צמח צדק הקדמון יח

שאסורים דלמא באמת לא מיירי אלא בעדיין הוא תוך פליטת צירו ולא קשיא עלייהו מעופות ודגים דשאני הכא כיון שעדיין הציר בתוך הבשר והמלח יפליט הציר יפליט נמי דם הבלוע בתוכו אבל כשאין בתוכו לא דם ולא ציר מודו אינהו דלא מהני מליחה. הא לא קשיא דאם כן למה מסיימין בטעמם דכשם שפולט דם עצמו על ידי מליחה כך פולט דם בלוע הא עיקר טעמא דידהו לא הוה אלא משום דהציר עדיין בתוכו ואיידי דיפלוט ציר יפלוט נמי דם הבלוע. והאיך קאמר דכשם שפולט דם עצמו וכולי הא דם עצמו אינו בתוכו וכך הוה ליה למימר דכשם שפולט ציר פולט נמי דם הבלוע. אלא על כרחך דסבירא ליה דאף על פי שאין בתוכו לא ציר ולא דם כלל מהני מליחה ולכך מסיימי בטעמם דכשם שמליחה פולט דם עצמו כך פולט דם הבלוע אפילו במקום שאין דם עצמו בתוכו והוא הדין נמי אפילו במקום שאין ציר בתוכו לכך מקשה שפי' מדגים ועופו' וכולי: הרי נתבאר הכל כהוגן. ונתבאר שאין במשמעות הפוסקי' לומר שטעם האוסרין הוא משום שעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה דאין סברא לומר כן והא דאסור לאחר הדחה כשנמלח עם בשר אחר לא משום שנסתמו נקבי הפליטה אלא דכיון שכבר פלט דמו ואין בתוכו רק ציר לחוד תו אין מועיל מליחה להפליט דם הבלוע דפליטת ציר לא מהני לפליטת דם אבל אי לא הודח לא הוי נאסר כלל דאיירי דטרוד לפלוט ציר לא בלע דם וזה מבואר בדברי הר"ן בשם הר"ר יונה שהביאו ב"י בסימן ע' ובת"ה הארוך בית ג' שער ג' דף ע' וע"א: אבל לאותן פוסקים דסבירא להו דכל שהוא פולט ציר פולט נמי דם הבלוע בתוכו דכשם שפולט ציר פולט נמי דם הבלוע בתוכו הביאם הרב בהג"ה ש"ע סימן ע' בשם הג"ה ש"ד אין לחלק בין הודח ללא הודח דלית עיקר להך סברא דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה. רק הרב בת"ח כתב כך מה שנראה לו. ובש"ע לא כתב מידי מזה: ודברי הטור מוכיחים כן דלא משמע ליה הך סברא שיהא האיסור לאחר שהודח משום שנסתמו נקבי הפליטה אלא משום דכיון שכבר פלט כל דמו תו לא מהניא ליה מליחה אחר כך אף על גב דעדיין לא פלט צירו דפליטת צירו לא מהני לפלוט דם הבלוע ממקום אחד דאי הוה סביר' ליה להטור הא דכתב וז"ל ואפי' לפי זה בשר שנמלח כבר ופלט כל דמו שמלחו עם בשר אחר אסור וכולי היינו משום שהודח ונסתמו נקבי הפליט' הוי ליה להטור לפרש ולומר דמיירי בהודח כיון דעיקר האיסור הוא מטעם שהודח שנסתמו נקבי הפליטה אלא ודאי דלא סבירא ליה להטור הך סברא אלא סבירא ליה דעיקר איסורא הוא כיון שפלט כבר כל דמו תו לא מהני ליה מליחה אף על גב דעדיין לא פלט צירו דפליטת ציר לא מהניא לפלוט דם הבלוע ממקום אחר ולכך לא הוצרך למינקט בהדיא והודח אף על גב דבאמת מיירי בהודח דאי לא הודח לא היה נאסר כלל משום דהיה טרוד לפלוט ולא בלע כדפירשתי וכמו שכתב הרשב"א בהדיא דמיירי בהודח מכל מקום כיון דהוא נלמד מענינו דמיירי בהודח דקאי אלעיל כדפירשתי לא הוצרך למינקט בהדיא והודח כיון דעיקור איסור לאו משום הכי הוא אלא משום שכבר פלט כל דמו: לכך נראה כיון דלא מצינו בפוסקים הך סברא דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה אלא בספר תורת חטאת שכתב הרב מה שנראה לו ובש"ע לא כתב מידי מזה. אלא משמע בהפך כמו שכתב בהג"ה ש"ע סימן ט' שידיחנו ויחזור וימלחנו. וכמו שהוכחתי נמי מהטור כיון דלא נקט והודח בהדיא. וגם איכא מאן דשרי בדיעבד אפילו אחר פליטת כל דמו וצירו אם נמלח עם בשר אחר שהוא במולחו על ידי שיחזור וימלחנו. אלא שהרב בהג"ה כתב שיש לאסור אפילו בדיעבד מכח המנהג אבל לא מדינא. וזהו פשוט הוא דזה גרע מאילו נמלח והודח קודם פליטת צירו אפילו למאן דסבירא ליה הך סברא דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליט לכך מאי דמקיל בזה ומורה להתיר בבשר שנמלח כשיעור מליחה והודח קודם פליטת צירו ואחר כך נמלח עם בשר שהוא במולחו ע"י שיחזור וימלחנו לא הפסיד אפי' שלא במקום הפסד מרובה דהך סברא שעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה לא קים לן שפיר הנראה לע"ד כתבתי: **(הג"ה לבן חמחבר גם בעל מ"ב כתב בסימן נ"ג בתשובותיו את"ח בדין זה ומכיא ראיה מדברי הרא"ש והטור בריש סימן ס"ט:)** והנה אחר שכתבתי כל זה כמו אחת עשרה שנים באו לידי חיבורים חדשים על הש"ע מטור י"ד ספר טורי זהב. וספר שפתי כהן. וראיתי שהרגישו בכל זה ואזלי לשיטת הרב בתורת חטאת כלל ו' כאילו הוי דבר מוסכם מכל הפוסקים דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה וכמו שהבין נמי מ"ו הרב בב"ח ולא ירדו לזה את אשר כתבתי שמה שנקט הר"ר יונה והודח. וכן הרשב"א היינו דאם לא הודח אינו נאסר כלל. ולאחר שהודח סלקא דעתך אמינא דהוי כבשר תפל ויועיל לו מליחה אחר כך קמשמע לן דלא מהני אבל לא משום שנסתמו נקבי הפליטה. ואת אשר כתבתי הוא נכון. ושפתי כהן רוצה לתרץ וליישב דברי הרב בהג"ה ש"ע סימן ע' שכתב שידחנו ויחזור וימלחנו דמשמע דלא נסתמו נקבי הפליטה ע"י הדחה ובתורת חטאת כלל ו' כתב דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה. שיש לחלק דבתורת חטאת מיירי בהדח' גמורה ובש"ע מיירי בהדחה מועטת ואין זה במשמע כלל ודוחק הוא. ואי אפשר לאומרו דאם כן הוי ליה להרב לכתוב בהג"ה גם דין זה שאחר הדחה גמורה אינו מועיל מליחה אלא ודאי דבתורת חטאת לא כתב אלא מה שנראה לו מדעתו ולא רצ' לסמוך על הוראה זו לכך לא הזכיר מידי בהג"ה, ש"ע וכל מעיין יראה כי כן הוא כאשר כתבתי: שאלה ט עובדא הוה בטבח שהיה מפשיט עור מפרה שחוטה ופגע במרה שהיתה בולטת מבין הצלעות לחוץ בין עור לבשר ולא הפשיט יותר ושאל אותי היאך יעשה והלכתי אל בית המטבחי' וצויתי שיהא הטבח מפשיט העור בנחת סביב המרה שלא יפגע עם הסכין במרה. וכן עשה והפשיט העור כולה והמרה נשארה תחובה בין הצלעות ובולטת לחוץ. אחרי כן נטלו לחוץ הכרס ובני מעים והפרדתי אני בעצמי המרה בנחת. מבין הצלעות על ידי שהיו חותכים בין הצלעות והיו מרחיבות הצלעות זו מזו ונמצאת המרה שלימה ונפחו אותה ועלתה בנפיח' ולא נמצא בה נקב כלל ונסתפקתי בדבר קצת כי הנה ראה זה דבר חדש הוא. בכן אחר מעט עיוני שעיינתי בדין זה הכשרתי את הפרה דלמאי ניחוש לה אי משום דכיון שהיתה דבוק' בין הצלעות ובולטת לחוץ בין עור לבשר הרי נסרכא לבין הצלעות ואנן סביר' לן כמאן דאמר אין סירכא בלא נקב הא לאו כלום הוא חדא דכבר הסכימו האחרונים דאין סירכא אלא בריאה אבל לא בשאר איברים שנקיבתן במשהו הובא בב"י בטור י"ד סימן מ"ו וכן פסק התם בש"ע: ועוד אפילו אי הוה סבירא לן כאותן מחמירין דסבירא להו דסירכא מטריף בכל איברים שנקיבתן במשהו כהוב' בתרומ' הדשן סימן קס"ג. וכמו שפסק ים של שלמה פרק אלו טרפות סי' מ"ח. אפילו הכי אין להטריף בנדון דידן משום דהא בריאה אי נסרכה לדופן אם נמצא מכה בדופן סבירא לן דכשרה היא