צמח צדק הקדמון קעז

שכתב כך על פי התוספת' כמו שכתב הרב המגיד הביאו הרב ב"י הרי מבואר התם אפילו שם אביו לא צריך להכיר רק שמו ושם עירו מכל שכן כאן בנדון דידן שמכירין שמו ושם אביו ושם עירו דודאי מהני ואע"פ שהעד הראשון רבי יצחק אייזק לא ידע שהיה נקר' רבי יחיאל ושהוא בן ר' ליב מזאמאשטש אלא מפיו שהוא עצמו הגיד לו שכך הוא נקרא אחר ששאל אותו מאיזה מקום הוא ומי הוא כמבואר בהגדת עדותו מ"מ מהני כמו שכתוב מהרי"ק ריש שורש קע"ה ומייתי ראיה משילהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון אמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו אמר אני והוא היינו הולכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה ביחור של זית ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו אמרתי לו אריה יישר כחך אמר לי מנין אתה יודע שאריה שמי כך קורין אותי בעירי יוחנן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיא רבי טרפון את אשתו ע"כ הרי מבואר אע"פ שלא היה יודע זה שנקר' כך אלא על פיו שהוא הגיד לו כך השיא רבי טרפון את אשתו ה"ה נמי בנ"ד: ועוד אע"פ שמתחלה לא היה יודע שנקר' כך רבי יחיאל בן רבי ליב וכו' אלא על פי עצמו שהוא הגיד לו ששמו ושם אביו כך מ"מ אחר כך כשהיו על הדרך ועמהם היו אחרים נודע לו מאחרים שכך שמו שהוחזק כך בשמו ושם אביו כמבואר מתוך עדות המעידים שרבי שמואל חזן הכירו והעיד עליו שהוא איש ישר לכך ודאי דהם מעידים על בעל אשה זאת כיון שהזכירו שמו ושם אביו ושם עירו: אבל מ"מ אין למצוא היתר לאתתא דא כי אם על פי העד השלישי ליב בן יחזקאל כאשר יתבאר אבל לא על פי העד הראשון ולא על פי העד השני: על פי העד הראשון רבי יצחק אייזק אין להתיר לאתתא דא מפני שהוא אינו יודע כלום מהריגת רבי יחיאל ואינו מעיד אלא מה ששמע מפי גוי מסיח לפי תומו וגוי לא אמר אלא שנהרג יהודי אחד שהיה רוכב על סוס שחור והוא היה בעל קומה וזקנו שחור וסיפר המאורע היאך נהרג אבל לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ובכה"ג שאין הגוי מכירו לא בשמו ולא בשם אביו ולא בשם עירו לא מהני הגדתו דחיישינן שמא אחר היה שנהרג ולא רבי יחיאל זה שהם מעידים עליו אף על פי שכל הסימנים שהגיד הגוי בזה שנהרג היו ברבי יחיאל והיינו שהיה רוכב על סוס שחור והיה בעל קומה וזקנו שחור וגם היו המעידים יודעים שהגוים הכו אותו וחבלוהו והיו רודפים אותו ביער וקרוב הדבר לומר שהוא הנהרג מ"מ חיישינן דילמא איתרומי איתרמי דאיניש אחרינ' הוה והיה גם כן לו הסימנים האלו ואין זה הוא ר' יחיאל שמעידים הם עליו דסימנין לאו מלתא הוא ולא סמכינן עלייהו בדאוריית' לענין איסורא כמו שכתב הטור סימן י"ז וז"ל כתב הרמב"ם ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכך צורתו וכך וכך סימניו אין אומדין באומד דעתן פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכו' עכ"ל וכתב הטור עליה וטעמא משום דקי"ל סימנין לאו דאוריית' ולא סמכינן בהו לענין איסורא ע"כ ואפילו סימן טובא לא מהני כמו שכתב תרומת הדשן בפסקיו סימן רכ"ד ומייתי ראיה מהרמב"ם ומהרא"ש יעויין שם הביאם הרב ש"ע סימן י"ז סעיף כ"ג דאפילו ק' סימנין שאינן מובהקין לא מהני: וכי תימא כיון שהגוים הגידו ליהודים שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג ואותן יהודים היו יודעים שלא היה רוכב אצל העגלה שלהם אלא רבי יחיאל אם כן דמיא הא להא דשילהי יבמות דאיתא התם אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וכו' והשיאו את אשתו הרי לא הכיר לא שמו ולא שם עירו אפילו הכי כיון שהיו יודעים מי היה אותו יהודי שהלך עמו בדרך השיאו את אשתו ואם כן ה"ה נמי בנ"ד כיון שהגוי הגיד שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג ואותן יהודים ידעו מי היה הרוכב אצל העגלה תהא אשתו מותר' דמה לי אם אומר יהודי שהיה עמי נהרג או יהודי שהיה עמכם נהרג וקל וחומר הוא דהשתא התם איכא למיחש דילמ' ההוא יהודי שאנו יודעים בו שהלך עמו בדרך אזיל לעלמ' וישראל אחר נתלווה עמו בדרך ומת אפילו הכי לא חיישינן להכי כל שכן בנ"ד דליכא למיחש להכי שהרי הגוים מגידים שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג והם יודעים שלא היה רוכב אצלם אחר אלא ר' יחיאל זה בן ר' ליב מזאמאשטש וא"כ ישיאו את אשתו: ודמיא נמי להא דאית' בתוספת' דלעיל והן הן הדברים שהביא הטור בשם הרמב"ם ישראל שאמר מת יהודי עמנו במקום פלוני וכו' אין אומדין באומד דעתן פלוני הוא וכו' אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני ומת מחפשין באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל הרי כיון שזה מעיד שזה שיצאו מהעיר נהרג או מת ואנן ידעינן שלא יצא מהעיר אלא זה תנשא אשתו ולא בעינן שיהא מכירים שמו ושם עירו א"כ ה"ה נמי בנדון דידן שהגוים הגידו ליהודים שזה שהיה רוכב אצל עגלה שלהם נהרג והיהודים יודעים שלא היה רוכב אצלם, רק רבי יחיאל זה סגי ויהא עדותן מהני: הא לאו מילתא הוא דודאי אם היו הגוים מגידים מיד כך לפי תומם בהתחלת הגדתם שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג ולא היו שואלין תחלה להיהודים אם לא נחסר שום אחד מהם אז היה מהני הגדתם דהוי דומיא לההיא דשילהי יבמות ולההיא דתוספת' והיה אפשר להתירה. אע"ג דאכתי היה מקום לפקפק כיון שהגוים לא הגידו אלא שנהרג ולא אמרו וקברנוהו לא מהני הגדתם משום דבכה"ג שלא הכירו אותו לא בשמו ולא בשם עירו חיישו רוב מן האחרונים להא שכתב הרמב"ם שצריך שיאמר וקברתיו הביאו הטור א"ה סימן י"ז וז"ל כתב הרמב"ם יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא גוי והסיח לפי תומו איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הגוי יודע את האיש והוא שאמר וקברתיו עכ"ל אף על גב דהטור חולק עליו וכתב וז"ל ואיני יודע למה צריך שיאמר וקברתיו עכ"ל הא כבר כתבו האחרונים מזה טובא ומסקי דבכה"ג שלא הכירו הגוי בשמו ולא בשם אביו צריך שיאמר וקברתיו כמו שכתב הרמב"ם הביאם הרב ב"י יעויין שם ובנדון דידן לא אמרו הגוים וקברנוהו: מכל מקום כיון שכבר כתבו הר"ן והריב"ש דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף וכו' בהא סגי הביאם הרב ב"י והסכימו לזה כל האחרונים ובנ"ד נמי הגידו הגוים על מיתה ודאית שהרי הגידו שהכוהו במקל על מוחו עד שיצא מוחו אין לך דבר ברור מזה כדאית' בפרק בתרא דיבמות דף ק"ך אהא דתנן אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגויד וצלוב והחיה אוכלת בו וכו' קאמר עלה בגמר' אמר רב יהודא אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה אבל ממקום שנפשו יוצאה מעידין וכו' וכתב הטור א"ה סימן י"ז וז"ל במה דברים אמורים שאין מעידין על מי שחיה אוכלת בו במקום שאין נפש יוצאת בו אבל אם ראוהו אוכל בו החיה במקום שנפשו יוצאת בו כגון בלב או במוח או במעים מעידים עליו עכ"ל הרי מבואר אם רואין מוח יוצא מעידין עליו שזהו מיתה ודאית וא"כ לפי זה היה אפשר להתירה: אבל לפי שהגוים לא הגידו כך מיד שזה שהיה רוכב אצל העגלה שלהם נהרג אלא שאלו תחלה את היהודים אם לא נחסר אחד מהם ואחר שהשיבו להם היהודים שמהם לא נחסר שום אחד אבל אחד היה רוכב אצלם ואיננו שנמלט אז אמרו הגוים שנהרג ואמרו צורתו וסימניו וסיפרו המאורע היאך נהרג חיישינן