צמח צדק הקדמון קפב

בתוכו ופסק שאין לאסור הכרוב מה שבחבית משום טעם זה דכאן נמצא וכאן היה מכל שכן בנדון דידן דטפי איכא למיתלי בנפלה לאחר שחיטה לתוך חתיכת הכבד דהתם לא היה שהות אלא הולכה הכרוב מהמוכר לבית הלוקח תלינן דגרעין שבולת שועל נפל לאחר מכאן להתם נדון דידן דאיכא שהות טפי כמו יום שלם או יותר מכל שכן דאיכא למיתלי בנפלה להתם לאחר מכאן ואע"ג דהתם מיירי לענין חמץ במשהו דלא הוה אלא מדרבנן מ"מ שפיר אית לן להביא ראיה מהתם דיש לתלות ולומר דנפלה המחט להתם לאחר שחיטה דאי לא הוה לתלות בדאוריית' ולומר דנפל אח"כ להתם הוא הדין בדרבנן נמי לא הוה לתלות בנפלה להתם לאחר מכאן דאין חילוק בין דאוריית' לדרבנן אלא דבספק דאוריית' אזלינן לחומר' ובספיק' דרבנן אזלינן לקולא אבל לענין מה שיהא נקרא ספק אין חילוק בדאורייתא לדרבנן מה שהוא נקרא ספק בדאורייתא מיקרי נמי ספק בדרבנן ומה שלא נקרא ספק בדאורייתא לא נקרא נמי ספק בדרבנן אלא דחילוק יש ביניהם דבדרבנן מהני חד ספק ובדאורייתא לא מהני אלא תרי ספיקות לכך כי היכא דתלינן לענין חמץ במשהו ואומרים שנפל הגרעין לאחר מכאן להכא משום דאפשר הוא הכי נמי תלינן בדאורייתא כיון דאפשר הוא דנפלה המחט לאחר שחיטה לכאן ואזלינן לקולא כיון דיש במה לתלות והוי דומיא דזאב שנטל בני מעיים משום דסמכינן אהא דרב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו': ומכל שכן בהפסד מרובה כמו בנדון דידן ובטול עונג שבת להרבה בעלי בתים שלא היה להם שום תבשיל לאכול לא משל בשר ולא משל מין אחר שיש להתיר דהשתא נשמט גף העוף ואין ידוע אם נשמט מחיים או לאחר מיתה דאיכא ריעותא טובא דנשמט חמיר מנשבר למקצת פוסקים כתב הרב מ"ו בב"ח בסימן נ"ג שיש להקל בהפסד מרובה נדון דידן דליכא ריעותא כל כך כמו נשמט הגף בעוף ואיכא תרתי הפסד מרובה וכבוד שבת להרבה בני אדם לא כל שכן שיש להקל כך היה דעתי נוטה: אלא שלא רציתי לתקוע עצמי לדבר הלכה והייתי נושא ונותן עם הרב הגדול אור ישראל מהר"ר העשל לובלין ולא מלאו לבו להתיר ובטלתי דעתי הנמוכה נגד דעתו הרמה והוריתי לאיסור והאמת הוא כי הזמן לא היה מספיק לנו לעיין ולדקדק מתוך ספרי הפוסקים כי המעשה אירע בזיל שבת ולמחרתו ביום השבת קודם התפלה היינו נושאים ונותנים בזה דרך פלפול וסברא על כן אמרתי לחקוק בספר כי לדינא יש להתיר מטעמים וראיות שהבאתי ומכ"ש שהפסד מרובה וכבוד שבת כמו בנדון דידן: שאלה ק"ח עובדא באחד שהיה דר באחת מהקהלות מגליל לבוב בארץ ריסיא והיה נקרא שמו יהושע בן משה וברח משם מחמת ממון ובא אל ארץ רחוקה למדינת הים לעיר אמשטירדם ושינה את שמו וקרא את עצמו אברהם כהן ואחר כך חזר וברח משם וחזר ובא אל מקומו הראשון ומחמת הרעש המלחמ' שבמדינת פולין בא אל מדינת מעררי"ן ונקרא בפי כל בשם הראשון יהושע בן משה ונמצאו אנשים שהיו יודעים מזה שהוא היה באמשטרדם והיה נקרא אברהם כהן והוא רוצה לשלוח גט לאשה שנשא באמשטרדם היאך יש לכתוב בגט: נראה דזה הוא מה ששנינו בגיטין פרק השולח דף ל"ד בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכו' ומסיק עלה בגמרא אמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי וכו' על פי מה שפירש הרא"ש בפסקיו הסוגיא ההיא והעולה מדברי פסקי הרא"ש ומהטור א"ה סימן קכ"ט כיון דאיתחזק בתרי שמי כותבין בגט שם מקום נתינת הגט עיקר ושם מקום כתיבת הגט טפל ויעויין בפסקי הרא"ש התם טעמא למילת' שכתב וז"ל משום דממה נפשך אי מגרש בשם שיש לו במקום הכתיבה נקרא שינוי לבני מקום הנתינה שאינם יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר ואם יגרש. בשם שיש לו במקום הנתינה נקרא שינוי לבני מקום הכתיבה ואם תבא האשה לגבות מנכסיו או לינשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת לפי שאינם מכירים באותו שם הכתוב בגט וכו' עכ"ל ואם כן בנדון דידן צריכין לכתוב אנא אברהם דמתקרי יהושע בן משה וכו' כיון דאיתחזק בתרי שמי: ואע"ג דבנ"ד לא איתחזק בתרי שמי אלא במקום הכתיבה בה שנמצאו שם אנשים שיודעים שהיה נקרא במדינת הים אברהם כהן אבל במקום הנתינה לא איתחזק אלא בשם השני היינו אברהם כהן ומלשון הטור א"ה סימן קכ"ט משמע דלא מיקרי איתחזק בתרי שמי אלא היכי דאיתחזק בשני המקומות באלו שני השמות הא כבר הרגיש בזה הרב ב"י וכתב וז"ל נראה לי דלאו למימר' דאי לא איתחזק בתרי שמי במקום הנתינה אף על גב דאיתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה הוה בכלל לא איתחזק בתרי שמי וכדמשמע לכאור' מפשט' דלישנ' דכיון דבמקום הכתיבה הוחזק שיש לו שם אחר במקום הנתינה למה לא יצטרך לכתוב שני השמות כיון דאיתחזק בתרי שמי וכן נראה מפירוש רש"י וכן כתב הר"ן בהדיא עכ"ל אלא דמייתי תשובת הרא"ש דלא משמע הכי אבל מכל מקום מסיק דהדבר צריך עיון וכיון דהניח הדבר בצ"ע ודאי דיש להחמיר דצריכין למיכתב שניהם וכן משמע שפסק בש"ע מדכתב סתם בסעיף ד' וז"ל אם עומד במקום אחד ושולח גט למקום אחר ובכל מקום יש לו שם אחד כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקרי וכו' עכ"ל הרי אינו מחלק אי צריך שיתחזק בתרי שמי בשני המקומות או לא משמע דבחד' מנייהו דאיתחזק בתרי שמי צריך למיכתב שניהם והיינו מטעם שכתב הרא"ש כדלעיל לכך בנדון דידן יש לכתוב אנא אברהם דמתקרי יהושע בן משה וכו': וליכא למימר כיון דלא איתחזק כאן שיש לו עוד שם אחר במדינת הים אלא על פי שנים עדים שיודעים כך לא מיקרי איתחזק דלשון איתחזק משמע שהוא מוחזק כאן בשם אחר להרבה מן העיר ולא כשידוע להרב המסדר ולעדים לחוד כמו בנ"ד וכן משמע מהא דכתב הר"ן בפרק השולח אהא דאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי וכו' בד"ה ונמצ' למדין וכו' שכתב וז"ל ונמצא למדין לפי דרך זה דהיכא דאיתחזק בתרי שמי כלומר שאף במקום הכתיבה קורין אותו לפעמים בשם מקום הנתינ' ולא כתב וכל שום אפילו כתב שם של מקום הנתינה שהיא יותר חשוב אינה מגורשת אבל לא איתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה כלו' שאין קורין אותו שם אלא בשם אחד אע"פ שיודעים שנקר' במקום הנתינה בשם אחר ולא כתבו אלא שם של מקום הנתינה בדיעבד מגורשת וכו' עכ"ל הרי כתב כל שאין קורין אותו אלא בשם אחד אע"פ שיודעים שנקרא במקום הנתינה בשם אחר מיקרי ולא איתחזק וא"כ בנ"ד שלא נקרא כלל בשם אחר ואין יודעים משם אחר אלא שנים מיקרי לא איתחזק: הא כבר דחה הר"ן דעת המפרשים כך והאריך וכתב לבסוף וז"ל ונמצא פסקן של דברים שמי שיש לו שני שמות אחד במקום כתיבת הגט ואחד במקום נתינתו כל שידענו כן אע"פ שאינו נקרא במקום הכתיבה אלא בשם אחד צריך לכתוב שם של מקום הנתינה וכותב וכל שום בשביל שם של מקום הכתיבה. וכו' וכל זה. כשידענו שיש לו שני שמות אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתב וכל שום הרי זה הגט כשר אפילו נודענו לו לאחר מיכן שם אחר כשר וכו' עכ"ל הרי מבואר בהדיא שמפרש הא דאמר רב אשי והיא דאיתחזק היינו שידענו אעפ"י שאינו נקרא כן ולשון שידענו שיש לו שני שמות דנקט הר"ן משמע כל שידוע הוא אפילו אינו ידוע