צמח צדק הקדמון קע

מותרת אבל בההיא דהרא"ש לא יצא קול איש פלוני אלא סתם יהודים נהרגו וא"כ ליכא ממ"נ להתיר. עכ"ל הרי כתב הרב ב"י בהדיא כך דאפילו לדעת התוספות שהם מקילין בספק תוך שלשה או לאו אי יצא קול תחלה סתם על הריגה ולאחר ג' נמצא אחד הרוג והכירוהו אין להתיר אשתו כיון דליכא ממ"נ חיישינן דילמא על ההרוג הזה שנמצא עליו יצא הקול תחלה שנהרג אחד אבל אין זה הוא שהם אומרים עליו שהוא פלוני דכיון דלאחר ג' הוא אין להכירו ולא הקילו התוספות בספק תוך שלשה או לאו אלא בדליכא הוכחה כלל לומר שנהרג לפני שלשה ימים כגון שלא נשמע קודם לכן משום הריגה או אפשר אפילו היכא דנשמע כבר לפני שלשה קול הריגה אלא שגם בתוך שלשה נשמע קול הריגה התם הוא דכתבו התוספות שיש להקל ולתלות שנהרג תוך שלשה ימים ולהכירו אבל לא בדאיכא הוכחה לומר שנהרג לפני שלשה ימים כגון שיצא קול הריגה ואח"כ לא נשמע כלל משום הריגה ולאחר שלשה מצאו אחד הרוג והכירוהו דהתם ודאי אפילו התוספות מודים דיש להחמיר: ומכל שכן בנדון דידן שאנו יודעים שההריגה היתה בלובלין בראשון דסוכות תטז"ל ואחרי כן לא נשמע משום הריגה והנשים הללו מצאוהו להרוג זה שמונה ימים אחר כן ודאי דיש לתלותו שגם זה הוא מן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל ח' ימים קודם לכן ואין להכירו כיון שהוא לאחר שלשה ימים: אלא שהרב בספר דינא עגונה שדא ביה נרגא וכתב וז"ל והן אמת כי אני בעניי מעולם לא הבנתי בתשובה זו של הרא"ש דשייך לנדון של הרא"ה והריטב"א דהרא"ש לא מיירי כשיצא קול אלא כשנודע על פי גוים או ישראלים שנהרגו יהודים בדרך פלוני אבל לא הכירוהו מי הם עד שהלכו קרוביהם ומכירהם לשם ולסוף ט"ו יום שנהרגו מצאום והכירו ראשו של אחד מהם וכו' ומכל מקום חילק הרב ז"ל נכון ופשוט הוא עכ"ל: ואם. כן משמע אי הוה עובדא דהרא"ש כמו שהבינו בספר דיני עגונה אין חילוקו של הרב מוכרח הא לאו מילתא הוא חדא דהא מ"מ הרב בדיני עגונה גופה כתב דמ"מ חילוק של הרב ב"י נכון ופשוט הוא ועוד נראה דמעיקרא ליתא לפירכא דהרב בדיני עגונה משום דאפילו אי יהבינן ליה סברתיה דעובדא דהרא"ש מיירי כשנודע על פי גוים או ישראלים ולא ע"י. קול אפילו הכי חילוקא דהרב ב"י מוכרח דהא מ"מ קושיא מתשובת הרא"ש אהא דהריטב"א והרא"ה דאטו אותו שאמרו תחלה שנהרגו יהודים בדרך היו יושבין ומשמרין הם או אחרים את ההרוגים עד סוף ט"ו יום שהכירוהו קרוביהם הא ודאי ליתא שהרי כתב שם וז"ל על היהודים שנהרגו בדרך ולסוף ט"ו יום מצאום והכירו ראשו של אחד מהם שהיה עדיין שלם בסימנין מובהקין ושאר הגוף אכלוהו חיות וכו' עכ"ל ואי היו משמרן היאך אכלום החיות ועוד דמשמעות הלשון הוא דאותן שאמרו תחלה שנהרגו יהודים בדרך לא אמרו בדרך פלוני לכוון את המקום כמו שהבינו בדיני עגונה שהרי כתב וז"ל ולסוף ט"ו יום מצאום והכירו ראשו של אחד מהם וכו' משמע שלסוף ט"ו יום מצאום וקודם לכן לא היו יודעים מקומם דאי היו יודעים תחלה מקומם אלא שלא היה מי שהכירם לא היה צריך לומר לשון מצאום ולא הוה צ"ל אלא כך לסוף חמשה עשר יום הכירום אלא ודאי שלא היו יודעים תחלה מקומם או אפילו אם תמצא לומר שהיו יודעים מקומם אבל מ"מ מוכח שלא היו משמרן כיון שאכלום חיות וא"כ הקושיא במקומה עומדת למה החמיר הרא"ש דאין להכירו כיון דלאחר שלשה ימים הוא הא איכא למיתלי לקולא דזה שנמצא ומכירים אותו אינו מן ההרוגים הראשונים אלא נהרג אח"כ ותוך שלשה ימים הוא אלא על כרחך צריך אתה לומר חילוקו של הרב ב"י והיינו דהריטב"א והרא"ה מיירי ביצא קול שפלוני נהרג שהזכירו שם פלוני הרי איכא ממה נפשך להתיר אשתו אבל עובדא דהרא"ש לא הזכירו שם פלוני שנהרג אלא אמרו סתם יהודים נהרגו וליכא ממ"נ לא תלינן להקל דחיישינן דהאמת הוא שזה הנמצא עתה הוא מן אותן הרוגים שאמרו עליהם שנהרגו אבל אין זה הוא פלוני שאומרים עתה עליו שהם מכירים אותו שהוא פלוני דכיון שלאחר שלשה ימים הוא אין להכירו: הרי נתבאר דבכה"ג דאיכא הוכחה לומר שזה שנמצא עתה הרוג נהרג לפני שלשה ימים לא תלינן להקל לומר שעדיין תוך שלשה ימים הוא ולא תלינן להקל בספק תוך ג' או לאחר שלשה אלא היכא דליכא הוכחה כלל לומר שנהרג לפני שלשה ימים כגון שלא נשמע משום הריגה קודם לכן או שנשמע קול הריגה כבר לפני שלשה ימים אלא שגם תוך שלשה נשמע קול הריגה התם הוא דיש מקילין לתלות שעדיין תוך ג' ימים הוא אבל לא בדאיכא הוכחה לומר שנהרג לפני שלשה ימים אפילו לדעת התוספות כמו שנתבאר: ומכל שכן בנדון דידן שידוע הוא שבלובלין היתה הריגה בראשון דסוכות תטז"ל בעו"ה כמה מאות נפשות מישראל ואחרי כן לא נשמע משום הריגה והנשים הללו מצאוהו להרוג זה על כל פנים שמונה ימים אחר כך ודאי דאיכא הוכחה שגם זה היה מן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל ואין להכירו כיון שלאחר שלשה ימים הוא: ולא מיסתבר למימר שזה רבי אליה שכתב שהוא היה מכיר את בעל אשה זאת ושמצאוהו הרוג ושהוא קברו היינו שמצא הוא אותו קודם שמצאוהו הנשים הללו ואז כשמצא הוא אותו עדיין היה תוך ג' ימים לראשון דסוכות תטז"ל והיה יכול להכירו יפה כיון שהיה תוך שלשה ימים הא ליתא דמתוך עדות הנשים משמע שהם היו הראשונים שמצאוהו ועל ידם נודע לרבי אליה ולשאר מתעסקים מן ההרוג הזה כי הנה מתוך עדותן נתבאר שמרת לאה היא מצאוהו בבית הכנסת מושכב הרוג על המרפסת והיא היתה מודיע למתעסקים שיקחוהו משם שלא יאכלוהו הכלבים, ומרת יוטא אחות העגונה העידה שהיא היתה חוקרת ודורשת על בעל אחותה ומסתמת מן אותן אנשים שהיו מתעסקים בהרוגים היתה חוקרת בראשונה ואלו היה רבי אליה יודע מן בעל אשה זאת היה הוא מודיע למרת יוטא אחות העגונה כיון שהיא היתה חוקרת עליו והוא היתה מכירה שהיו דרים בק"ק האראדני וגם ההרוג היה מן האראדנה ולמה לא גלה לה אלא ודאי שלא נודע לר' אליה מלמד מן ההרוג הזה אלא אחר שנודע להנשים הללו שמצאוהו בבית הכנסת ועל פי הנשים הללו נודע לו מן ההרוג הזה ואם כן כיון שכבר נתבאר שהנשים הללו מעיד' על שמנה ימים אחר ההריגה הוא הדין נמ' העדות של אליה הוא על שמנה ימים אחר ההריגה ואם כן אין להכירו כיון שהוא לאחר שלשה ימים זהו הספק הנולד לי מתוך עדות הנשים הללו: אלא לפי שהרבה חששו חכמינו ז"ל לתקנות עגונות ונמצא בפוסקים דכח דהיתרא עדיף ושמוטל לחפש על כל צד וצדי צדדים למצוא היתר על פי הדין על כן נראה שגם בנדון דידן יש לצדד ולהתיר ולומר שזה רבי אליה מלמד שכתב על בעל אשה זאת שנהרג והוא הכירו אפשר שהכירו על ידי סימן מובהק ביותר בגופו ולא ע"י טביעות עין וסימן מובהק ביותר שאינו נמצא בשאר אנשים מהני אפילו בודאי שלשה ימים אחר ההריגה. וזהו הסכמת כל האחרונים הביאם הרב ב"י בסעיף כ"ו אלא שלא מצאתי לבי להתיר על פי צד היתר זה אם לא בהסכמות: