צמח צדק הקדמון קסד

לאחר אלא שאותו הכתב נאבד ממנה בדרך בפליטתה מק"ק ווילנא מחמת רעש המלחמה בקיץ תט"ז לפ"ק ועתה מצאה פה ק"ק ניקלשפורג את האיש והאשה ההיא שהעידו כבר על מיתת בעלה ובעית מינאי להושיב ב"ד ולשאול אותם שיעידו שנית על מיתת בעלה ולהוציא את משפטה לאור על פי הגדתם בכן את קולה ברמה שמעתי וממנה נתפצרתי ונתפייסתי ושנים מהאלופים דיינים אתי עמי הושבתי ולקרוא לאיש ולאשה ההיא צויתי ואת אשר הגידו מפיהם יקרא אלי ואני כתבתי ורשמתי: ואע"פ שמן הדין כיון שהיא אומרת שכבר התירו ב"ד אותה להנשא לאחר לא היתה צריכה יותר דיותר יש להאמינה כשאומר' שהתירוה ב"ד להנשא לאחר על פי עדות שהעידו על מיתת בעלה במלחמה ממה שיש להאמינה כשאמרה סתם ששמעה מאחד שאמר לה שמת בעלה והשתא כשאמר לה אחד שלא בב"ד אלא בינו לבינה שמת בעלה יכולה היא לסמוך עליו ולבוא אל הב"ד ולומר מת בעלי ומתירין אותה כמו שכתב הר"ן בפרק שבועת העדות הביאו הרב ב"י בטור א"ה סימן י"ז סעיף ה' ובש"ע סעיף ח' ואין הב"ד צריכין לשלוח אחר העד ההוא אעפ"י שהוא בעיר כמו שכתב מהרי"ו בתשובה סימן ט' סעיף ח' והביאו הרב בהג"ה ש"ע סעיף ח' וכל שכן כשהיא אומרת שב"ד התירוה להנשא לאחר על פי עדות שהעידו על מיתת בעלה כמו בנדון דידן שיש להאמינה ואין צריכין לשלוח אחר העדים אעפ"י שהם בעיר אע"ג דהתם בהר"ן מיירי דליכא מלחמה דמהימן העד לומר מת סתם ולא חיישינן לבדדמי אבל כאן בנ"ד דאיכא מלחמה וחיישינן לבדדמי מ"מ כיון שהיא אומרת שבבית דין העידו על מיתת בעלה במלחמה ועל פי אותן עדות התירוה ב"ד להנשא לאחר ודאי דלא היו ב"ד מתירין אותה אלא אחר שעמדו על עיקר עדותן שהיו מעידים דברים ברורים ולא בדדמי דיותר יש לסמוך מה שמעידים לפני ב"ד ממה שיש לסמוך אהגדת חוץ לב"ד: וזה פשוט הוא שיש להאמינה במה שאומרת שהב"ד התירוה ולא חשדינן אותה למשקרת משום דלא חיישינן אלא לשאמרה בדדמי והיינו מילתא דלא שייכא אלא בהריגה דשמא אומרת כך מספק אבל באמיתת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום דהכי איתא בהדיא במרדכי פרק בתרא דיבמות והביאו הרב ב"י בסימן י"ז סעיף מ"ט יעויין שם וכן הוא בהג"ה מרדכי דיבמות פרק מצות חליצה בד"ה ראובן ושמעון הלכו עם נשותיהם וכו' שכתב וז"ל ועוד הא דמספקינן אי עד א' נאמן במלחמה היינו משום דאמרה בדדמי והכא שאומרת ראיתי המוח מפוזר ומפורד והיה להן שהות כל כך אין זה בדדמי אלא באמת וברור וכו' עכ"ל ומהאי טעמא אי אומרת נהרג במלחמה וקברתיו נאמנת לדעת כל הפוסקים האחרונים ושלא כדעת הרמב"ם הביאו הטור בסעיף מ"ח הוא הדין נמי מה שאומרת שב"ד התירוה נאמנת: וא"כ לפי זה לא היינו צריכים להושיב ב"ד לשמוע מפי העדים עצמם שהעידו על מיתת בעלה כיון שהיא אומרת שכבר התירוה ב"ד להנשא לאחר על פי העדות ההם אלא לפי שהיא דייקא ומינסבא וחוששת לעז שיאמרו עליה שעל פי עצמה הותרה הפצירה בי לשאול את העדים ולעיין בשריותא דידה בכן נתפצרתי ונתפייסתי ואת שאלתה מצאתי: והנה אתא לקדמנא כד הוינא במותב תלתא בי דינא כמר ראובן בן הקדוש רבי יצחק מק"ק לאחוויץ והעיד בתורת עדות בעונש אם לא יגיד ונשא עונו וז"ל הרי אני מכיר את האשה הזאת הנצבת עמנו בזה והיא נקראת בונא ואנחנו קוראים אותה בלשונינו בונקי ובעלה היה נקרא יוסף והיו דרים בק"ק בורז"י ולי היה אח היה נקרא פרץ גם הוא היה דר שם וכשגברו הריקים נמלטתי אני ובני ביתי מק"ק לאחוויץ שהייתי דר שם ובאתי אל ק"ק בורז"י אל אחי כמר פרץ וכן באו לשם יהודים הרבה משאר קהלות מגליל ההוא וזה היה קודם חג השבועות תח"ל אחר חג השבועות באו ריקים לק"ק בורז"י ולערב בליל ה' עשו רציחות באורחים וביום ה' למחרתו לאור הבוקר המתקנו סוד יחד אני ואחי כדת מה לעשות ואמר אחי כמר פרץ יש לי מכירים ערלים הבטיחו אותי שלא לעשות לי מאומה וידעתי בבירור שאז באותו יום ה' נהרג כמר יוסף בעל האשה הזאת על ידי פועל שלו שהיה משרתו בבית היין שרוף הוא הורגו וחלילה לי לשקר ולהגיד בשביל הנאת ממון ואין לי נפקותא בזה רק אני מגיד הידוע לי ע"פ האמת ושאלנו אנחנו ב"ד אותו אם כן הוא שאתה היית במעמד ההוא כשנהרג כמר יוסף איך ניצלת אתה והשיב ואמר הפועל שלו לקח נקמתו מן כמר יוסף ואמר לו זכור את אשר עשית לי והכית אותי על שקלקלתי קצת בפעולה שלי הרי אני נוטל נקמתי ממך ושאלנו אותו אנחנו ב"ד שנית הלא אין אתה משיב לנו על מה שאנו שואלין אותך אם כן הוא שאתה היית במעמד ההוא איך נצלת ולא הרגו גם אותן והשיב אני לא הייתי שם במעמד ההוא ושאלנו אותו א"כ איך ידעת שנהרג והשיב אני קברתי אותו דהיינו י"ד ימים אחרי כן צוה עלינו אחד מיוחד שבריקים לקבור את ההרוגים שהיו שוכבים שם והבטיח אותנו שלא יעשה לנו מאומה והיינו שם ואני ואחי פרץ ושני ערלים להבדיל ושמנו כמו ח' נפשות לקבר אחד והיה כמר יוסף אחד מהם ושאלנו איה הוא פרץ אחיך והשיב שמת בקראקא אחרי כן על מטתו ושאלנו אותו מי היו ההרוגים האחרים והזכיר קצתן בשמותן זהו עדותו של כמר ראובן בן הקדוש ר' יצחק מק"ק לאחוויץ שהעיד בפנינו ביום ג' טו"ב ניסן יום ראשון חול המועד פסח תט"ז לפ"ק: שוב אתא לקדמנא האשה מרת דינה בת משה והיא אלמנת כמר פרץ בן הק"ר יצחק אחיו של כמר ראובן העד הנ"ל. וזה אשר העידה אחר שהשבענוה אותה בשבוע' התורה ואיימנוה בחרם יהושיע בן נון וז"ל אני הייתי דרה עם בעלי בק"ק בורזי"א והאשה הזאת הנצבת עמנו בזה מרת בונק"י גם היא והבעלה כמר יוסף בן משה בראנדיקי היו דרים שם ויודעת אני להגיד בבירור שבעלה כמר יוסף נהרג ע"י פועל שלו משרתו בבית היין שרוף שלו דהיינו כשבאו הריקים גרשו אותנו מבית שלנו ובאנו אל בית כמר יוסף והיא בונק"י כבר נמלטה על נפשה ולא היתה בביתה ובא הפועל שלו שהיה משרתו בבית היין שרוף ושחטו על מפתן הבית ושאלנו אנחנו ב"ד אותה ראית את זה בעיניך והשיבה בעו"ה בעיני ראיתי את זה ובעלי כמר פרץ ואחיו כמר ראובן גם המה היו שם ושאלנו אנחנו ב"ד אותה ואיך נצלתם אתם והשיבה אנחנו היינו מבקשים על נפשינו והפועל הזה נטל נקמתו מן כמר יוסף ושאלנו אותה והלא הגיד גיסך ראובן שלא היה שם והשיבה הוא אינו יודע להגיד כמו ואנכי יודעת שהיה שם אלא שברח משם ושאלנו אנחנו ב"ד אותה אולי ראית שחתכו בצוארו ואפשר הוא שהיה יכול להיות כן והשיבה אוי לנו כי חטאנו אנכי הייתי שם כל היום את ההרוג יוסף בעל האשה הזאת מושכב לפני מת לפוח וי"ד ימים אחרי כן בא לקבורה ע"י בעלי פרץ ואתה ראובן ושני ערלים להבדיל ששמו אותו לקבר עם עוד שאר שהיו שם ואמרנו לה אנחנו ב"ד אין אנחנו שואלים על הקבורה אלא אנחנו שואלים אותך על ההריגה אם תוכל להגיד דבר ברור שהיא מת ממש והשיבה פשיטא יכולה אני להגיד כי ראיתי אותו מושכב לפני כל היום ועיניו היו קמוצים ומגואלים בדם שהיה על עיניו ובידים שלי הסירותי את הדם מעל פניו ומעיניו באותו יום שנהרג ושאלנו אותה אם היא היתה מכירו שהיה בעל אשה זאת והשיבה פשיטא