צמח צדק הקדמון קסט

מעידין אלא עד תוך שלשה ימים ומרת לאה שהעידה גם היא על הריגתו אף על פי שאמרה שאיננה זוכרת כמה ימים היה אחר ההריגה כשמצאה את ההרוג אבל מ"מ מתוך עדותה משמע שגם היא מעידה על אותו יום שהעידה מרת יוטא ושניהם על יום אחד מעידין שהרי מרת לאה שהעידה קודם לה הגידה שהיא ראתה את ההרוג שהיו נושאים אותו על שתי מוטות וחבלים ממקו' ההוא שנמצא שם וכמו כן הגידה מרת יוטא שהיא ראתה נושאים אותו על שתי מוטות וחבלים ממקום ההוא שנמצא שם. הרי על זמן אחד מעידים ומרת יוטא הגידה בפירוש שזוכרת שאז היה על כל פנים שמנה ימים אחר הריגה שהיה בלובלין בראשון דסוכות תט"ז לפ"ק אם כן שתיהן מעידין על שמנה ימים אחר ההריגה שהיתה בלובלין ומסתמא היה ההרוג הזה מן אותן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל ט"ו יום קודם לכן ובמתניתין תנן דאין מעידין אלא עד שלש ימי': ואפילו אם תמצא לומר דאין בזה הוכחה דודאי נהרג שמנה ימים קודם לכן דאפשר לומר דאף על פי שגם הוא היה מן אותן המוכים והפצועים בראשון דסוכות תטז"ל דילמא לא מת מיד אלא היה חי כמה ימים אחרי כן ואח"כ מת לגמרי ואפשר כשמצאוהו הרוג אז היה תוך שלשה ימים למיתתו מ"מ מידי ספק אחר שלשה לא נפיק דילמא כשמצאוה היה אחר שלשה ימים למיתתו ואין להכירו וכבר מבואר שהרבה מן האחרונים החמירו בספק נהרג תוך שלשה או לאחר שלשה הביאם הרב ב"י בסימן י"ז: ואפילו לדעת המקילין בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג וס"ל דאזלינן לקולא ותלינן שהוא תוך שלשה נראה דבכי האי גונא דאיכא הוכחה לפנינו לומר שנהרג לפני שלשה ימים כמו בנ"ד שידוע הוא ששם בלובלין נעשית הריגה על כמה מאות נפשות מישראל בראשון דסוכות תטז"ל ולא נשמע משום הריגה אחרי כן ודאי דלא תלינן להקל לומר שאין זה מן אותן הרוגים שהיו לפני שלשה ימים אלא תלינן בדבר הרגיל ואמרינן מסתמא שזה שנמצא הרוג הוא מן אותן ההרוגים שהיו אז בראשון דסוכות תטז"ל והרי הוא לאחר שלשה ימים ואין מעידין עליו דע"כ לא ס"ל בספק דתלינן לקהל שנהרג תוך ג' אלא בסתם נמצא הרוג וליכא הוכחה כלל לומר שנהרג לפני שלשה ימים התם הוא דס"ל לאותן מקילין דתלינן לקולא ואמרינן שנהרג תוך שלשה דמהי תיתא לומר שנהרג לפני שלשה ימים אלא אמרינן השתא נמצא והשתא נהרג ודעת האוסרים הוא דאפילו בכי האי גונא יש להחמיר דחששא דאורייתא הוא ואזלינן לחומרא אבל בדאיכא הוכחה לומר שנהרג לפני שלשה ימים כמו בנדון זה שידוע הוא שגזירת הריגה היתה בראשון דסוכות תטז"ל ואח"כ לא נשמע משום הריגה ושמנה ימים אחרי כן נמצא אחד הרוג דאיכא הוכחא לומר שזה הנמצא הוא מן אותן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות ודאי דליכא מ"ד דמקיל לומר שיש לתלות שאין זה מן אותן ההרוגין אלא שנהרג אחרי כן תוך שלשה ימים ליום המציאה דלעולם תולין בדבר הרגיל ואית לן למיחש שזה הנמצא הוא מן אותן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל והרי הוא לאחר שלשה ואין להכירו: ומשמע לי להוכיח את זה דדעת המקילין בספק תוך ג' או לא אינו אלא בסתם ספק דליכא הוכחא לומר שנהרג לפני שלשה אבל לא בדאיכא הוכחה כגון שיצא קול הריגה לפני שלשה ימים שהרי המקילין בספק תוך ג' או לא הם דעת התוספות פרק האשה בתרא דף ק"ך בד"ה אין מעידין וכו' שכתבו וז"ל אפילו הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך שלשה ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון היכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים עכ"ל התוספות ונימוקי יוסף מייתי הריטב"א שכתב בשם רבו הרא"ה וז"ל לדברי התוספות היכא שיצא קול איש פלוני מת ולאחר שלשה ימים מצאוהו מת ובאו עדים והכירוהו שהוא אותו פלוני וכו' אשתו נשאת על פיהם ממה נפשך אם הקול היה אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם אין הקול אמת הרי אינו לאחר שלשה וכו' עכ"ל והרב ב"י הביאו בטור א"ה סימן י"ז סעיף כ"ח: הרי תלי טעם היתרה בממ"נ משמע דוקא היכא דאיכא ממ"נ כגון שהקול יצא שפלוני נהרג שבפירוש הזכירו שם פלוני אז אשתו מותרת מטעם ממה נפשך דאם הקול אמת הרי הזכירו בפירוש שפלוני זה נהרג ותו אין אנו צריכין עדות ואם אין הקול אמת הרי לא נודע משום הריגה ומהי תיתא לומר שזה הנמצא נהרג לפני שלשה ימים אלא תלינן להקל לדעת התוס' שנהרג תוך ג' אבל ביצא קול סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה ימים נמצא אחד הרוג והכירוהו דהתם ליכא ממה נפשך אשתו אסורה אפילו לדעת התוספות משום דאיכא למימר שהקול הוא אמת וצריכין אנו לעדות דדילמא דזהו הנמצא הוא שיצא הקול עליו תחלה שנהרג והרי הוא לאחר שלשה ואין להכירו ולעולם אין זה פלוני שהם אומרים עליו שהוא דליכא למימר דלעולם דעת התוספות הוא להקל בספק תוך ג' או לאחר ג' בכל גונא אפילו ביצא קול סתם שנהרג א' ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה ימים מצאו א' הרוג והכירוהו דהתם ליכא ממ"נ נמי תלינן להקל ואמרינן שאין זה ההרוג שיצא עליו הקול כבר לפני שלשה ימים אלא זה נהרג תוך ג' ימים ויש להכירו והא דכתבו הריטב"א והרא"ה ביצא קול שפלוני נהרג וכו' שהזכירו בפירוש שם פלוני ותלוי ההיתר בטעם ממ"נ היינו משום דרבותא קמל"ן דודאי כשלא יצא הקול אלא סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה ימים מצאו אחד הרוג והכירוהו פשיטא דאמרינן שזה נהרג תוך שלשה אלא אפילו ביצא כבר לפני שלשה ימים קול שנהרג פלוני שהזכירו בפירוש שם פלוני ולאחר שלשה ימים מצאו הרוג אחד והכירוהו שהוא פלוני סד"א דגרע מפני שהוא לאחר שלשה ימים שיצא קול על פלוני זה שנהרג קמל"ן דליתא שהרי מ"מ אשתו מותרת ממ"נ ואם כן לעולם אימא לך דלדעת התוספות יש להקל בכל גונא אפילו ביצא קול סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה נמצא אחד והכירוהו הא ליתא דאם כן ה"ל להריטב"א ולהרא"ה למימר לשון אפילו וכך הל"ל לדברי התוס' אפילו היכא שיצא קול איש פלוני מת וכו' אשתו נשאת על פיהם ממה נפשך וכו' ומדלא כתבו לשון אפילו משמע דדיוקא קאתי לאשמועינן דדוקא היכא שיצא ק"ל פלוני נהרג שהזכירו שם פלוני בפירוש ולאחר שלשה נמצא אחד והכירוהו שהוא פלוני התם הוא דאשתו מותרת משום דאיכא ממ"נ אבל היכא דליכא ממ"נ כגון שהקול יצא סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני אין אשתו מותרת אפילו לדעת התוספות: וכן מצאתי בספר דיני עגונה שחיבר. מהר"ר חיים שבתי בשם תשובת הרב ב"י שפירש כך דברי הריטב"א והרא"ה דמייתי הא דכתב נימוקי יוסף בשם הריטב"א והרא"ה דלדברי התוספות היכא שיצא הקול איש פלוני מת ולאחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלוני משיאין את אשתו ממ"נ וכו' ומייתי מה שכתב הרב ב"י בתשובה התם עלייהו שיש ליישב זה שלא יהא כסותר עם מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"א סימן י"ז וז"ל וששאלת על היהודים שנהרגו בדרך ולסוף ט"ו יום מצאום והכירו ראשו של אחד מהם וכו' אין עדות זה מספיק להתיר אשתו דתנן אין מעידין וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים, כי המת משתנה אחר ג' ע"כ. ויש ליישב דהך דהריטב"א והרא"ה יצא קול איש פלוני מת שהוא בעלה של זו והלכך ממ"נ אשתו