צמח צדק הקדמון קסז

מאמינים לו דאין אדם יודע מטמוניות של חבירו ואם כן בריא היזקא דיליה ואי אפשר ליה להנצל מזה ומסתמא כשפסלוהו לא היתה כוונת' אלא שלא יפסיד הוא לאחרים בשבועתו אבל לא להפסידו בידים לכך אית לן למימר דמשבועה זו שיהא נשבע על סכומו לא פסלוהו: ועוד מסתברא למימר אפילו אם תמצא לומר שכוונת המנהיגים היה כשפסלוה אפילו כדי להפסידו ע"י כן שפסלוהו מ"מ אית לן למימר שלא פסלוהו משבועה זו שיש לו לישבע על סכומו ולא זו אלא אף זו מסתם שבועת שותפות דעלמא לא פסלוהו דאית לן למימר דלא פסלוהו משבועה אלא היכא דזה שכנגדו טוען עליו טענת ודאי דיכול זה שכנגדו לישבע וליטול או אפילו במקום שאין שכנגדו יכול לישבע וליטול כגון שטוען על זה שנתן לו כסף או כלים לשמור וזה טוען שנאנסו מידו שאין שכנגדו יכול לשבע שלא נאנסו מ"מ יודע זה שכנגדו מה שהפקיד בידו וטענתו ותביעתו ברורה היא אפשר לומר דכשפסלוהו לזה היתה כוונתם לפסלו גם משבועה זו וצריך לשלם לזה שכנגדו כיון דידעינן כמה שישלם לו אבל שבועה זו שצריך לישבע על סכומו שאינה באה ע"י טענה ותביעה ודאית אלא ספק וכן סתם שבועת שותפות דעלמא אינה באה על ידי טענה ותביעה דהוא עצמו אינו יודע מה שיתבע משותפו ואינו משביעו אלא מחשדא בעלמא ודאי דאית לן למימר דמשבועה כהך לא פסלוהו כיון דלא ידעינן כמה שישלם לו אחר שאינו יכול לישבע מחמת שפסלוהו דהרי זה שכנגדו הוא עצמו אינו יודע כמה שישלם לו: וליכא למימר דאעפ"י דמסתבר למימר כך גבי סתם שותפים דעלמא מכל מקום גבי שמאין אפשר דכונת המנהיגים היתה לפסלו גם משבועה זו והשמאים יעריכו אותו כפי אומד דעתם ודאי דהא ליתא דלא עדיפא הך שבועה שיש לקהל להשביע זה את זה על סכומו מסתם שבועת שותפות שבין איש ובין רעהו דמינה קא אתיא דלא מצינן טעמא למילתא להשביע לאדם על סכומו מספק אלא מטעם דכל הקהל מיקרו שותפים לענין זה ואם בסתם שותפים דעלמא ואחד מהם נפסל לשבועה אמרינן דלא פסלוהו משבועת שותפים משום דלא ידעינן כמה שישלם אחר שלא יכול לישבע ה"ה נמי בשבועה זו שצריך לישבע על סכומו דהוי נמי משום שותפות אמרינן דמהך שבועה לא פסלוהו לכך הדין נותן שיהא זה נשבע על סכומו כאחד משאר פורעי המס מהקהל שאין השמאים יכולים להתפשר עמו: שאלה ק"ג אתת לקדמאי איתתא אחת ילדה רכה בשנים מרת גיטל בת הקדוש רבי יעקב הי"ד ובידה כתב ראיה על הריגת בעלה בק"ק לובלין וזהו נוסח הכתב שביד האשה הנזכרת: אמת הדבר דש כמר שמואל בר יעקב איש של מרת גיטל בת הק' רבי יעקב איז נהרג גיווארדן בק"ק לובלין אין איך ח"מ האב אין מקבר גיוועזן בידי גם באותו פעם איז גיטל הנ"ל מעוברת גיוועזין כל הנ"ל כתבתי וחתמתי לעדות ולראיה היום ב' דר"ח חשון תט"ז לפ"ק. נאם אליה הרודנר מלמד: נאם מתתיה בן לא"א מהורר חיים זצ"ל שמש: הועתק אות באות מגוף הכתב וחתימת מתתיה שמש נתקיימה תוכן הכתב הנ"ל הוא זה: אמת הדבר שכמר שמואל בר יעקב בעל מרת גיטל בת הקדוש רבי יעקב נהרג בק"ק לובלין ואני ח"מ קברתיו בידי גם באותו פעם היתה גיטל הנ"ל מעוברת כל הנ"ל כתבתי וחתמתי לעדות ולראיה היום יום ב' דר"ח חשון תט"ז לפ"ק: נאם אליה הרודנר מלמד. נאם מתתיה וכו': הנה על פי הכתב הזה שביד האשה הזאת מרת גיטל היה נראה להתירה ברווחא דכיון שנמצא כתוב שנהרג בעלה וחתימת אחד מן העדים נתקיימה אין אנו צריכין יותר דכבר הסכימו כל האחרונים דבעדות אשה מהני מפי כתבם הביאם הרב ב"י בטור א"ה סימן י"ז סעיף י': ואף על פי שנזכר בכתב שנהרג בלובלין ושנכתב בר"ח חשון תט"ז לפ"ק ואנו יודעים שאז היה התם שעת מלחמה וא"כ אעפ"י שלא אמר אלא סתם נהרג הוי כאלו אמר נהרג במלחמה דהא אי אמרה על בעלה מת על מטתו דמהימנא אפילו במלחמה בעולם כדאיתא ריש פרק האשה שלום אפילו הכי אי אמרה מת סתמא לא מהימנא דכיון ששעת מלחמה הוא אמרינן מת במלחמה קאמרה כדפירש רש"י התם באיבעי' החזיקה היא מלחמה בעולם מהו וכו' כל שכן בנהרג סתמא דקאמר והוא שעת מלחמה דאמרינן נהרג במלחמה קאמר וא"כ חיישינן לבדדמי הא מ"מ כיון שכתב שהוא קוברו בידיו מהימן דכשאומר קברתיו מהני אפילו במלחמה: אלא שהיה נראה לכאורה לפקפק כיון שנזכר בכתב שנכתב בר"ח חשון תטז"ל ושנהרג בלובלין ואנו יודעים שגזירת הריגה בלובלין היתה בראשון דסוכות תטז"ל והוא ט"ו יום קודם לכן ותנן שלהי יבמות אין מעידין על ההרוג אלא תוך שלשה ימים ואפילו בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג והכירוהו בטביעות עין יש מחמירין דאסורה להנשא דחיישינן שמא נהרג זה לפני שלשה ימים ואין להכירו מכל שכן ההרוגים הנמצאים אז באותו זמן בלובלין שאין יודעין מהרוגים אלא מאותן שנהרגו בראשון דסוכות דתלינן זה שנמצא הרוג גם הוא מאותן הרוגים והרי נמצא זה לאחר שלשה ימים ותנן דאין מעידין אחר שלשה ימים ולא יהא אלא ספק תוך שלשה או לאחר שלשה דאזלינן לחומרא לדעת הרבה מן האחרונים: אבל לקושטא דמילתא לאו מילתא הוא דמאן לימא לן שלא מצאוהו הרוג אלא עד אותו יום שנכתב הכתב והיינו ר"ח חשון תטז"ל דילמא מצאוהו הרוג קודם לכן כשהיה תוך שלשה ימים להריגתו ואז הכירוהו יפה כיון שהיה תוך שלשה אלא שלא כתבו העדים הכתב הזה לראיה עד אחרי כן בר"ח חשון תטז"ל ואפשר שאפילו הקבורה היתה קודם לכן תוך שלשה ימים והיום ר"ח חשון שנזכר בכתב ההוא לא קאי אלא על הכתיבה באיזה יום שנכתב וכן משמע דלא קאי אלא על הכתיבה שהרי כתב וז"ל כל הנ"ל כתבתי וחתמתי לעדות ולראיה היום יום ב' דר"ח חשון תטז"ל עכ"ל. הרי משמע דלא בא אלא לומר באיזה יום שנכתב אבל מציאתו והכרתו היה קודם לכן והיינו תוך שלשה ימים להריגתו ואעפ"י שאנן מסתפקין אם מצאוהו תוך שלשה או לא מ"מ אפשר שלאותן שכתבו הכתוב הזה לראיה לא הוי ספק וספק כהאי שאנן מסתפקין באחרים אם מצאוהו תוך שלשה או לאחר שלשה לא מיקרי ספק דתלינן שהם היו יודעים שהוא תוך שלשה ימים: וכן כתב ת"ה סימן ר"מ בשם תשובת מור"ם וז"ל דאם העיד העד לאחר ג' ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין לאחר שלשה ימים דכיון דמעיד סתם שנהרג אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שראוהו מיד והכירוהו או שהיה עם ההרוגים וראה שהרגוהו ע"כ תשובת מור"ם וסיים עלה ת"ה וכתב וז"ל אלמא אזלינן בתר סתם ולא דייקינן אבתריה אלא תלינן דידע