צמח צדק הקדמון קפז

שיגיע מידך לידו תהיה מגורשת ממני ומותרת לכל אדם מי אמרינן בטל שליחות הראשון או לא. תשובה אע"ג דלכאורה משמע שבטל שליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה וכו' יראה לי שאין לתלות בזה שחזר בו משליחות ההולכה אלא ודאי תלינן הענין בטעות הסופר שזה המגרש לא רצה להמתין עד שיכתוב הגט וכו' וכך היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנהו לאשתי ומיד לכשיגיע לידה תהיה מגורשת ממני והשמיט הבעל זה או אמר והסופר השמיטו הילכך לא תלינן שחזר בו ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה וכו' ואין כאן ביטול לשליחות ההולכה עד כאן לשונו: הרי מבואר כל היכא דאיכא למיתלי בטעות הסופר תלינן ולא אמרינן שנעשה שלא כדין ויפסול הגט הכי נמי בנ"ד תלינן בטעות הסופר שהיה לו להזכיר בהרשאה שמות העדים החתומים על הגט והזכיר שמות העדים החתומים על ההרשאה כי לא היה בקי ולא הבין שמה שכתוב בהרשאה ועדיו החתומים בו וכו' דקאי אגט אלא הבין דקאי אהרשאה והטעות הוא טעות דמוכח משום דאלו היו נזכרים בהרשאה שמות העדים החתומים בו בלתי שוות כשמות העדים החתומים על ההרשאה היה אפשר מקום לחוש ולומר שעל גט אחר היו מכוונים ולא היה השליח נאמן לומר שעל גט זה שבידו נעשה שליח כיון שעדי ההרשאה שהביא הוא מכחישים אותו ואומרים שעל גט אחר נעשה שליח שאין אלו עדים חתומים עליו אלא עדים אחרים והיכא דעדי הרשאה מכחישין אותו לא מהימן השליח כמו שבארנו למעלה אבל לפי שבהרשאה הזכירו עדים החתומים בו ששמותיהן שוות כשמות העדים החתומים על ההרשאה ודאי דטעות הוא מן הסופר שהיה לו להזכיר שמות העדים החתומים על הגט והזכיר שמות העדים החתומים על ההרשאה וגם העדים גופייהו לא היו בקיאין לדקדק אחר הסופר אם כתב כהוגן ולא הבינו שמה שכתב בהרשאה ועדיו החתומים בו דקאי על הגט אלא סבורים היו הסופר ועדי ההרשאה דקאי על ההרשאה ואין לפסול הגט בשביל כן דדל ההרשאה מהכא השליח מהימן לומר שנעשה שליח בעדים כראוי על גט זה שבידו כמו שמהימן לומר בפני נכתב ובפני נחתם: וכי תימא כיון דהאידנא רגילין שהב"ד מקיימין את חתימת עדי ההרשאה וא"כ ממה נפשך יש לפסול את הגט אם היו הב"ד בקיאין והיו יודעים שמה שכותבין בהרשאה ועדיו החתומים בו דקאי אגט וצריכין להזכיר שמות העדים החתומים על הגט אם כן הרשאה שנזכרו בו עדים שאין שמותן שוה לשמות העדים החתומים על הגט שביד השליח מכחשת את השליח שהוא אומר שנעשה שליח מן הבעל הזה על גט זה שבידו שחתומים עליו פב"פ ובהרשאה שהביא שליח זה עצמו כתב שנעשה שליח על גט שחתומים עליו עדים אחרים ובה"ג שעדי ההרשאה מכחישים את השליח אין השליח נאמן והרי הגט שבידו פסול הוא כיון שאין לו עדים שנעשה שליח עליו ואם הב"ד שהיו מקיימין חתימת עדי ההרשאה לא היו בקיאין ולא הבינו שמה שכותבין בהרשאה ועדיו החתומים בו דקאי אגט אלא טעו וסברו דקאי על ההרשאה ולכך נזכרו שמות העדים כשמות עדי ההרשאה א"כ אם לא הבינו המשך לשון ההרשאה ודאי דלא מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש ולא ידעו ולא הבינו בטיב גיטין ופסול הגט כיון שב"ד הדיוטות היו כמו שכתב הריב"ש בתשו' סימן שס"ח וכן בסימן ש"ץ בשם רבו הר"ן וכן נמי בתשו' רבי אליה מזרחי סימן ל"ה והרב ב"י הביאו סוף סימן קמ"א והרב בהג"ה ש"ע סימן קמ"א סעיף ל' שיש לפסול הגט אם מסדרי הגט היו עמי הארץ הא לאו מילתא הוא דאע"ג דיש טעות גדול בהרשאה וזיל קרי ביה רב הוא אפילו הכי ליכא הוכחה כלל על הבית דין מקיימי חתימת ההרשאה שהיו עמי הארץ דאפשר שהיו מקיימים חתימות העדים ולא היו קוראים גוף ההרשאה אלא שראו שחתמו או שהודו בפניהם שחתמו וקיימו את חתימות ידיהן אבל לא קראו גוף ההרשאה כדתניא בכתובות פרק שני דייני גזירות דף ק"ט תני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו אבל הדיינין חותמין אעפ"י שלא קראוהו ופירש רש"י אבל הדיינים חותמין בקיום וכו' וכן פוסקים כל האחרונים הביאם הרב ב"י בטור ח"מ סי' מ"ו מחו' י"ז וכן בש"ע וא"כ אעפ"י שהסופר והעדים היו עמי הארץ מכל מקום אפשר שהב"ד שהיו מקיימין את חתימתן היו בקיאים והא דלא הרגישו בטעות שבהרשאה משום דלא קראו את הרשאה ומהי תיתי לומר שלא היו הב"ד בקיאין דלב"ד טועין לא חיישינן: ועוד אפילו אם תמצא לומר דמסתמא הב"ד שהיו מקיימין את חתימות העדים שעל ההרשאה היו קוראים את ההרשאה וטעו גם המה כמו שטעה הסופר והעדים ולא הבינו המשך לשון ההרשאה והיו עמי הארץ מ"מ אין לפסול הגט שביד השליח הזה משום דמאן לימא לן דאותו ב"ד שהיו מקיימין חתימות עדי ההרשאה שהם היו מסדרים את הגט מן הבעל ליד השנית דהא לא צריכנן לבית דין לסידור הגט מן הבעל לשליח להולכה ואפשר דהרב שהיה מסדר את הגט הוא בקי ויודע בטיב גיטין אלא שאותן ג' שהיו מקיימין חתימות עדי ההרשאה לא היו בקיאין אבל משום זה אין לפסול הגט דמה בכך שהם לא היו בקיאים כיון דהרב המסדר הגט היה בקי ואפשר שהוא לא היה אחד מן ג' אלו שהיו מקיימין חתימות עדי ההרשאה לכך אין לפסול את הגט אע"ג דדייני הקיום היו עמי הארץ ולא היו יודעים בטיב גיטין: ולא דמי לעובדא דריב"ש בתשו' סי' שפ"ח דפסול הגט משום דב"ד היו עמי הארץ דהתם היה חשש בגט גופיה שהיה נראו לו לריב"ש מתוך כתב מעשה ב"ד שהב"ד עצמם היו עדי מסירה והם נעשו ב"ד בסידור הגט וקרעו את הגט וס"ל דבכי האי גונא אין עד נעשה דיין אלא שצדד להתיר מ"מ היה חושש שהיו עמי הארץ שנראו לו כמה גמגומים והתם היה צריך להעשות ע"י ב"ד וכיון שהם עמי הארץ יש לפוסלו כיון שהדבר צריך לב"ד והם אינן יודעים בטיב גיטין ודאי דיש לפוסלו: וכן בעובדא דרבי אליה מזרחי בתשובה סימן ל"ה, היה התיוהא בגוף סידור הגט שהשליח היה אומר שהוא שליח הולכה והדיינים היו כותבים מעשה בית דין כאלו הוא שליח קבלה ושבפניהם נעשו גירושין ונראה בהדיא שהיו טועים לומר שהבעל יכול לעשות שליח קבלה כמו שהאריך שם הרב לכך יש לפסול הגט מטעם שהיו עמי הארץ אבל בנדון דידן שלא היה שום צורך בב"ד לענין סידור הגט דנתינת גט מיד הבעל לשליח להולכה אינו צריך ב"ד וא"כ אפילו אם תמצא לומר שהב"ד מקיימי עדי ההרשאה היו עמי הארץ מה בכך כיון שהם לא היו מסדרי הגט אלא הרב היה מסדרו והוא היה בקי ויודע בטיב גיטין לכך אין לפסול הגט הזה שביד השליח הנראה לעניות דעתי כתבתי: והנה האלוף הרב המובהק והמופלא חתני שי' לפי שראה הוא יותר ממני כמה גמגומים בגט ובהרשאה חוץ מהנך תרתי דלעיל היה חושש קצת ולא סידר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה עד כי הודיע להתם לק"ק פירד"א. והנה הגיע לידי בסיון תיז"ל מכתב אחד דרך ק"ק ווינא מה שכתב הרב מק"ק פירד"א שהוא היה המסדר הגט ההוא מן הבעל ליד השליח להולכה וז"ל: לידע ולהודיע ולהודע לכל רואי שמש שאני הקטן החתום למטה סדרתי הגט של מרת פטשלי בת נתן שניתן יום ה' י"ז אייר תט"ז מפני חשש עיגון שלא רצה מרדכי בן משה לעכב כאן עד כלות החודש והשליח היה רבי יחיאל מיכל ונתתי לשמש בכאן שהוא הסופר דמתא העתק של הרשאה מספר לבוש ולא נהנתי ר"ל שום פרוטה מנתינת הגט ואמרתי לשליח מה אני בחנם אף אתה בחנם ולהוציאך חלק אי אפשר רק על כל הוצאות שתוציא