צמח צדק הקדמון קסח

בודאי שמת באיזה ענין ומאורע שהוא עכ"ל וה"ה בנ"ד אית לן למימר דזה שכתב שבעל אשה זאת נהרג ושהוא קברו הוא ידע שהוא תוך שלשה ימים להריגתו והכירוהו יפה לכך יש לסמוך אעדותו ולהתיר אשה זאת: ומה שיש להסתפק כיון שאין זרע קיימא לבעלה ויש לו אח והיא זקוקה לו וזה מעיד בכתבו שכשנהרג בעלה היתה מעוברת אלא שהיא אומרת שהפילה נפל מת דילמא אינה נאמנת כיון שהוחזקה מעוברת הא כיון דאינה מתייבמת אלא חולצת תו לא חיישינן למידי דלא שייך כאן למיחש להא דאמרו דילמא אתו סהדי דילדה ולד קיימא ולא היתה צריכה חליצה ותנשא לכהן ויאמרו חלוצה כשירה לכהן דהא כיון שהיא אמרה שהפילה נפל מת וצריכה חליצה שויה אנפשה חתיכה דאיסורא לכהן וזה פשוט וברור: לכך על פי הכתב שהביאה האשה הזאת לראיה שנהרג בעלה היה נראה להתירה ברווחה להנשא לשוק אחר שתיפטר מייבמה בחליצה כשירה: אבל לפי שהאשה הזאת היתה יראה שלא יספיק לה הכתב הזה שתהא מותרת על ידו והביאה עדות נשים אשר העידו גם המה על הריגת בעלה נולד ספק גדול בהיתר דידה מתוך הגדת עדותן והיינו דאמרו כל המוסיף גורע: וזהו שהגידו הנשים בב"ד. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתת לקדמנא מרת לאה בת הר"ר יעקב אלמנת פסח מק"ק מעזבי"ש והעידה בתורת עדות אחר שאיימנו עליה והשבענוה בשבועת התורה. וכך הגידה. אני הייתי מכרת לבעל אשה זאת הנצבת עמנו בזה מרת גיטל בת הקדוש רבי יעקב והוא היה נקרא שמואל והיה רופא אומן באלבירר דהיינו הוא היה בק"ק הראדני גדולה וגם אני הייתי שם כמה שנים והייתי מכיר אותו בטוב ויודע אני שנהרג בלובלין בסוכות תטז"ל דהיינו לאחר הריגה שנעשית שם נתפשרו עם האויבים המאסקוויטע"ר והריקים והלכתי מן המקום לובלין אל רחוב היהודים וראיתי בבית אחד שהיה שם בית הכנסת והוא קרוב אל הגשר והשער העיר שם היה שמואל הנ"ל בעל האשה הזאת שוכב מת על המרפסת ואני הייתי מכסה אותו כי היה שוכב בכתונתו והיה שוכב מגולה וכסיתיו ולא היה חבול בפנים רק חבורה אחת היתה לו מאחורי האוזן סמוך לעורף הצואר רק רשומים היו ניכרים לו בפנים שהכוהו במנעלי' שיש בהם חשוקי' של ברזל שקוראין פאטקיוי"ש והיינו שהיה בפנים שלו בהרת ממראה ירוק נוטים לשחרורית ושאלנו אותה כמה ימים היה אחר ההריגה אז שמצאתו כך והשיבה שאיננה זוכרת את זה כי לא נתנה אל לבה לדעת את זה ושאלנו אותה אם הכירה אותו יפה כי היאך היה אפשר להכירו יפה דודאי היה נפוח כיון ששכב כמה ימים אחר ההריגה והשיבה שלא היה נפוח כלל אלא שהיה שוכב ונראה קצר וכחוש ואמרה בפירוש שהכירה אותו יפה ואין לה פקפוק כלל בהכרתו גם אמרה שאז היה שם אחד נקרא עבריל שראה אותה עומדה עליו אמר אליה וכי זה בנך הוא ואמרה היא אליו לאו בני הוא אבל אני מכירו מי הוא שהיה רופא אומן באלבירר שוב שאלנו אותה שמא לא היה מת ממש והשיבה שיודעת בבירור גמור שהיה מת ממש וכי אחר כך הלכה היא והודיעה למתעסקים עם המתים מן ההרוג הזה שיקחוהו משם שלא יאכלוהו הכלבים וראתה ששלחו שני אנשים ונשאוהו על שני מיטות וחבלים כדרך שנושאים חבית שכר שוב שאלנו אותה אם יודעת מאומה מקבורתו והשיבה שאחר שנשאוהו משם אינה יודעת מאומה ממנו ע"כ הגדת מרת לאה הנ"ל בתורת עדות וכו' ביום ה' י"ד כסליו תיז"ל בפני תלתא דיינא פה ק"ק ניקלשפורג: שוב אחת לפני ב"ד מרת יוטא בת הקדוש רבי יעקב אשת דוד מק"ק סמאליין והיא אחות האשה מרת גיטל אשת שמואל שמעידין עליו שנהרג בלובלין והעידה בתורת עדות וכו' אחר האיום והשבועה וכך הגידה אני הייתי חוקרת ודורשת על גיסי שמואל בעל אחותי הזאת הנצבת עמנו בזה מרת גיטל כי היא היתה שוכבת על ערש דוי והיא ילדה ורכה בשנים ורק שנה אחת היה אז אחר נשואין שלהם והייתי שואלת אחריו וחוקרת ודורשת אם יש מי שיודע ממנו אם הוא חי או מת כדי שלא תתעגן ח"ו וגם נתתי שכר לערל אחד מאסקוויט"ר שיהיה הוא חוקר במחנה האויבים המאסקוויטער והריקים אחר האיש הזה בעל אחותי וחזר בא ואמר שאיננו שם במחנה ואז היו שם הרבה שהיו חוקרים ומחפשים אחר בעליהן בין ההרוגים והכירו אותן ובשביל כי לא נתנו אותם לקבור מיד כדי שיבואו ויכירו אותם ואז בא אליה אחד שהיה נקרא יוסף והגיד לה שגיסה שמואל נמצא הרוג והלכה היא וראתה אותו שוכב מת בבית הכנסת אחת שהיא קרובה אל הגשר ושער העיר לובלין והכירה אותו יפה שהוא שמואל בעל אחותה גיטל ורק חבורה אחת היתה לו אחורי האוזן ובפנים שלו היו בהרת שחורות מהכאות ושערות גדולות שהיו לו היו מונחים על מצחו והסירה הוא אותם למן הצד וזה רבי אליה מלמד החתום על הכתב שביד אחותה שהוא קבר אותו הוא היה מכיר אותו מעצמו לפי שהו' מק"ק הראדני גדולה וגיסה שמואל בעל אחותה גיטל גם הוא היה בק"ק הראדני גדולה וזה רבי אליה מלמד ומתתיה שמש הם שכבוהו לתוך הקבר בפניה והיא ראתה כשנשאוהו אל הקבר ואז בקשה מהם שיתנו לידה כתוב וחתום שגיסה שמואל מת ולא היה מצוי להם נייר חלק רק נייר ישן מלוכלך וזה הוא וכתבו עליו וחתמו ואמרו אפילו אם תבא למרחקים יהיו מכירים חתימת השמש מתתיה וגם כשתבא אל הרב הגאון מהר"ר העשיל יהיה הוא מכיר חתימת מתתיה שמש ויתן לך הוא כתב אחר ושאלנו אנחנו ב"ד אותה כמה ימים היה זה אחר ההריגה שנעשית בלובלין והשיבה שאיננה זוכרת אם היה שמנה ימים אחר ההריגה או יותר אבל בודאי יודעת שפחות מן שמנה ימים לא היה אלא שמנה ימים או יותר אחר ההריגה הנעשית שם ושוב שאלנו אותה היאך היה אפשר להכירו כיון שהיה שוכב ימים אחר שנהרג ודאי שהיה נפוח והשיבה שלא היה נפוח כלל והכירה אותו יפה ואין לה פקפוק כלל וחלילה לה להכניס את עצמה בספק אלא יודעת בבירור גמור שהיה בעל אחותה גיטל ושוב שאלנו אותה אם היה ארוך או קצר כשמצאוהו הרוג ואמרה שהיה ארוך כדרך המתים שנראה יותר ארוכים מן החיים ואמרנו לה והלא מרת לאה העידה כבר לפנינו שהיה נראה קצר והשיבה מתחלה היו רגליו עקומים למעלה ואחר כך באו אליו בני משפחתו אמו ואחיותיו ובקשו ממנו מחילה ופשטוהו ושאלנו אותה מי היה נושא אותו ממקום ההוא והשיבה רבי אליה מלמד החתום בכתב ועוד אחד נשאוהו משה על שתי מוטות וחבלים גם אמרה שאחותה מרת גיטל היתם מעוברת כשנהרג בעלה שמואל והפילה אחר כך נפל מת בק"ק אזרוב בגליל אפטא בחדש ז' לימי עיבורה והפילה נקבה ע"כ הגדת מרת יוטא הנ"ל בתורת עדות וכו' ביום ה' י"ד כסליו בפני תלתא דיינא פה ק"ק ניקלשפורג: גם האשה מרת בת החכם השלם הרב המובהק מהר"ר שמואל ווילנא הגידה בתורת עדות וכו' שהיא יודעת בבירור שהאשה הזאת מרת גיטל הנזכרת הנצבת עמנו בזה שמעידין על בעלה שנהרג בלובלין היא הפילה נפל מת בק"ק אזרוב בגליל ק"ק אפטא אחר גזירת הריגת לובלין שהיה בסוכות תי"ו טי"ת זיי"ן לפ"ק: והנה לפי הגדת הנשים הללו איכא לאסתפוקי טובא בהיתר אתתא דא כי הנה נתבאר בהגדת מרת יוטא שאמרה בפירוש שלא מצאתה את ההרוג אלא אחר שמנה ימים שנעשית ההריגה בלובלין בראשון דסוכות תטז"ל ושילהי יבמות תנן דאין