צמח צדק הקדמון קנט

ולפי עניות דעתי הקלושה נראה שמוכח שפיר מתוך לשון השטר שיחול החוב גם על הבנות אם לא יהיו לו בנים זכרים וזה הוא לשון השטר כאשר מצאתי בכתבים וגם בדפוס והרי כל הסך הנ"ל קבלתי עלי ועל יורשי אחרי בהלואה וברשי וכו' עכ"ל השטר. מלשון זה משמע שאם לא יהיו לו בנים זכרים שירשוהו שאז הבנות יורשות אז חל החוב על הבנות כי מלת יורשי משמע בנים ובנות וכו' ובזה הלשון השטר מפורש ברווחה שמתחלה קבל החוב עליו ועל יורשיו דהיינו בנים זכרים אם יהיו לו ועל בנותיו אם לא יהיו לו בנים זכרים ואחר כך מתנה התנאי לטובת בנים זכרים אם יהיו לו שיכולים לסלק בחצי חלק זכר אבל על בנות לא התנה תנאי זה וכו'. עכ"ל: והאריך לבאר ולהוכיח שלשון זה שכתוב בו יורשי יש בו משמעות גם על בנות: וזה אשר השבתי לו על זה הנה אף כי האמת כן הוא שהלשון הזה קבלתי עלי ועל יורשי וכו' שמצא מכ"ת בנוסח שטר חצי זכר יש במשמעותו לפרשו גם על הבנות אם לא יהיו לו בנים זכרים כמו שכתב מכ"ת מכל מקום עומד אני על עמדי ואומר שאותן גדולי האחרונים שקבעו למנהג לכתוב לבנו שטר חצי זכר לא נתכוונו כלל לאם שלא יהי לו בנים זכרים דאי אפשר לומר כן שהרי קבעו מנהגם שכל אדם יכתוב כך לכל בנותיו אם כן מאי נפקותא איכא בעשיית שטר הזה לכתוב דרך חוב אם לא יניח בנים זכרים אלא בנות אם יהיה לכל תחד שטר כזה והיאך שייך למימר שיהיה בלשון זה זכות אפי' במקום שלא יהיו לו בנים זכרים כיון שכולן שוות. דאין לומר שקבעו כך כדי שיהא זכות היכא דלא כתב האב שטר כזה אלא לבת אחת ולא לשאר בנות דודאי זה לא יתכן כיון דלאו שפיר דמי למיעבד כך למיעבד אחסנתיה היאך עבדינן תקנתא לרמאי ועוד מהי תיתא לומר שאדם יתן לבת אחת יותר משאר בנות עד שהוצרכו לקבוע היאך שיש לכתוב ודאי דלא מסתבר למימר כך ולא קבעו גדולי האחרונים לכתוב שטר כזה לבנות אלא אדעתא שיהיו לו בנים זכרים כדי שלא תהא הבת נדחת לגמרי מירושה אבל במקום שאין לו בנים זכרים אלא בנות שאז היא יורשת ודאי דאדעתא דהכי לא קבענו שטר כזה כיון דיש לה מדין ירושה מדין תורה: וכיון דנמצאו מקצת נוסחאות דלא כתב שם מלת יורשי כאשר מצא מכ"ת בנוסחא אחת ולא כתב אלא קבלתי עלי בהלואה וכו' כמו שכתב נמי מכ"ת ודאי דאותו נוסחא הוא עיקר שהיא מנוסחאות גדולי האחרונים וצריכין אנו לדחוק ולפרש הא דנמצא במקצת נוסחאות לשון קבלתי עלי ועל יורשי וכו' אין כוונתו על בנות אם לא יהיו לו בנים זכרים אלא כוונתו לכלול גם בני בנים שהיה צריך לכתוב קבלתי עלי ועל בניי הזכרים ועל בני בניי וכלל הכל בלשון קצר וכתב יורשי דלא יתכן כלל לומר שיהא שטר כזה נעשה אפילו במקום שלא יניח בנים זכרים כלל רק בנות מכל הלין טעמים שכתבתי בתשובה שלפני זה: שאלה צו ראובן כתב לבתו שטר חצי זכר וכתב לה כמו שנוהגין האידנא שנתחייב בסך אלף זהובים לבתו וליורשיה יוצאי חלציה לפרוע שעה אחת קודם מיתתו או בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר וכו' ומתה בתו בחיי אביה והניחה זרע קיימא ואחר כך מת גם הזרע ההוא בחיי אבי אמו ואחר כך מת אבי אמו ולא הניח לא בן ולא בת ולא זרע מהם רק אחי' שראויים ליורשו האם יש זכות לאבי הזרע ההוא שהיה בעל בת ראובן לירש בנכסי זרעו ראובן בכח זרעו שהיה לו עם בת ראובן או לא: תשובה הן אמת הוא כי בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן צ' הובא בדין בשם מהרי"ו שטר חצי זכר שנוהגין בו האידנא וכו' ומתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא ומת הזרע ואחר כך מת אביה הבעל יורש כח אותו השטר מכח זרעו שירש מאמו והוא זרעו ע"כ: אמנם צריך אתה לדעת כי הדין ההוא לא קאי אלא על פי נוסח שטר חצי זכר שהיה לפני מהרי"ו שכתב בו וז"ל ואם תלך הבת לעולמה בלי זרע קיימא יתבטל החוב וכו' עכ"ל הרי לפי נוסחא זאת לא התנה אלא על בתו ולא על זרעה התם הוא דהוי הדין כך שבעל יורש את זרעו דכיון שהבת הניחה זרע קיימא הרי נתקיים החוב וכשמת גם הזרע אחר כן יורש האב את זרעו מדין תורה אבל לי יש נוסחא אחרת בשטר חצי זכר שכתוב האי תנאי בענין אחר ואם כתב בו כאשר יש בנוסחא שלי אין האב יורש מזרעו כלום דהכי כתוב בנוסח שלו וז"ל ואם שבשעת מיתתי ח"ו אין בתי הנ"ל ולא זרעה קיימין אז החוב זה ושטר זה בטל מעיקרא כי על דעת כן ועל מנת כן נמסר הממון הנ"ל בידי וכו' עכ"ל ואם כן אם כך כתוב בשטר ודאי דאין האב של הזרע יורש כלום כיון שאז כשמת האב לא היה זרע קיים וזה פשוט הוא לכך כשיקרה כמקרה זה צריך הדיין לראות בגוף השטר היאך כתב שם תנאי זה: עם כל זה בנדון דידך שראובן מת ולא הניח לא בן ולא בת ולא זרע מהם רק אותו זרע מהבת היה ראוי ליורשו ומת גם הוא בחיי אבי אמו נראה שאין אבי הזרע יורש כלום מנכסי ראובן מכח אותו הזרע אפילו אי כתב בשטר כנוסח של מהרי"ו שכתב וז"ל אם תלך הבת לעולמה בלא זרע קיימא יתבטל החוב וכו' עכ"ל שלפי זה לא התנה אלא על בתו ולא זרעה והרי היא הניחה זרע קיימא אפילו הכי אין אבי הזרע יורש אותו זכות שבשטר משום דכבר בארתי והוכחתי בתשובה שלפני זאת דאם א' נתן לבת א' שח"ז ולשאר בנות אין להם שח"ז ואח"כ מת ולא הניח אלא בנות שהן יורש' איתן מד"ת אין אותו הבת נוטל' כלום בשח"ז שלה משום דמעיקר' לא נעשה שטר זה אלא אדעת' שאם יהיו לו בנים זכרים שלא נדחת לגמרי אבל אם אין לו בנים זכרים כלל שאז יש לה ליטול בתורת ירושה אדעתא דהכי לא כתב שטר זה מעיקרא. עיין בתשובת שלפני זאת כי שם הארכתי בראיות: וכיון דהכי הוא ה"ה נמי בנדון דידן שראובן מת ולא הניח לא בן ולא בת רק הזרע ההוא מן בתו והוא היה ראוי ליורשו ואילו היה הזרע ההוא חי כשמ' אבי אמו לא היה נוטל בכח אותו שטר חצי זכר אלא בתורת ירושה היה נוטל ואותו שטר חצי זכר היה בטל ממילא א"כ עתה שמת הזרע בחיי אבי אמו הדין נותן שאין אביו יורש כלום משו' דאין הבן יורש את אמו כשהו' בקבר להנחיל ליורשיו מצד אביו כדמסיק בפ' יש נוחלין דף קי"ד האשה את בנה וכו' הא תו למה לי וכו' הא קמ"ל דאשה את בנה דומי' דאש' את בעל מה אשה את בעל' אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל להאחין מן האב וכו' וה"ה לאב עצמו אינו מנחיל ולאו דווקא נקט אחים וכן כתב הרשב"א והרב המגיד הביאם הרב ב"י בח"מ בסימן רע"ו סעיף ז' והא דאיתא בהג"ה ש"ע מטור א"ה סי' צ' בשם מהר"י דאב יורש זכות אותו שטר מכח זרעו היינו דווקא היכא דשביק ראובן בנים זכרים או זרע מהם שאין הבנות נוטלת בתורת ירושה אלא בכח שטר חצי זכר אז הדין כך שאב יורש את זרעו כיון שהיה קיים כשמתה אמו וזכר בשטר חצי זכר הרי אותו זכות יורש אביו ממנו כשמת הזרע אבל כשלא הניח ראובן שם יורש אלא אותו הזרע מן הבת היה ראוי ליורשו או שהניח עוד בנות רק שלא