צמח צדק הקדמון טז

בטעמו וכתב וז"ל וכי היכי דאם הביא עדים מוציא ממנו הכי נמי אם בא לידו ממון ממנו יכול לתפוס בשביל ממון שנשבע עליו דכיון דלא קנאה בשבועתו עדיין חייב לו וכולי עכ"ל. הרי דמה תפיסתו אחר שנשבע לבאו עדים אחר שנשבע ואלו באו עדים והכחישוהו אחר שנשבע כשהפכה עליו היה מוציא ממנו אע"פ שלא נשבע אלא על ידי הפך ה"נ נימא אי תפיס כך דהרי תפיסתו מהני כאלו באו עדים לפי טעמו של הרא"ש ז"ל הא ליתא דאע"פ שהאמת כן הוא שאלו באו עדים אחר שנשבע כשהפכה עליו והכחישוהו הי' מוציא ממנו אפ"ה תפיסתו לא מהני משום דאנו מדמינן כאלו אמר אני מאמין לך אם תשבע אבל לא כאלו אמר אני מאמין לך כנגד עדים אלא כאלו נתן לו נאמנות סתם דלגביה דידיה הוא נאמן ולא לגבי עדים לכך אלו באו עדים והכחישוהו היה מוציא ממנו אע"פ ששבועתו היה על ידי היפך. אבל אי לא באו עדים אלא שתפס לא מהני דכיון שלא נשבע אלא על ידי הפך שהפך הנתבע עליו כאלו אמר לו אני מאמין לך נגדי אם תשבע ולא דמי לסתם לנשבע ונפטר שיכול התובע לתופסו אח"כ משום דהתם לא האמין לו מעולם על שבועתו ובעל כרחו היה נשבע ואלו היה יכול התובע לישבע וליטול ברצון היה נשבע ולא היה מאמין לשכנגדו בשבועתו לכך יכול לתופשו אח"כ. אבל בנ"ד שמתחלה היה הוא יכול לישבע וליפטר ולא רצה לישבע אלא הפכה על שכנגדו הוה כאלו א"ל אני מאמין לך אם תשבע ותו לא מצי לאתפשיה. והכי הייתי דן והסכימו על כל יושבי מדין כי טעמא דמסתבר הוא: שאלה ח כענין וכהלכה משיב ושואל. לבו כלב אריאל. וידיו אמונה לאל. האלוף המרומם תלמידי הותיק כמהרר עזריאל הלוי יצ"ו: על אשר שאלתני בדין בשר שנמלח כבר והודח ואחר כך נמלח עם בשר שהוא עדיין בשיעור מליחה ופולט דמו מה דינו וגלית דעתך שהיה נראה לך להחמיר על פי מה שכתב הרב בספר תורת חטאת כלל ו' סוף סימן ה' וז"ל מיהו נראה לי דהיינו דוקא אם לא הודח הבשר וכולי אבל אם הודח לאח' מליחתו לא אמרינן דיחזור וימלחנו וכולי דמאחר שנמלח פעם אחת והודח נסתמו נקבי הפליטה ושוב לא יפתח בשביל הציר שבו וכולי עכ"ל הרי כתב בהדיא דלאחר שהודח תו לא מהני אחר כך מליחה שכבר נסתמו נקבי הפליטה אלא שראית מורה אחד שהורה להקל ונסתפקת בדבר: תשובה יראה דהמקיל בזה לא הפסיד דזה שכתב הרב בתורת חטאת כלל ו' דלאחר שהודח נסתמו נקבי הפליטה לא נמצא בשום פוסק והוא כתב כן מסברא דנפשיה מה שנראה לו לפי דעתו אבל לא הלכה למעשה ונראה ממנו שהוא בעצמו חזר מסברא זו שהרי כתב בהג"ה ש"ע מטור י"ד סימן ע' סעיף ו' וז"ל ומכל מקום לצורך הפסד גדול יש להתיר גם בזה כל זמן פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות ע"י שיחזור וידיחנו ויחזור וימלחנו וכן אם נפל לציר וכולי עכ"ל הרי כתב בהדיא שידחנו ויחזור וימלחנו ולא חשש שעל ידי הדחה יסתמו נקבי הפליטה אלמא דלא רצה להחמיר בדיעבד בהפסד מרובה מטעם סברא זו מפני שלא מצא בשום פוסק סברא זו שעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה: ואף על גב דלכאורה משמע מדברי הר"ן בשם הר"ר יונה וב"י הביאו והתם בסימן ע' בד"ה כתב הרשב"א אסור למלוח וכולי שמחלק בין הודח ללא הודח והיינו משום שלאחר הדחה נסתמו נקבי הפליטה שכתב וז"ל ולפי זה יש ליזהר שלא להניח בשר תפל אצל בשר מליח בעוד מלחו עליו אף על פי שדעתו למלוח התפל לאחר מיכן לפי שהתפל כיון שאינו טרוד לפלוט בולע הדם שפולט המלח והוי ליה דם הנבלע הבא ממקום אחר שאינו נפלט ע"י המלח לגמרי. אבל הר"ר יונה התיר ואמר דלא דמי לדגים וכולי ומכל מקום אפילו לפי סברא זו כל שנמלח ויצא מידי דמו והודח אין מניחין אותו אצל בשר אחר בעוד שמלחו עליו ופולט דם לפי שזה בולע דם פליטת האחר ושוב אין לו תקנה במליחה. וכן יש ליזהר שלא להניח בשר שנמלח ופלט כל דם וציר שבו בין שמלחו עליו בין שאין מלחו עליו אצל בשר מליח שלא יצא מידי כל דמו דכיון שכבר פלט כל דם וציר שבו שוב אין טרוד לפלוט ובולע. וכן יש ליזהר שלא למלוח בשר בתחל' עם בשר שנמלח כבר וכו' עכ"ל: הרי מדכתב רבינו יונה בבבא קמייתא כל שנמלח ויוצא מידי דמו והודח אין מניחין אותו אצל בשר אחר וכו' הרי נקט והודח. ובבבא תנינא כתב וכן יש ליזהר שלא להניח בשר שנמלח ופלט כל דם וציר שבו וכולי ולא נקט בבבא תנינא והודח. אלא נקט שכבר פלט כל דם וצירו משמע בבבא קמייתא הוי האיסור משום שכבר הודח אף על פי שעדיין הוא בתוך פליטת צירו. ובבבא תנינא הוי האיסור משום שכבר פלט כל צירו ואע"פ שלא הודח וא"כ משמע דהאיסור בשכבר הודח היינו הוא משום דנסתמו נקבי הפליטה כך נראה לכאורה: אמנם כדדייקינן שפיר נראה ברור דלא מטעם זה נקיט והודח ולית ליה הך סברא דנסתמו נקבי הפליטה דאי הוי הטעם משום דלאחר שהודח נסתמו נקבי הפליטה לא הוי ליה לסתום ולומר דשוב אין לו תקנה במליחה בלא טעמא למלתא אלא הוי ליה לפרש הטעם משום דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה ותו דבבבא תנינא נקט לשון וכן שכתב וז"ל וכן יש ליזהר שלא להניח בשר שנמלח ופלט דם וציר שבו וכולי משמע מלשון וכן דנקט דהך בבא תנינא קילא מקמייתא ודרך לא זו אף זו קתני והוא ליתא שהרי דין זה דנקט בבבא תנינא בבשר שכבר נמלח ופלט כל דמו וצירו פשוט טפי לאיסור מהך דקתני בבבא קיימתא בבשר שעדיין לא פלט צירו אלא שהודח ואם כן מאי האי דקתני וכן בבבא תנינא: לכך נראה דלא סבירא ליה הך סברא כלל שלאחר הדחה יסתמו נקבי הפליטה ולא משום כן נקט והודח ויהיה דברי הר"ר יונה מבוארים ברווחה. והמשך דבריו כך הוא תחלה נקט שיש להתיר בשר תפל להניח אצל בשר מליח בעוד מלחו עליו על ידי שאחר כך כשימלחנו ויפליט דם של גופה יפליט גם דם הבלוע ממקום אחר דלא דמי לדגים וכולי וכתב על זה אחר כך אפילו לפי סברא זו כל שנמלח ויצא מידי דמו והודח אין מניחין אצל בשר אחר בעוד שמלחו עליו. ונקט והודח משום דאי לא הודח לא היה בולע כלל ושרי דאף על גב דכבר פלט דמו מכל מקום כיון שעדיין לא פלט כל צירו הרי הוא טרוד לפלוט ציר ואיידי דטרוד לפלוט ציר לא בלע דם ממקום אחר. אבל לאחר שהודח דודאי בולע ממקום אחר כיון דאינו פולט דתפל הוא אלא שרוצ' להניח אצל בשר שהוא עדיין במלחו על דעת שימלחנו אחר כך. וסלקא דעתך אמינא שיהא דינו כמו בשר תפל דלעיל דמותר להניחו אצל בשר שהוא במולחו על דעת שימלחנו אחר כך ויפלוט דם דידיה יפלוט נמי דם הבלוע ממקום אחר הוא הדין נמי האי בשר שנמלח והודח כיון שעדיין לא פלט כל ציר יהא מותר להניחו אצל בשר שהוא במולחו על דעת שימלחנו אחר כך ויפלוט ציר דידיה ויפלוט נמי דם הבלוע קמשמע לן דאסור משום דמליחה לא מהני לדם הבלוע כיון שכבר פלט כל דמו אף על גב דעדיין לא פלט כל צירו דגבי פליטת דם דוקא הוא דאמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט נמי דם הבלוע ממקום אחר אבל בשכבר פלט כל דמו אף על פי דעדיין לא פלט כל צירו לא אמרינן דמליחא מהניא ליה על ידי הדחה להפליט דם הבלוע בתוכו ממקום אחר ולא מטעם שנסתמו נקבי