צמח צדק הקדמון קעט

שיהיה יודע הסבר' דניח' ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה כיון דלאו גמיר הוא ומכל שכן במקום שאין האמת כן לכך לא חיישינן להכי דילמא השאיל הוא הסידור לאחר כיון שאין השואל רשאי להשאיל: וליכא למימר דילמ' הא דאמרו אין השואל רשאי להשאיל לא אמרו אלא שצריך לשלם אם עבר והשאיל לאחר אפילו בשנאנס אצל השואל השני מחמת מלאכה ואם כן אם הוא. משאיל לאחר על דעת לשלם למשאיל כל אונס' דאתיילד אצל שואל שני אפילו במחמת מלאכה יכול להשאיל לאחר וא"כ בנ"ד אף על פי שהסידור שמצא הגוי אצלו היה בידו בתורת שאלה אכתי איכא למיחש דילמ' השאילו לאחר על דעת לשלם כל אונס' דאתיילד אפילו במחמת מלאכה דבכה"ג שרי להשאיל הא לית' דכבר כתבו התוספות בפרק המפקיד דף ל"ו במימר' דפליגו בה רב ורבי יוחנן שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורבי יוחנן אומר חייב וכו' בד"ה רב אומר פטור וכו' ובפרק כל הגט דף כ"ט בד"ה כאן שנה רבי וכו' דאפילו היכא דפטור מלשלם איסור' עביד ה"ה נמי לרבי יוחנן דס"ל דחייב לשלם הוי דינא הכי דאפילו אם רוצה להשאיל לאחר על דעת לשלם למשאיל כל אונסא דאתיילד אפי' במחמת מלאכה אינו רשאי לעשות כן דאיסור' מיהא עביד: וכן יש לי לדייק מלישנ' דנקט אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ולא הוי ליה למינקט אלא השואל או השוכר שהשאיל או השכיר לאחר חייב כדקתני בהמפקיד דף ל"ו במימר' דלעיל דפליגי בה רב ורבי יוחנן שומר שמסר לשומר רב אומר פטור ורבי יוחנן אומר חייב וכו' אלא ודאי לכך נקט האי לישנא אין השואל רשאי להשאיל לומר לך דאיסור' קעביד דאינו רשאי להשאיל והיינו אפילו היכא דבעי לשלומי כל אונס' דאתיילד גבי שואל שני והיינו משום דאדם רוצה בשלו כמו שכתב כך האשר"י בפרק אלו מציאות אהא דהמוצ' תפילין בשוק וכו' דכל שאר אבידות חוץ מתפילין אדם רוצה בשלו ושאני תפילין דשכיחי טובא בבית האומן: אלא שיש להסתפק קצת אע"פ שהוכחנו דאין השואל רשאי להשאיל היינו משום דאיסור' עביד אפי' ברוצה לשלם משום דאדם רוצה בשלו דילמ' בנדון דידן שלא היה אלא סידור אפשר דסידור התפלות דומיא לתפילין דשכיחי ולא שייך ביה למימר אדם רוצה בשלו דהכי מסיק בפרק אלו מציאות דף כ"ט דאמר שמואל המוצ' תפילין בשוק שם דמיהן ומניחין וכו' פי' יכול למוכרם ואיני צריך לשמרם ופריך ממתניתין דקתני מצא ספרים וכו' ומשני תפילין שכיחי ספרים לא שכיחו ע"כ א"כ דילמא סידור של תפילות דמיא לתפילין דשכיחי ושפיר חיישינן לשאלה שהיה משאיל לאחר על דעת לשלם למשאיל כל אונס' דאתיילד אפילו במחמת מלאכה ולא שייך למימר דעביד איסורא כיון דאדם רוצה בשלו דכיון דשכיחי הוא לא אמרינן דאדם רוצה בשלו כמו גב' תפילין: אבל לקושטא דמילת' נראה דסידור לא דמיא לתפילין דשאני תפילין דשכיחי בבית האומן ומיד יכול לילך לאומן שיתקן לו תפילין וגם כל תפילין שוים הם ואין מקפיד עליהם שיהא רוצה דוקא בשלו דכולן צריכין להיות נכתבין כדין ותיקונם בבתים ורצועות כדין ואין הפרש ביניהם ובנקל יכול האומן לתקנם כרצון האדם מה שאין כן סידור של תפילות דחילוק רב יש בין זה לזה יש מהם יפים ויש מהם שאינם יפים כל כך ואדם מדקדק טובא עליו ורוצה דוקא בשלו ולא שייך, למימר שילך אל האומן ויתקן לו כרצונו דאי אפשר הוא כיון שהם בדפוס ולא בכתב והתגרים שיש להם לפעמים סידורים לא ראי זה כראי זה ואפשר שאינו יכול למצוא סידור כדמות ותבנית הסידור שלו ודאי דאין השואל רשאי להשאיל אפילו ברוצה לשלם למשאיל כל אונס' דאתיילד אפילו במחמת מלאכה דאדם רוצה בסידור שלו וזה נראה ברור: ואין לפקפק כיון שאין במשמעות הגדת עד זה ליב בן יחזקאל שהגוי אמר שמצא הסידור אצל ההרוג אלא שהוא אומר שהגוי הביא לו הסידור מה שמצא אצלו ואיכא למיחש דילמ' הגוי מצא סידור זה בדרך ולא אצל ההרוג ומה שהעד אומר שהגוי הביא לו הסידור שמצא אצלו לא מפני שהגוי הגיד לו שמצא אצלו אומר כך אלא מאומד דעתו אומר כך דכיון שהוא מכיר הסידור הזה שהיה שלו והוא יודע שלא השאילו לאחר רק לרבי יחיאל אומר מאומד דעתו שמלא אצלו דמסתמ' כך הוא שמצא אצלו וא"כ אית לן למיחש דילמא נפל הסידור הזה מן רבי יחיאל והוא אזיל לעלמ' והגוי מצא לסידור זה של רבי יחיאל וההרוג הוה איניש אחרינ' ולא רבי יחיאל: הא ודאי לאו מילתא הוא דכבר פסק הרא"ש בפרק גט פשוט דלנפילה לא חיישינן אף על פי דהתם קאי אממונא אשטרא דנפיק מבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני לויתי מנה כל המוציאו גובה בו ולא חיישינן דילמא מאחר נפל וזה מוצאו הרי בממונא קאי ואיסור מממונא לא ילפינן דהכי פריך בפ' קמא דמציעא דף ך' גבי גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא הא כבר הקשו התוספות קושיא זו ביבמות פרק האשה שלום דף קט"ו בד"ה והא חבו בר ננאי וכו' וכתבו וז"ל וא"ת היכא פשיט רבא איסורא מממונא וכו' וי"ל דמדמה רבא. ממונא היכא דהוחזקו לאיסור' דלא הוחזקו עכ"ל והתם בפ' גט פשוט מייתי הרא"ש נמי דין דתרי יוסף בן שמעון מוציאין על אחרים ולא חיישינן לנפילה אע"ג דהוחזקו אם כן שפיר אית למילף איסור' היכא דלא הוחזקו ובנדון דידן נמי לא הוחזקו דמהי תיתא לן לומר שנאבד הסידור מן ר' יחיאל: ובר מן דין הא אית להוכיח בהדיא דלא חיישינן לנפילה אפילו לענין איסורא מהא דתנן בפרק בתרא דיבמות דף ק"ך אין מעידי' אלא על פרצוף פנים וכו' אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו ע"כ ומפרש התם בגמרא כליו דחיישינן לשאלה ופריך מהא דתניא מצאו פי' הגט קשור בכיס ובארנקי ובטבעת היכא מהדרינן וכו' ומשני טבעת חייש לזיופי כיס וארנקי מנחשי אינשא ולא מושלי וסוגיא זו איתא נמי בפרק אלו מציאות דף ך"ז וקצת בנוסחא המבוארת יותר: ואי איתא דבאיסורה חיישינן לנפילה אכתי תקשה למה מהדרינן והגט כשר במוצאו קשור בכיס או בארנקי הא אע"פ דליכא למיחש לשאלה מכל מקום הא איכא למיחש לנפילה דילמא נפל ממנו הכיס או ארנקי ומצאו אחר וקשור הגט בו אלא ודאי דלנפילה לא חיישינן אפילו באיסורא: ומכאן נמי מוכח דאין לחלק ולומר דילמא הא דעסיק בגמרא דלנפילה לא חיישינן היינו דוקא היכא דליכא ריעותא לפנינו כההיא דגט פשוט ההוא שטרא דנפיק לבי דינא דרב הונא דהוי כתוב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה וכו' פירש רשב"ם ההוא שטרא דנפיק לבי דינא והיה מוחזק בו אדם אחד וכו' וכן ההיא דפרק האשה שלום חבו בר ננאי וכו' התם הוא דלא חיישינן לנפילה דלא איתרע דמהי תיתא לן לומר דנפל מידיה דהך שבא לפנינו ושטריה בידיה אבל בנ"ד שהגוי מביא לפנינו הסידור שהיה מתחילה ביד רבי יחיאל השואל הרי איתרע שאינו ביד זה שהיה מתחילה דילמא חיישינן לנפילה הא ליתא שהרי ברייתא זו מיירי באחד שמצא גט קשור בכיס או בארנקי הרי כבר איתרע דידעינן שנפל מזה ומצאו אחר אפילו הכי לא חיישינן לנפילה דאידך דילמא איניש אחרינא אשכחיה מתחילה וקשר הגט בו ונפל ממנו ומצאו זה משום דלנפילה לא חיישינן משא"כ בנ"ד דלא ידעינן משום נפילה אלא שהגוי הביא הסידור