צמח צדק הקדמון קנח

למימר שאם מת אחר כך אחיה והיא יורשת ממנו בין שאר בנות שיהא לה פחות ממה שהיתה נוטלת בעישור נכסים למה תפסיד מן מה שזכתה כבר לכך אמרינן דצריך שיהא לה כל כך כמו שהיה ראוי לה ליטול בעישור נכסים אבל אם אין לה כל כך בחלק ירושתה מאחיה לא ויתרה על עישור נכסים שלה אבל בשטר חצי זכר שקבעו גדולי האחרונים למנהג שאדם כותב לבנותיו בסגנון אחד בין שיהיו לו בנים הרבה ובין שאין לו בנים הרבה ואפילו אי אין לו שום זרע אחר אלא אותה בת נוהגין לכתוב לה שטר חצי זכר דשמא יהיו לו אחרי כן ואם כן אין הבת סומכת על שום סך קצוב שתטול מאביה דאפשר שיהיה לה אחרי כן מעט כגון שירד מנכסיו או שיהיו לו בנים זכרים הרבה ואפשר שיהיה לה אחרי כן הרבה כגון שיתעשר ולא יהיו לו בנים זכרים הרבה ולכך אין היא סומכת על שום סך קצוב ואף על פי שכותבין השטר דרך חוב ומעמידין על אלף זהובים מכל מקום אין דעתה סומכת כלל על סך זה דאפשר דבכל אשר לו לא יהיה לו סך זה או שיהי' לו בנים הרבה ולא יגיע לה רביעית מסך זה ואין היא סומכת בשטר זה על שום סך קצוב רק סומכת שעל ידי שטר זה לא תהא נדחת מירושת אביה שיהיו צריכים ליתן לה חצי חלק זכר ואם יטלו בנים הרבה בירושתם תקח החציה מן המרובה ואם יקחו המה מעט תקח החציה מן המעט אבל על שום סך קצוב אין לה סמיכה לכך שפיר אית לן למימר דהשתא שלא הניח בנים זכרים אלא בנות והיא נוטלת בתורת ירושה ואבדה שטר חצי זכר שלה תו אין חילוק בין שמגיע על חלק ירושתה כל כך כמו שהיה מגיע לה בשטר חצי זכר ובין כמגיע לה פחות מכן לעולם אבדה שטר חצי זכר שלה דומיא דתנאי כתובה דבנן נוקבן וכו' דכשהב' נוטלת ירושה בין הבנות אבדה תנאי כתובה שלה ואין חילוק בין יורשת הרבה ובין יורשת מעט אפילו פחות ממה שהיתה נוטלת בין הבנים במזונות הכי נמי בשטר חצי זכר שלה אין חילוק ולא דמי לעישור נכסים שצריך שיהא לה בירושה מן אחיה כל כך כמו שהיה בעישור נכסים שלה משום דהתם כבר זכתה בעישור נכסים מיד אחר מיתת האב וכדפירשתי לעיל מה שאין כן בשטר חצי זכר: אלא דלכאורה נראה סתירה לזה מהא דכתב מהרי"ו בפסקיו הקצרים סי' ט"ז והובא בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן צ' וז"ל מהרי"ו שטר ירושה שכתב בו ואם בתי תלך לעולמה בלי זרע קיימא אז החוב בטל ואחר כך מתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא אחר כך מת הזרע בחיי אבי הבת ואחר כך מת אבי הבת נראה שבעל הבת יורש זרעו וצריכין לשלם החוב אף על גב דאומדנא דעתא הוא שאבי הבת לא היתה כוונתו אלא על בתו או זרעה כיון שהוא הודה שחייב להבת לא אמרינן אהודאה אומדנא דדעתא וכן משמע בירושלמי פרק מי שמת דכתב שכיב מרע שהודה ועמד אינו חוזר עכ"ל: והנה בירושלמי לא מצאתי זה אבל בתלמוד שלנו פרק מי שמת דף קמ"ט איתא איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ופשיט מאיסור גיורא דאודי לרב מרי וכו' ופירשו ר"י והרא"ש דהכי פירושו שכיב מרע שהודה שיש לפלוני מנה בידו אף על פי שאנו מוחזקין בו שאין לו מי אמרינן דקני במתנת שכיב מרע ואם עמד חוזר או דילמא קני לגמרי ואם עמד אינו חוזר ופשיט מאיסור גיורא דקני לגמרי על ידי הודאתו ואם עמד אינו חוזר ע"כ והיינו דלא אזלינן בהודאה בתר אומדנא לומר אלו היה יודע שלא ימות לא היה מודה דשאני הודאה ממתנה ומהתם יליף מהרי"ו דבשטר חצי זכר כיון דכתבינן בו דרך הודאה שנתחייבו לבתו תו לא אזלינן בתר אומדנא לומר דדוקא על בתו ועל זרעה נתכוון ולא על בעלה אלא זכה הבעל מכח זרעו ואם כן נראה דזה סותר למה שכתבנו דבשטר חצי זכר דלא נתכוון האב בחוב לבתו אלא על דעת אם יהיו לו בנים זכרים בשעת מותו אבל לא אם לא יהיו לו בנים זכרים דהרי מהרי"ו כתב דלא אזלינן בתר אומדנא בשטר חצי זכר דנוהגין בו האידנא כיון שכותבין דרך הודאה: אמנם אחר עיונא קצת יראה דאינ' סותרים דברי מהרי"ו לזה אשר כתבנו דשאני סתם אומדנא מאומדנא דמוכח דאומדנא דידן אומדנא דמוכח הוא והשטר מוכיח עלה ואזלינן בתריה אפילו בהודאה וראיה לזה מפרק מי שמת דף קמ"ו בסוגיא מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא וקאמר רב נחמן רבי שמעון בן מנסיא הוא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו וכו' רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה וכו' רב ששת אמר רבי שמעון בן שזורי היא דתניא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר וכו' רבי שמעון בן שזורי אומר אף המסוכן וכו' ופריך ורב ששת מאי טעמא לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיא ומסיא אומדנא דמוכח שאני פירוש דמהתם לא מצי למילף דאזלינן בתר אומדנא משום דהתם הוי אומדנא דמוכח אבל בעלמא לא אלמא אפילו למאי דבעי למימר דלא אזלינן בעלמא בתר אומדנא סבירא ליה דמכל מקום באומדנא דמוכח אזלינן בתריה וכאן איכא אומדנא דמוכח כיון דתלי בחצי חלק זכר ואמר אם בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר יהא החוב מחול הרי מוכיח לשון זה דאדעתא דיהיו לו בנים זכרים כתב כך ובכי האי גונא גם מהרי"ו מודה דאזלינן בתר אומדנא אף על פי שהבת טוענת דאדרבא שזה הוא לה לזכות ואומרת דדוקא אם יהיו לו בנים זכרים התנה שיכולים לסלקה בחצי חלק זכר אבל בשביל בנות לא התרה מכל מקום מסתבר טפי למימר איפכא דאדעתא דיהיו לו בנים זכרים התנה ועשה השטר לבתו כדי שלא תהא נדחת לגמרי מירושה אבל במקום שהיא נוטלת בתורת ירושה לא עשה לה השטר מעיקרא: ועוד נראה דלא דמי נדון דידן להא דמהרי"ו דשאני התם דלא אזלינן בתר אומדנא כיון דהשטר מוכיח שיהא הבעל יורש את זרעו שהרי התנה על בתו שלא ירש הבעל ממנה אבל על זרעה לא התנה שהרי כתב בשטר וז"ל ואם תלך בתי לעולמה בלי זרע קיימא אז החוב בטל וכו' עכ"ל ואם כן ממילא אם מתה והניחה זרע קיימא אז החו קיים ויורש הבעל את זרעו מן הדין כיון דלא התנה גם על זרעה שאם ימות בלא זרע קיימא שלא ירשנו אביו כמו שהתנה בתו והנה כאלו כתב בשטר בפירוש שאם תניח בתו זרע קיימא אז החוב קיים ואם כן היאך ניזל בתר אומדנא לבטל מה שכתוב בשטר לכך לא אזלינן בתר אומדנא אבל בנדון דידן אין הוכחה בשטר על זה שאם לא יהיו לו בנים זכרים שתטול בתו חובה אלף זהובים וממאי דלא הזכיר בשטר אלא אם יהיו לו בנים זכרים ולא הזכיר אם לא יהיו לו זה אין הוכחה כלל דאדרבא זה מוכיח דמעיקרא לא עשה לבתו השטר אלא אדעתא שיהיו לו בנים זכרים כדי שלא תהא נדחת לגמרי מירושה אבל אדעתא דלא יהיו לו בנים זכרים לא עשה השטר כלום כיון דהיא נוטלת בתורת ירושה בין שאר בנות וגם אית לה רווח ביתא כדפיר' לכך נראה ודאי מכל הלין טעמים שכתבתי שאין הבת הזאת נוטלת כלום בשטר חצי זכר שלה ואינה נוטלת אלא חלק ירושתה בין שאר בנות: והנה אחרי כן בא אלי במכתב מחתני האלוף הרב הגדול מהר"ר גרשון י"ץ שהיה מפלפול על כמה דברים שכתבתי בתשובה זה מענין בת אחת בין הבנות שיש לה שטר חצי זכר ולאחרו' אין להם ואין אני צריך להשיב על דבריו כי כבר מבואר בפנים בתוך דברי ישובים לכל אשר הקשה: רק מה שכתבתי וז"ל ועוד נראה דלא דמי נדון דידן להא דמהרי"ו דשאני התם וכו' אבל בנדון דידן אין הוכחה בשטר על זה שאם לא יהיו לו בנים זכרים שתטול בתו חוב שלה אלף זהובים וכו' ע"כ לשונו יעויין שם וכתב הוא על וזה לשונו