צמח צדק הקדמון קסו

וזורקים חיצים ואבני בליסטריאות ויראים למינטר ולמיחזי חזי וחיישינן לאומרים בדדמי אבל במקום דמנטרה ומיחזי נאמנים לומר נהרג דהכי מסיק ריש פרק האשה שלום דסברא סלקא דעתך בכל הני דאקטיל הוא פליט את"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זימנין דמחו להו בגירא או ברומח' וכו' וסבר' בודאי מת וכו' ופירשו התוס' וז"ל והיא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקים חיצים וכו' אבל לקמן גבי נפלו עלינו ליסטים נאמנת לומר נהרג שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי עכ"ל ובנדון דידן היתה מנטרה כל היום ואומרת שנהרג ודאי על דבר ברור מעידה ולא בדדמי: ועוד כיון שהגידה שהיא היתה מסירה הדם בידיה הנקרש מעל פניו ומעל עיניו שהיו מגואלים בדם הרי היתה נוגעת בו לאחר שמת ודאי שמעידה על דברים ברורים שמת וכן כתב הר"ן הביאו הרב ב"י וז"ל ומכל מקום הוו זהירין בדבר דלא בעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמ' דברים שהם ברורים שאין לספק בהם דאמר בדרמי סגי כגון דאמר נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצ' באלו וכו' עכ"ל הרי מבוא' שאין צריכים שתאמר דוקא וקברתיו אלא ה"ה מילת' אחרית' המורה על מיתה ודאית וכן כתב הריב"ש בתשובה הביאו הרב ב"י וז"ל שאפילו למצריכים שיאמר מת וקברתיו ודאי קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף וכו' בהא סגי דהשת' ליכא למיחש למידי וכו' עכ"ל והרי האשה הזאת אמרת שהיתה נוגעת בו בידיה על פניו ועל עיניו וראתה אותו כך מושכב לפניה כל היום ודאי דהגדתה מהני דכל זה מורה על מיתה ודאית שהרי התעסקה בו וראתה בו שמת בודאי: אבל מה שאמרה שראתה כשקברוהו לו סגי שתהא הוראה על מיתה ודאית דכיון שלא נקבר אלא י"ד יום אחר הריגתו והעלימה עיניה ממנו ודאי דלא הכירה אותו אחרי כן וע"כ לא אמר באומר מת במלחמה וקברתיו דמהני אלא בקוברו תוך ג' אחר שנהרג דאז יכול להכירו אף על פי שהעלים עיני ממנו אבל באומר מת במלחמה והעלים עיניו ממנו ולאח' ג' קברו ודאי דלא מהני דאין מעידין על ההרוג אלא תוך ג' ולכך הך איתתא מרת דינה אלו לא אמרה דבר ברור שראתה אותו כשנהרג שהיה מת ממש והיינו שהיה מושכב לפניה כל היום ושהיתה נוגעת בו בפניו ובעיניו שהיתה מסירה בידיה הדם מעל פניו ומעל עיניו כאשר אמרה באמת אלא היתה אומרת שנהרג במלחמה וי"ד ימים אחר הריגתו ראתה שקברוהו ובין ההריגה והקבורה העלימה עיניה ממנו לא היתה עדותה מועיל משום דעל ההריגה חיישינן לבדדמי ועל הקבורה ודאי דלא היתה יכולה להכירו אבל לפי שאמרה דברים ברורים שראתה אותו מושכב לפניה כל היום ונוגעת בו וראתה שמת ממש ודאי דיש לסמוך על דבריה: ואין לפוסלה מטעם דהוכחשה בדברים שהיא אמרה שאחי בעלה כמר ראובן גם הוא היה שם כשהרגו לבעל אשה זאת וכמר ראובן עצמו הגיד שלא היה שם כשהרגוהו דודאי הכחשה כהך לא מיפסלה דהא מבואר בהדיא בתשובת הרא"ש כלל נ"ט סימן א'. עד המעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמי. ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה וכו' הביאו הרב ב"י בש"ע מטור ח"מ סי' ל' סעיף ד' והרב בהג"ה ש"ע סוף סימן כ"ט ועוד יש כמה טעמים דאין זה מיקרי הכחשה אלא שאין להאריך בדברים פשוטים שאינן צריכין ראיה: לכך נראה שאשה זאת מרת בונא בת אלקנה שהיתה כבר נשואה לכמר יוסף בן משה בראנדיקי מק"ק בורז"י מותרת להנש' לאחר בלי פקפוק. הנראה לע"ד כתבתי: שאלה ק"ב באחד שהיה מכה את חבירו וחבל בו מתוך דברי ריבו' שהיו ביניהם ופסקו מנהיגי העי' עליו פדיון מלקות וכו' ופסלוהו לעדות ולשבועה על משך שנה תמימה וכחצי שנה אחר שפסלוהו הגיע הזמן לעשות בהעיר ההיא שומא והערכה על כל הקהל על פי מנהגם בכל שנה ושנה שעושים שומא והערכה חדשה ויש להם מנהג ותקנה שהמעריכים היינו השמאים מתפשרים עם מי שיכולין להתפשר כמה יתן ועם מי שאינם יכולים להתפשר משביעים אותו שבועה חמורה כעין דאורייתא ואח"כ מעריכים אותו על פי מה שנשבע על אשר יש לו והנה זה שמנהיגי העיר פסלוהו לעדות ולשבועה אינו יכול להתפשר עם השמאים ורוצים השמאים להעריכו לפי אומד דעתם ולא להאמינו בשבועה כיון שמנהיגי העיר פסלוהו משבועה האם הדין עם השמאים או לא משום דאפשר דמנהיגי העיר לא פסלוהו אלא משבועה אבל לא משבועה זו: תשובה יראה דהדין עם היחיד וצריכים השמאים לעשות אחת משתים או יתפשרו עמו או ישביעו אותו על אשר יש לו דכיון שאינו פסול אלא מפני שמנהיגי העיר פסלוהו למיגדר מילתא אבל מן הדין מיד כשקבל עליו את הדין חזר לכשרותו אית לן למימר דלא פסלוהו מנהיגי העיר אלא משבועה דעלמא שבין איש ובין רעהו אבל לא משבועה זו דלא אסקו אדעתייהו אשבועה זו דאי לא תימא הכי אלא שפסלוהו אפילו לשבועה זו א"כ יפטור בלא שבועה ככל הנשבעים מדבריהם על טענת ספק והם חשודים כגון שותפים ואריסים שהם פטורים בלא שבועה כמו שכתב הטור ח"מ בסימן צ"ב בשם הרמב"ם. שהרי שבועה זו שהיא על הסכום אינה אלא משום שכל פורעי המס הם כשותפים שיכולים להשביע זה א"ז על הספק וכשם שהשותף שהוא חשוד פטור בלא שבועה ה"ה נמי זה יפטור בלא שבועה וא"כ יהיה חוטא ונשכר בשלמא שאר חשודים שנפטרים בלא שבועה על טענת ספק כגון שותפים ואריסים ולא אמרינן היאך יהא חוטא ונשכר משום שאותו שיש לו להשביעה בטענת ספק איהו דאפסיד אנפשיה שנכנס עמו לעסק אבל בנדון זה למה יפסידו שאר פורעי המס שזה יפטור בלא שבועה ויתן מה שהוא רוצה והרי הוא חוטא ונשכר לכך ודאי דאית לן למימר דהמנהיגים שפסלוהו לא פסלוהו אלא משבועה דעלמא שבין איש ובין רעהו אבל משבועה זו שיהא נשבע על אשר יש לו מפני הסכום לא פסלוהו ויכול לישבע על אשר יש לו: ועוד מסתברא למימר דמסתמא לא פסלוהו מנהיגי העיר אלא משבועה דעלמא שהיא בין איש ובין רעהו אבל לא משבועה זו משום דשאני שבועה דעלמא שבין איש ובין רעהו שבאה על טענה ותביעה דלא בריא היזקא של זה שפסלוהו דאפשר ליה להיות נזהר שלא לקבל פקדון משום אדם ולא להיות שומר כלל וכן יכול להיות נזהר שלא לעשות עסק עם שום אדם כי אם לפני עדים בענין דלא מטיא ליה פסידא על ידי שפסלוהו משבועה ומשבועת היסת אינו צריך להיות נזהר שאם אחד יתבענו והוא יכפור ויפטור בלא שבועה. ואם כן מנהיגי העיר שפסלוהו לא היתה כוונתם להפסידו אלא שלא יפסיד הוא לאחרים בשבועתו לכך פסלוהו אבל שבועה זו שצריך הוא לישבע על אשר יש לו אם השמאים לא ירצו להאמינו אם היתה כוונתם לפסלו גם משבועה זו הרי בריא היזקא דאי אפשר ליה להיות נזהר להנצל מזה אפילו אי מייתי עדים או ראיה לא מהני ליה דלעולם יכולים השמאים לומר שאין