתב בקצרה דבתר תרי לא דייקינן או בתר תרי סהדי לא דייקינן אלא בא לומר דבתר סהדותא דאסהידו תרי בב"ד לא דייקינן דכיון שמגידים כדין עדות והתורה האמינה לתרי סהדי תו לא דייקינן בתרייהו אבל מה שמגידים חוץ לבית דין ואיכא למיחש למידי כגון שנהרג במלחמה דאיכא למיחש לבדדמי חיישינן: ואם כן בנדון דידן שהעד מעיד שרבים הגידו לו שנהרג במלחמה בק"ק נאהראל ולא אסהידו בב"ד אלא דרך ספור דברים בעלמא הגידו לו כך אית לן למיחש שמא מאומד דעתם אמרו כך בלי דקדוק אם נהרג או נאבד כיון שלא שמו אל לבם שיש נפקותא בהגדתם וזה מעשה בכל יום ואזנינו שומעים מספרים דרך אנינות על הריגת אנשים החשובים מקהלות קדושו' כגון לובלין אנו יודעין בבירור שאין להם שום ידיעה שיהא ראוי לסמוך על דבריהם לענין היתר נשותיהם רק יודעים שהם לא נמלטו על נפשם כשבאו שם אנשי החיל ונשארו שם ואחר כך לא נראו עוד אומרים עליהם שנהרגו והיינו מאומד דעתם כיון שלא נראו עוד אומרים עליו שנהרג ואין שמים אל לבם לדקדק ולחלק אם נהרג או נאבד כיון דליכא נפקותא בזה וא"כ ה"ה נמי בנ"ד איכא למיחש להא: אבל מכל מקום מחמת חשש עיגון יש לסמוך אהא דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הודענו