צמח צדק הקדמון קפו

שלא תטול אלא מאה זהובים דממה נפשך אם היא היתה מלוה לבעלה סך אלף זהובים חוץ ממה שהכניסה לו לנדוניא ויש לה כתובה ותוספות בפני עצמה על מה שהכניסה לו וש"ח בפני עצמה על מה שהיא היתה מלוה לו נוסף על מה שהכניסה לו הרי הוא כדין שתהא היא גובאת בש"ח זה את אשר היתה מלוה לו דמאי שנא היא מב"ח אחר ואם לא היתה מלוה לו מאומה אלא הוא שנתחייב לה סך מה שלא היה חייב לה ולא היה חייש לעצמו וליורשיו שאם יגרשנה או ימות שתגבה שניהם הרי הוא מילתא דלא שכיחי ושום אדם אחר לא יעשה כמוהו עוד ואין כאן נעילת דלת שלא יהיו בני אדם נמנעים מלהלוות זה את זה כדפי' לעיל ואין ש"ח זה בכלל התקנה לכך הדין נותן שבכח שטר חוב זה היא נוטלת כל סך אלף זהובים ובכתובתה ותוספות היא נוטלת מאה זהובים ולא יותר מפני התקנה: אבל אם אין לה אלא שטר חוב זה והוא תמורת הכתובה והתוספות אין דינו של ש"ח זה אלא ככתובה והוא בכלל התקנה דחיישינן לנעילת דלת כדפי' לעיל ואין היא גובאת בכח שטר חוב זה אלא מאה זהובים כמשמעות התקנה בכתובה: שאלה ק"י הר המור דומה לתמר גוזר ואומר קל וחומר פותח וגומר זוכר ושומר האלוף התורני המופלא אהובי וחתני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר גרשון יצ"ו: על אשר ששאל מכ"ת אותי בגט שהובא ע"י שליח ממדינת אשכנז מק"ק פירד"א ונמצאו בו כמה קמשונים לפי דברי מכ"ת ומכולן לא פרט מכ"ת אלא תרתי חדא בגט וחדא בהרשאה בגט שכתוב בו לכי חסר יו"ד ראשונה בין למ"ד לכ"ף ובהרשאה שכתוב בו והגט שנעשה עליו פב"פ שליח וכו' ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ וכו' ונמצא שאין אותן פב"פ ופב"פ שהזכירו חתומים על הגט אלא אחרים חתומים בגט ושמותיהן של אלו שהזכירו בהרשאה שהן חתומין על הגט שוות לשמותיהן של העדים החתומים על ההרשאה: תשובה יראה דאין לפסול לגט זה דמה שנמצא בגט שכתוב בו לכי חסר יו"ד ראשונה בין למ"ד לכ"ף מצד זה אין לפוסלו דאין הענין משתנה בזה אם הוא בלא יו"ד ואפילו שלא במקום עיגון יש להקל בדיעבד דאין לדקדק כל כך בחסרות ויתירות וגדולה מזו הביא הרב ב"י בטור א"ה סוף סימן קכ"ו דאיכא מאן דס"ל שיש לכתוב לכתחלה לכי חסר יו"ד ראשונה שכתב וז"ל ליכי כתב בכל בו שני יודי"ן והאורבל"י כתב לכי בלא יו"ד דלא לישתמע לי כי אנת אנתתי וכו' וכן נתווכח עם הר"ר משה מרשנ"י עכ"ל ולכך נראה פשוט דאפילו לדידן דנהיגין למיכתב ליכי בשני יודי"ן אין לפוסלו בדיעבד אם כתבו לכי חסר יו"ד ראשונה כיון דאיכא מאן דסבירא ליה דאפילו לכתחלה יש לכתוב כך חסר יו"ד ראשונה: וכן נמי מה שבהרשאה הזכירו עדיו החתומים פב"פ ופב"פ ולא נמצאו אותן פב"פ ופב"פ חתומים על הגט אלא אחרים חתומים בו מצד זה נמי אין לפסול הגט דליכא למיחש דילמא עשאו הבעל שליח לגרש בגט שחתומים עדים עליו שהזכירו בהרשאה ואין אותו הגט בידו נמצא אינו יכול לגרשה בו כיון שאין הגט ההוא בידו ובגט זה שבידו שחתומים עליו עדים אחרים ואין הם אותן שהזכירו בהרשאה נמי אינו יכול לגרשה כיון שאין לו עדים שנעשה שליח לגרש בגט זה שהרי בהרשאה הזכירו עדים ואין הם אותן שחתומים על הגט שבידו להא לא חיישינן משום דשליח מהימן לומר שנעשה שליח בעדים כראוי על גט זה שבידו דדעת כל האחרונים שוה בזה בחוצה לארץ שצריך השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אינו צריך עדים על השליחות שנעשה שליח על הגט שבידו אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים כראוי דכיון שנאמן לומר על הגט שבפניו נכתב ובפניו נחתם נאמן גם בזה לומר שהבעל עשאו שליח בעדים כראוי כמו שכתב הטור א"ה ריש סימן קמ"ב סעיף ה' והרב ב"י מייתי דעות כל האחרונים וכולן שוים בזה: ומטעם זה כתבו האחרונים שאם נאבד שטר הרשאה או נפסל והוא שעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה הביאם הרב בהג"ה ש"ע סימן קמ"א סעיף כ"ד משום שאין צורך בהרשאה אלא בשביל שנותן לו הבעל רשות לעשות כמה שלוחים כמו שכתב הטור א"ה בסימן קמ"א בשם מהרר"ף: ואם כן ה"ה נמי בנ"ד נאמן השליח לומר שעשאו הבעל שליח בעדים על גט זה שבידו ואינו צריך להביא עדים על זה שעשאו שליח: ואע"ג דאיכא לחלק ולומר דהא דמהימן השליח לומר שעשאו הבעל השליח בעדים כראוי היינו דוקא היכא שאין השטר הרשאה סותר דבריו אלא שנמצא פסול בדלוג אות או תיבה וכיוצא בזה הוא דסמכינן אדברי השליח שאמר שהבעל עשאו שליח בעדים כראוי אבל היכא דשטר הרשאה סותר את דברי השליח לא מהימן כמו שכתב הטור א"ה כך בהדיא ריש סימן קמ"ב לענין בפני נכתב ובפני נחתם הא דמהימן אפילו כשהבעל מערער היינו דוקא דליכא עדים המכחישין אותו אבל בשעדים מכחישין אותו לא מהימן ואם כן בנ"ד נמי אין להאמין לשליח כיון שההרשאה מכחשה אותו שהרי הוא אומר שנעשה שליח על הגט שבידו שחתומים בו פב"פ ופב"פ ולא נעשה שליח על גט שחתומים בו עדים אחרים ושטר הרשאה מכחיש אותו שבו כתוב שנעשה שליח על גט שאין אלו עדים חתומים בו אלא עדים אחרים ובכי האי גונא אין להאמין לשליח: הא לאו מילתא הוא משום דלעולם אית לן למימר דהשליח קושטא קאמר שהבעל עשאו שליח על הגט שבידו בפני אותן עדים שחתומים על ההרשאה שבידו כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם הכי נמי נאמן על זה והא דבהרשאה כתבו שמות העדים החתומים על הגט ואין הם אותן שחתומין על הגט שבידו תלינן בטעות הסופר שהיה לו להזכיר שמות העדים שחתומים על הגט והזכיר שמות העדים החתומים על ההרשאה והיינו שלא הבין הסופר מה שכותבין בהרשאה וז"ל ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ וכו' דקאי על הגט והיינו דקאי אלעיל מיניה שכתוב והגט שנעשה עליו פב"פ שליח וכו' עליה קאי ועדיו החתומים וכו' היינו החתומים בגט והסופר לא הבין כך וסבר היה דמה שכתוב ועדיו החתומים בו קאי על ההרשאה גופה וכתב שמות העדים של ההרשאה והטעות הזה הוא טעות דמוכח ונראה לעין שבזה טעה הסופר כיון דאיתרמי שמות אלו כשמות העדים החתומים על ההרשאה וגם העדים עצמם החתומים בהרשאה לא היו בקיאים ולא דקדקו אחר הסופר ולא הבינו ענין ההרשאה על בוריו רק חתמו על גוף העדות שבפניהם נעשה שליח פב"פ מן הבעל פב"פ לגרש אשתו פלונית ושנתן לו רשות לעשות שליח אחר ושליח שליח וכו' אבל לא הבינו ענין המשך לשון ההרשאה שצריכין להזכיר שמות העדים החתומים על הגט ובכה"ג דאיכא למיתלי בטעות הסופר אין לפסול הגט: וראיה לזה מתשובת הרא"ש הביאו הטור א"ה סוף סימן קמ"א סעיף ע"ה וזה לשונו וששאלת לשון מינוי שליחות קנינו מר' יונה שנתן ארבע אמות קרקע בחצירו לרבי שלמה ואגבן מינהו שליח להוליך גט לאשתו וכו' אלא שאחר כן כתב זה הלשון ויותר על זה מינה עוד שליח בעדו בגט הנזכר לסופר הנזכר הכותבו בענין שיתנהו בעדו לרבי שלמה זה ואמר ר' יונה לסופר תן בעדים הנזכרים מידך ליד רבי שלמה ותיכף