צמח צדק הקדמון קסה

שהיתה מכרת אותו יפה זקנו היה שחור והיה בעל בשר ורך בשנים ושאלנו אותה למה לא נקבר כי אם י"ד ימים אחרי כן והשיבה מפני שטמונים היינו אצל ערל אחד בין החזירים ומכוסים באשפתות עד לבסוף שנשקט הרעש קצת יצאנו לחוץ זהו מה שהגידה מרת דינה בת משה אלמנת כמר פרץ מק"ק בורזי"א בפנינו בית דין ביום ג' טו"ב ניסן יום ראשון דח"ה פסח תט"ז לפ"ק: הנה על פי העדות של העד כמר ראובן בן הקדוש רבי יצחק יראה שאין להתירה להנשא לאחר כיון שהוא עצמו אמר שלא ראה שנהרג אלא שמצאו הרוג י"ד יום אחר אותו יום שנעשה ההריגה מן הריקים והוא קבר אותו ודאי דאין לסמוך על דבריו שכבר הסכימו כל הפוסקים דאין מעידין על ההרוג אלא עד ג' ימים מפני שפרצוף פניו משתנה ומכ"ש בימי החום שרגילים להיות בחדש סיון שהמוכים ופצועים נעשים נפוחים ודאי שאין להכיר ההרוג וחיישינן שלא הכירו יפה ואמר בדדמי שזהו בעל אשה זאת לפי שמצאו בביתו של בעל אשה זאת וכבר שמע קול שבעל אשה זאת נהרג על ידי פועל שלו משרתו בבית היין שרוף אמר בדדמי שזהו שמצאו הרוג בבית זה הוא בעל אשה זאת ואפשר שלא זה הוא אלא אחר הוא: ואף על גב דביצא הקול איש פלוני נהרג ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת כן כתב הרב ב"י בסעיף כ"ח בשם הרא"ה והריטב"א והביאו בש"ע בסעיף כ"ז לפסק הלכה ומסיים בטעמו בב"י משום דממה נפשך אם הקול אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאסר ג' עכ"ל ואם כן ה"ה נמי בנדון זה נימא כך כיון שהוא אמר שהקול יצא שנהרג ואחר י"ד ימים מצאוהו מת והכירוהו אם כן תהא אשתו מותרת מכח טעמא דממה נפשך אם הקול אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג': הא לאו מילתא הוא משום דהא דשרינן בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג ותלינן דנהרג תוך ג' אינו אלא היכא דאין נראה שום שינוי פנים דהכי כתב הריטב"א הביאו הרב ב"י סעיף כ"ח וז"ל ונימוקי יוסף כתב שהריטב"א כתב דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פני' ושמא נתפח חששא דרבנן הוא וכו' עכ"ל הרי לא תלינן לקולא שהוא תוך שלשה אלא באין נראה שום שינוי פני' אבל בנדון דידן שלא ידעינן שלא היה לו שינוי פנים שהרי לא אמר שלא היה לו שינוי פנים לא תלינן להקל ודבר זה מיקרי ספק בתחילת גוף העדות אם זה הוא ולא אזלינן לקולא דהכי מסיק בפרק יש בכור דף מ"ו כי אקילו רבנן בסופה בכתחלה לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיק אפילו בעבד ושפחה אבל תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא הקילו עד שהכירוהו יפה עכ"ל וא"כ בנ"ד שלא אמר בפירוש שלא היו פניו משתנים מיקרי ספק בגוף העדות בתחלתו ולא עוד אלא שמשמע מדבריו שהיו פניו משתנים משום שאעפ"י שאנן רוצים לתלות לקולא ולומר שנהרג תוך ג' מכל מקום העד הוא היה סבר שנהרג כבר י"ד ימים קודם לכן כאשר אמר בעדותו ואז היה חום גדול ודאי שהיה פניו משתנים כדרך ההרוג השוכב כמה ימים בשעת החום ואלו לא היה משתנה ודאי שהיה מזכיר בהגדת עדותו שלא היה משתנה לפי מה שהיה סבר הוא שהיה שוכב י"ד יום לכך בכה"ג שאין יודעין שלא היו פניו משתנים לא אזלינן לקולא לתלות שנהרג תוך ג': ועוד נראה הא דשרינן בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג ותלינן שנהרג תוך ג' היינו שהוא שעת שלום ואומרים שהכירוהו תלינן ודאי שהכירוהו יפה שהוא בעל אשה זאת ולא אמרי בדדמי ותלינן שנהרג תוך ג' אע"פ שלא אמרו בפירוש שהכירוה יפה אמרינן מסתמא הכירוהו יפה אבל אם נהרג במלחמה ומצאוהו הרוג אפילו בידוע שנהרג תוך ג' אין להתיר אלא באומרים בפירוש שהכירוהו יפה ואי לא אמרי בפי' שהכירוהו יפה אלא אומרים סתם שהכירוהו כיון שהוא שעת מלחמה חיישינן שמא לא הכירוהו יפה ואומרים בדדמי שהוא בעל אשה זאת כיון שיש מלחמה סבר סלקא דעתא בכל הני דאקטיל הוא פליט וכן יש לי לדייק מלשון המרדכי בפרק האשה בתרא הביאו הרב ב"י סעיף מ"ט וז"ל דבמקום שאמר העד אפי' בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה יפה בטביעות עין בהא לא איבעיא לן דפשיטא דנאמן וכו' עכ"ל הרי דקדק וכתב שיאמר והכרתיו יפה יפה וכו' ולא סגי כשיאמר והכרתיו לחוד משום דבמלחמה צריך דקדוק היטיב אפילו תוך ג' חיישינן לבדדמי דסבר דבכל הני דאקטיל הוא פליט לכך צריך שיאמר והכרתיו יפה ואי לא אמר הכי חיישינן דלא זהו שמעידין עליו אלא אחר הוא והוא סבר שהוא בעל אשה זאת: וכן משמע נמי מלשון הרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' שהביא דעת המרדכי שיש להתיר אפילו על פי עד אחד אם אומר שראה אותו אחר המלחמה שהיה שוכב מת והיינו דוקא שיאמר והכרתיו היטיב אבל באומר סתם שהכירוהו לא סגי: והאי עד ראובן בן הק"ר יצחק לא אמר מידי שיהא משמע ממנו שהכירוהו יפה שהרי לא אמר אלא שמצא אותו הרוג וקבר אותו ואית לן למיחש שלא בקש לדקדק אחריו אם זהו בעל אשה זאת אלא כיון שכבר שמע קול שנהרג בעל אשה זאת ומצא את ההרוג בביתו של בעל אשה זאת סבר שזהו שמצאוהו הרוג הוא בעל אשה זאת ואפשר שאינו כן אלא אחד הוא: ועוד נראה והוא עיקר דהא דכתבו הרא"ה והריטב"א ביצא קול איש פלוני נהרג ואחר שלשה ימים מצאוהו מת והכירוהו שאשתו מותרת מטעם ממה נפשך וכו' אינו אלא דוקא בגונא דמיירי התם דלא נשמע משום הריגה אחרת רק מהריגה זאת שיצא הקול שנהרג פלוני התם הוא דיש להתיר משום דקאי האי טעמא דממ"נ דאם הקול אמת אין אנו צריכין יותר ואם אין הקול אמת מהי תיתא לומר שנהרג לפני שלשה ימים כיון דלא נשמע משום הריגה אחרת אלא אמרינן השתא הוא דנהרג והשתא הוא דנמצא אבל היכא דידעינן בודאי שנהרגו כמה נפשות מישראל והקול יצא שפלוני הוא שנהרג בתוכם ואח"כ נמצא א' והכירוהו והוא לאחר שלשה ימים משיצ' הקול אין להתיר אשתו משום דבענין זה לא קאי האי ממה נפשך דאיכ' למיחש דאותו קול שיצא שפלוני נהרג אינו אמת אבל מ"מ ידעינן בודאי שנהרגו נפשות וחיישינן שמא זה שנמצ' עתה הוא מן אותן ההרוגים והרי הוא לאחר ג' ימים ואין להכירו ועיין בסימן שם הארכתי מענין זה והוכחתי דכך הוא האמת אלא שאין כאן להאריך כי שם מקומו ושם בארתי באר היטב הכל על נכון ואם כן ה"ה נמי בנ"ד כיון שנהרגו אז בעו"ה הרבה נפשות מישראל אף על פי שיצא הקול על בעל אשה זאת שנהרג חיישינן דילמא הקול אינו אמת וזה שמצאוהו אותו אחר י"ד ימים הוא היה מן אותן ההרוגים שנהרגו קודם לכן והרי הוא לאחרי שלשה ימים ואין להכירו. לכך אין לזמוך על עדותו של ראובן הנ"ל להתיר לאשה זאת שתנשא לאחר: אבל על פי מה שהגידה מרת דינה בת משה אלמנת פרץ ודאי יש לסמוך להתיר האשה הזאת ברווח' להתנסבא לאיש אחר כיון שהגידה דברים ברורים שראתה אותו שנהרג ושהיה מת בודאי אע"ג דאמרה שנהרג במלחמה וצריכה שתאמר וקברתיו או מילת' אחריתי המורה על מיתה ודאית הא אמרה דברים ברורים המורים על מיתה ודאית שהרי אמרה שהיא היתה שם כל היום וראתה אותו מושכב לפניה מת כיון דמינטר' וחזיא ודאי נאמנת משום דסתם מלחמה דמיירי בה תלמוד' היינו מלחמה שעורכים על פני השדה או שהם לוחמים על העיר