צמח צדק הקדמון קפח

תתנה לך פטשלי הנ"ל א' דוקאטו"ן ולא יותר ואני המסדר אמר כך ולא הבעל ואחר כתיבת הסופר ההרשאה הלך השליח הנ"ל לדרכו ולא לקח רשות מאתי ולא החזיק לי שום טובה והא ראיה שאין קיום בהרשאה פן ואולי אם קיימתי ההרשאה ראיתי טעות של סופר שכתב עדי ההרשאה במקום עדי הגט כי זהו טעות הנראה לעינים וטעות דמוכחא הוא ושקיל ההוא גברא למטרפסיה שעדיין לא קיבל המעות שהוציא ואשר יגורתי יבא לי ואפשר מתוך דברי למד לשקר אבל מ"מ איהו גרמא בניזקין להוציא לעז על מסדרי הגט ובין כך וכך ההיא עלובה פטשלי אגודה בבעלה ואפשר הוא לקח אשה אחרת כי השליח אמר ימהר ויחוש להביא הגט לאשתו ואף על פי שאין אני אחד מאנשי השם ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ולא הגעתי אפילו לרועה צאן אבל היה בכאן באותו פעם אב"ד ור"מ כמהר"ר בער מק"ק פראג שראה הגט ודקדק בנתינת הגט גם היו אתי ועמי במחיצתי איזה לומדים וסופרים בנתינת הגט רק טעות של הרשאה הוא טעות של סופר וסהדי במרומים שלא ראיתי ההרשאה כאשר כתבתי לעיל שהשליח היה בהול על הממון וסופו מוכיח על תחלתו שלכבוד עצמו היה דור"ס והיה אץ להעשיר ומשום טעות סופר אין נ"ל לפסול הגט שזהו אין דומה למעשה של רבי אליה מזרחי ששם היו ב"ד טועים גם הביא הטור אבן העזר תשובת הרא"ש סוף סימן קמ"א שהכשיר הגט שהיה טעות סופר בשליחות שהיה ממש טעות בדבר משנה ואין אני בא להורות במקום רבותי רק מה שנראה לי כתבתי. כה דברי הקטן מאיר בן החבר רבי אשר הלוי ז"ל מק"ק פירד"א: גם זה מן הרב הנ"ל במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא מאיר בן נפתלי דוד והחבר רבי משה בן מהר"ר שמואל ואסהידו שהם היו עדי הרשאה על הגט שעשה מרדכי בר שלמה שליח להולכה ר' יחיאל מיכל לגרש אשתו פטשלי בת נתן ואותו הגט ניתן כאן, ק"ק פירד"א יום ה' י"ז אייר תט"ז ועדיו החתומים על הגט בצלאל בר שלמה יואל בר יהודא ומעולם לא חתמו שניהם כאחד על שום הרשאה כי אם על זו לעדות ולראיה כתבנו וחתמנו זאת כ"ד אייר תי"ז פה ק"ק פירד"א: מאיר בן החבר רבי אשר הלוי ז"ל מק"ק פירד"א. ונאם יואל בן לא"א משה זצ"ל. שניאור זלמן בא"א יואל ז"ל. ע"כ העתקה מן הכתבים של הרב הנ"ל: והנה הגם כי מתוך כותלי כתבו של הרב המסדר הגט ניכר דאינו רגיל בדקדוק לשון הקודש על בוריו עם כל זה האמת יורה דרכו שאין הטעות בהרשאה מן הרב המסדר אלא מן הסופר ועדי ההרשאה כיון שהרשאה לא נתקיימה כלל מן שום ב"ד אין זה כי אם שכן הוא כאשר מתנצל הרב המסדר הגט שהשליח חטף ההרשאה בלתי מקויימת ורץ לדרכו. והרב המסדר הגט לא ראה ההרשאה ואלו ראה ודאי שהיה מרגיש בטעות ההוא לכך אין לפקפק בגט זה כלל ואין לפוסלו דהא אפילו למאי דסלקא אדעתאי מעיקרא שההרשאה היא מקויימת מן ב"ד כמו שנוהגין האידנא כתבתי מילתא בטעמא דאין לפסול הגט כמו שבארתי למעלה דלא ליתלי בוקי סריקא בהרב המסדר אלא בסופר ועדי ההרשאה השתא דאיגלי מילתא שההרשאה לא נתקיימה כלל מן שום ב"ד לא כל שכן ודאי ודבר פשוט הוא דאין לתלות בוקי סריקא בהרב המסדר לומר שאינו בקי בטיב גיטין אלא הטעות הוא מן הסופר ועדי ההרשאה שהם אינם בקיאים אבל הרב המסדר הגט הוא בקי ולכך הגט כשר מן הדין אפילו שלא במקום עיגון ומכל שכן במקום שיש חשש עיגון וה' ינחנו בדרך אמת: שאלה קי"א באחד שנהרג בדרך ויודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין על הרוצח האם יכולין לכוף לקרובו שיהיה הוא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין ואם יש לכופו שיוציא ממון על זה אם הוא אמוד ועד כמה יש לכופו ועד היכן מיקרי קרוב: תשובה יראה דיש לכוף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין מהא דאיתא בסנהדרין פרק נגמר הדין דף מ"ה גואל הדם הוא ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין גואל הדם תלמוד לומר בפגעו בו מ"מ ע"כ הרי מצוה המוטלת על גואל הדם להמית את הרוצח ע"ש וזה פשוט הוא שאם אין הוא עצמו יכול להמיתו ויכול להמיתו ע"י אחר ע"י הוצאת ממון שצריך להוצי' ממונו על זה ככל מצו' עשה שבתורה כמו תורה שחייב אדם ללמוד את בנו ואם הוא אינו יכול ללמדו צריך לשכור לו מי שילמדנו וכן חייב אדם למול את בנו ואם הוא אינו יכול למולו ואין מי שרוצה למולו אלא בשכר אף על פי שזה לאו שפיר עביד שאינו רוצה למולו אלא בשכר מ"מ אביו חייב ליתן שכר לאחר שימול את בנו הוא הדין נמי מצוה זאת המוטלת על גואל הדם להמית את הרוצח אם אין הוא יכול לקיימנה אם לא על ידי אחר וע"י הוצאת ממון ודאי שצריך לקיימנה אם יש לו ואי אפשר בענין אחר: ואם לחשך אדם לומר דלמא אין מצוה אלא ברוצח ישראל אבל לא בגוי הא ודאי לאו מלתא היא דמאי שנא ואין לזה סברא כלל ואטו יהא דינו דגוי קיל מישראל ואיתא נמי באגדה ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים וגו' אחד לשמו של הקב"ה ואחד לשמו של אהרן ושלשה לשלשה אבות העולם וכו' אהרן אמר לא אני גואל הדם עלי לפרוע ממנו וכו' ופירשו המפרשים רד"ק ואינך מה שאהרן היה גואל הדם היינו על חפני ופנחס הכהנים אהרן הוא גואל הדם שלהם הרי מבואר דמיקרי גואל הדם להנקם מן הרוצח אפילו כשהוא גוי כאהרן מגלית הפלשתי: ולענין עד היכן מיקרי גואל וקרוב נראה דאין שיעור לדבר אלא כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי הוא קרוב אפילו שהוא רחוק בקורבתו רק שהוא ממשפחת אביו וראוי ליורשו דהרי אהרן רחוק הרבה היה מן בני עלי ואפילו הכי אמר שהוא גואל הדם ועוד מדקראו הכתוב גואל ולשון גואל נופל אפילו על מי שהוא רחוק הרבה בקורבתו רק שהוא ממשפחת אביו ורתאי ליורשו מהא דאיתא בברייתא בפרק ט' דבבא קמא דף ק"ט ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אביו וכו' וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים אלא בגזל הגר הכתוב מדבר הביאו רש"י בחומש פרשת נשא הרי דייק דבגזל הגר הכתוב מדבר משום דלשון גואל היינו אפילו רחוק הרבה בקרובתו רק שהוא ממשפחת אביו וכי אפשר שאין לו גואל א' עד יעקב אלא בגזל הגר מיירי אלמא דלשון גואל נופל על מי שהוא ממשפחת אביו אעפ"י שהוא רחוק בקורבתו בתו כל שאין קרוב יותר ממנו: וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות רוצח שכתב וז"ל מצוה ביד גואל הדם להרוג הרוצח שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח וכל הראוי ליורשו הוא גואל הדם וכו' עכ' הרי כתב כל הראוי ליורשו הוא גואל הדם אלמא אף על פי שהוא רחוק הרבה רק שראוי ליורשו כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי גואל הדם: ואע"ג דלענין קבורה משמע מדברי הפוסקים דאין החיוב אלא על אותן קרובים שמחוייבים להתאבל עליו אבל לא על שאינן חייבין להתאבל עליו אפילו כשאין קרוב יותר ממנו דהכי