צמח צדק הקדמון קעח

דילמא אחר היה שנהרג ולא זה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם שהרי אין במשמעות לשון הגוים שהם היו יודעים שזה שהיה רוכב אצל העגלה נהרג אלא אדרב' איפכא משמע שלא היו יודעים שהרי שאלו תחלה אם לא נחסר אחד מהם הרי עשו שאלה מזה משמע שלא היו יודעים אם אחד שהיה עמהם נהרג או אחר שלא היה עמהם אלא מחברותה אחרת נהרג רק אחר ששמעו מן היהודים שהיו אומרים שמן החברותה שלהם לא נחסר אחד מהם אלא אחד שהיה רוכב אצל העגלה שלהם איננו שנמלט אז אמרו הגוים שלא נמלט ונהרג והיינו באומד דעתם אמרו כך ולא מפני שהיו יודעים אמיתת הדברים שזה שנהרג היה רוכב אצל העגלה שלהם אמרו כך אלא כיון ששמעו מהיהודים שהאחד היה רוכב אצל העגלה שלהם ואיננו והם ראו אחד שהיה רוכב ונהרג אז אמרו באמוד דעתם ודאי אותו רוכב סוס שנהרג לעיניהם הוא היה רוכב אצל העגלה שלהם ונמלט מן העגלה ונהרג אבל לא שהיו יודעים באמיתת הדברים שזה שנהרג הוא היה רוכב אצל העגלה שלהם לכך שפיר אית לן למיחש דילמ' אותו ההרוג אין זה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם אלא אחר היה שהיה ג"כ רוכב אסוס אע"פ שהגוים אמרו כמה סימנין לא מהני כדלעיל דסימנין לא מהני בדאוריית': וכן מה שהעיד עד זה שהגוים הגידו שהיה מונח אצל ההרוג כתב גלחות והיהודים יודעים שלרבי יחיאל זה היה כתב גלחות מערונים שבזאמאשטש שטש כתב ראיה להניחו לעבור בכל המקומות ודאי ופשוט הוא דזה לא מהני דמי יודע מה היה הכתב של גלחות שהיה מונח אצל ההרוג דילמא ענין אחר היה וזה מצוי הוא שיש ביד יהודים כתבים גלחות וגם כשם שהוא לקח כתב גלחות לראיה חיישינן דילמא אחר נמי לקח לו כתב לראיה לכך אין בהגדת העד הראשון רבי יצחק אייזק הנ"ל דבר מספיק כדי להתיר איתת' דא מרת דינה בת חיים: ומכל שכן שאין להתירה על פי הגדת העד השני מהר"ר אבנר בן מהר"ר יודא שהוא לא הגיד דברים ברורים כל כך כמו העד הראשון כמבואר בדבריו ואין בהגדתו שום הוכחה שההרוג היה רבי יחיאל אע"פ שזה העד רבי אבנר מעיד שהגויה אמרה סימנים שהיה ארוך בעל קומה וכו' והוסיפה לומר סימן אחר והיינו שהיו לו שערות קלועים שקורין קאלטני"ש והיינו מא"ר צע"פ אפילו הכי לא מהני דאין זה סימן מובהק דכמה איתנהו שיש להו כך שערות קלועים וכבר נתבאר דאפילו מאה סימנין שאינן מובהקין לא מהני כמו שכתב ת"ה בפסקיו סימן רכ"ד: ואף על פי שמהרי"ק שורש קפ"ד כתב באחד שהיה נקר' רבי דוד בר שלמה מרוסיא שמת אע"פ שלא הכירו שם עירו ובתוספת' ובהרמב"ם ושאר פוסקים מבואר שצריכים שיכירו שמו ושם עירו אפילו הכי התיר את אשתו מכח שאר אומדנות שהגידו שאותו רבי דוד בר שלמה שמת אחי בעל אחותו היה נקר' יונה והאמת כך היה שאותו רבי דוד בר שלמה בעלה של העגונה ההיא היה לו אחי בעל אחותו שהיה נקר' שמו יונה וכן שאר סימנים שהיה באותו שהעידו עליו שמת היו באותו ר' דוד בר שלמה בעלה של העגונה ההיא משום הכי התירוה ולא חיישינן דילמא איניש אחרינ' הוי שהיה נקר' כן ואיתרומי איתרמי שכל אלו סימנים היה בו כמו בבעלה של העגונה ההיא דלכולי האי לא חיישינן ומייתי ראיה מפרק קמא דבבא מציעא דף י"ח גבי מתניתין מצא גיטי נשים וכו' פריך הא אמר תנו נותנין ורמינהו וכו' ומסיק כגון דאמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו' ופריך עלה אי הכי מאי למימרא ומשני מהו דתימא ליחוש דילמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמל"ן ע"כ ודייק מהרי"ק התם מדברי התוספות דלא חיישינן לדילמא אתרומי איתרמי כולי האי יעויין שם כי האריך שאני התם דהיו מכירין אותו בשמו ובשם אביו אלא שלא הכירו אותו בשם עירו התם הוא דמסתבר' למימר דשאר סימנים מועילים כל כך כאלו היו מכירין אותו בשם עירו כיון דאיכ' הוכחה טובא אבל במקום שאין מכירין אותו לא בשמו ולא בשם אביו כמו בנדון דידן רק בסימנים לחוד ודאי דאפי' ק' סימנין דאינן מובהקין לא מהני וחיישינן דילמא איתרומי איתרמי לכך אין להתיר לאיתת' דא על פי שנים העדים. הראשון רבי יצחק אייזק. והשני רבי אבנר: אמנם על פי העד השלישי כמר ליב בן יחזקאל יש למצו' היתר לאיתת' דא ממה שהגיד בסוף דבריו שהמשרת של הפריץ הביא לו סידור התפלות מה שמצא אצל ההרוג ואותו סידור היה שלו והוא השאילו לרבי יחיאל בן רבי ליב מזאמאשטש כשהיו בוואיידסלב וסימן כזה מהני דכיון שהעד הזה הכיר לסידור זה שהיה שלו והוא השאילו לרבי יחיאל הרי אותו ההרוג שנמצ' אצלו הסידור הזה ודאי רבי יחיאל בן רבי ליב הוא אותו שהשאל הוא לו הסידור דאי איניש אחרינ' הוא סידור זה מאי בעי גביה אע"ג דסימנים בכליו ובמלבושיו לא מהני משום דחיישינן לשאלה כדאית' בפרק אלו מציאות דף כ"ז ובפרק בתרא דיבמות דף ק"ך מכל מקום בנ"ד שהסידור הזה לא היה שלו אלא ששאל אותו מאחר לא חיישינן דילמ' השאילו הוא לאחר משום דאין השואל רשאי להשאיל אפילו היכא דעביד מצוה בהשאלתו לאחר אינו רשאי להשאיל לאחר כדמסיק בהדיא בפרק אלו מציאות דף כ"ט דפריך אהא דקאמר השואל ס"ת מחבירו הרי זה לא ישאלנו לאחר מאי אירי' ס"ת אפילו כל מילי נמי וכו' ומשני ס"ת איצטרך ליה מהו דתימ' ניחא ליה לאיניש דתיעבד מצוה בממוניה קמל"ן וכן פסק הטור ח"מ סימן שמ"ב דאין השואל רשאי להשאיל אפילו מידי דעביד מצוה ביה. לכך לא חיישינן דילמ' רבי יחיאל זה השאיל הסידור לאחר אע"ג דהוא עצמו היה שואל מכל מקום שמא סבור היה דניח' ליה לאיניש דתיעבד מצוה בממוניה כיון דהדין הוא דאין השואל רשאי להשאיל אפילו מידי דעביד ביה מצוה ודאי דלא השאילו: וליכא למימר דילמ' האי רבי יחיאל לא ידע דין זה דאין השואל רשאי להשאיל דאטו כולי עלמ' דינא גמור' הא לאו מילת' הוא דאף על גב דלשאר דינים הוה מצינן למימר דלאו כולי עלמא דינא גמיר' אבל דין זה שאין השואל רשאי להשאיל כולי עלמ' גמירי. דהכי משמע מפרק כל הגט דף כ"ט דאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אמר לו ר' יוחנן זו אפילו תינוקת ,של בית רבן יודעין אותו וכו' מדפריך ליה זו אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותה וכו' משמע בהדי' דכולי עלמא גמירי דין זה: וליכא למימר דילמ' הא ידע דאין השואל רשאי להשאיל אבל הא דאין רשאי להשאיל אפילו מידי דעביד ביה מצוה לא ידע אלא היה סבור דשרי להשאיל מידי דעביד ביה מצוה כדקסלק' אדעת' דבריית' דקתני ס"ת דלא תימ' כיון דניח' ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה שרי קמ"לן שמע מיניה דסלקי אדעת' למימר דשרי להשאיל כיון דניח' ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוני' אם כן איכא למיחש דילמ' רבי יחיאל זה סלקא אדעתיה כך הא נמי לא מילת' הוא דמהי תיתא לן לומר שיהיה יודע דין דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה ולא יהיה יודע הדין דאין השואל רשאי להשאיל אפי' מידי דעביד בי' מצוה מאי שנא דהא ידע והא לא ידע ואדרב' טפי מסתב' למימר כיון דאנן מחזיקנן ליה דלאו דינא גמיר ומכל מקום על כרחינו צריכין לומר שידע דין דאין השואל רשאי להשאיל כיון שאפ' תינוקות של בית רבן יודעים דלא שני ליה בין מודי דעביד ביה מצוה ובין לא עביד ביה מצוה שאינו רשאי להשאיל לאחרים ומהי תיתא לן לומר