צמח צדק הקדמון קנז

נוטלת אלא חלק ירושתה מהא דאיתא בסוף פרק מציאת האשה דף ס"ט אתמר מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שנייה לגבות עד שמת הבן אמר רבי יוחנן שנייה ויתרה ולו ורבי חנינא פליג וסבירא ליה דהשנייה נוטלת תחלה גם היה העישור שלה ואחר כך חולקין הביאו הטור א"ה סימן קי"ג ופסק הרי"ף והרמב"ם כרבי יוחנן דהפסידה העישור שלה ומפרש טעמא בגמרא משום דאיכא רווח ביתה שנשתכרה הרבה שנוטלת השתא חצי הירושה לכך סבירא ליה לרבי יוחנן דהפסידה העישור שלה ומסיק התם דבת בעישור נכסים הוית בעלת חוב לגבי אחים ואם כן אית לן למילף לנדון דידן מהתם בקל וחומר שאם הבת הוא יורשת ונוטלת חלקה בירושתה שהפסידה שח"ז שלה דהשתא התם שמיד כשמת האב חל החוב של עישור נכסים על האח בן אביה שמת והראשונ' כבר נטלה העישור נכסים אחר מיתת האב והיה ראוי שתטול גם היא העישור שנה אפי' הכי כיון דאית לה רווח ביתא שנוטלת חצי נכסי האח אזיל לה החוב של עישור נכסים מכל שכן בנדון דידן דמתחלה לא נעשה החוב אלא אדעתא שתהא לה כחצי חלק זכר ולא חל חוב זה אלא כשמת האב והשת' שמת האב ולא הניח בן זכר הרי היא נוטלת חלק ירושתה ואית לה רווח ביתא ודאי דאזיל לה החוב ואינו חל כלל דנראה לדמות דין שח"ז לדין עישור נכסים דכשם שעישור נכסים מתחלת חכמים ואמרינן דלא תקנו אלא היכא דלית לה רווח ביתא הכי נמי שטר חצי זכר הוי ממנהג שקבעו גדולי האחרונים והוא כעין תקנת חכמים ואמרינן מסתמ' לא קבעו מנהג שטר חצי זכר אלא היכא דלית לה רווח ביתא כגון שהניח בנים זכרים אבל היכא דאית לה רווח ביתא כגון שהיא יורשת לא קבעו מנהג שח"ז: ואף על גב דהרא"ש פסק כרבי חנינא על פי הירושלמי וסביר' ליה דלא הפסידה השנייה העישור שלה כהובא בטור א"ה בסימן קי"ג היינו דוקא בכגון התם שכבר נטלה הראשונה העישור שלה התם הוא דסבירא ליה דדין הוא שתטול גם השנייה העישור שלה ואח"כ יחלוקו אבל היכא דהראשונה לא נטלה העישור שלה כגון שאביה השיאה בחייו מודה רבי חנינא דאין השנייה נוטלת העישור שלה אלא חולקת בשוה כיון דמסתבר טעמא דאית לה רווח ביתא: וליכא למימר דרבי חנינא סבירא ליה אפילו היכא דלא נטלה הראשונה העישור אחר מיתת אביה אפילו הכי כשמת הבן אחר כך נוטלת שנייה עישור נכסים תחלה ואחר כך חולקין והא דנקט מילתיה בכי האי גונא בשקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא נקט רבותא אפילו בשלא נטלה היינו משום רבותיה דרבי יוחנן נקט הכא דאפילו בשקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים אפילו הכי הפסידה השנייה הא ודאי לאו מילתא היא דכיון דטעמא דרבי יוחנן משום רווח ביתא טעמא דמסתבר הוא למה נעביד פלוגתא טובא בנייהו כל כמה דאפשר לפרש למילתייהו דלא פליגי ניחא טפי לכך אית לן למימר דלא פליג רבי חנינא עליה דרבי יוחנן אלא דוקא בשקדמה הראשונה ונטלה כבר העישור שלה התם הוא דסבירא ליה לרבי חנינא דלא הפסידה שנייה ונוטלת גם היא העישור שלה תחלה ואחר כך חולקין אבל היכא שלא קדמה הראשונה ליטול עישור שלה אחר מיתת אביה אלא שהשיאה אביה בחייו ואחר כך מת האב והניח בן ולא נטלה השנייה העישור שלה עד שמת הבן מודה רבי חנינא דהפסידה העישור שלה כיון דאית לה רווח ביתא והוא הדין נמי בנדון דידן כיון שלא הניח האב בנים זכרים ולא זרע מהם רק בנות והך בת שיש לה שטר חצי זכר נוטלת מנכסי אביה בתורת ירושה ואית לה רווח ביתא אבדה שטר חצי זכר שלה ואינה נוטלת אלא חלק ירושתה: ואי תימא הא קא חזינן דכוונתו היה ליתן לבתו זאת יותר מאינך שהרי לבתו זאת כתב שטר חצי זכר ולאינך לא כתב הא לאו מילת' הוא דאפשר דאינך בנות שראו שאין לאביהם בנים זכרים לא בקשו שטר כזה וגם האב עצמו כיון שראה שאין לו בני' זכרים לא דקדק לעשות להן שטר חצי זכר כיון דאין נפקותא ביה ואף על גב דידע שנתן לזו שטר חצי זכר לא קפיד דהוא נמי ידע דאין נפקותא בשטר חצי זכר כשאין לו בנים לכך נראה דאין בת זו נוטלת כלום בשטר חצי זכר זה דאמרינן עיקר מנהג הגדולים שקבעו בשטר חצי זכר אינו אלא אדעת' אם יהיו לו בנים זכרים אבל לא אדעת' אם לא יהיו לו בנים זכרים וכמו שבארנו למעלה בטעמים וראיות: וכן יש לי להביא ראיה בענין זה ממתניתין סוף פרק יש נוחלין דף קי"ט הניח בנות גדולות וקטנות וכו'. זה חומר בבנות מבבנים שהבנות נזונות על הבנים ואין נזונות על הבנות פירש רשב"ם חומר בבנות היכא דבנות יורשת מהיכא דבנים יורשים ואיכא נמי בנות בהדייהו שהבנות ניזונות מן הבנים בנכסים מרובים כדתנן בריש פרקין דלקמן הבנים יירשו והבנות נזונות דהכי הוה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינן מיתזנן מנכסי וכו' ואין ניזונות בנות הקטנות מן הגדולות דבמקום שהן יורשת כל הנכסים ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן עכ"ל הרי גם בזה מצינו דלא תקנו שיהיו בנות נזונות מתנאי כתובה אלא היכא דאינן יורשת אבל היכא דיורשת לית להו מתנאי כתובה הכי נמי בשטר חצי זכר שקבעו גדולי האחרונים לא קבעו אלא היכא דאין הבת יורשת אבל היכא דהיא יורשת לית לה בשח"ז: ואין חילוק בין שמגיע לה השתא בחלק ירושתה כל כך כמו שהיה מגיע לה אלו היתה נוטלת בשטר חצי זכר שלה ובין שמגיע לה השתא פחות מכאן אפילו ו הכי אינה נוטלת אלא חלק ירושתה ואבדה זכות שטר חצי זכר שלה כמו בתנאי כתובה דבנן נוקבן וכו' דאית לה לבת מזונות בין הבנים דאמרינן אם לא הניח אביהם בנים זכרים אלא בנות אבדה תנאי כתובה שלה כיון שהיא נוטלת בתורת ירושה ואין חילוק בין יורשת הרבה יותר מאלו היתה נוטלת במזונות בין הבנים ובין יורשת פחות מאלו היתה נוטלת במזונות בין הבנים לעולם אינה נוטלת אלא חלק ירושתה ואבדה תנאי כתובה דבנן נוקבן וכו' הכי נמי בשטר חצי זכר דאמרינן נמי דאין לה זכות בו אלא היכא דהניח אביה בנים זכרים אבל לא היכא דלא הניח אלא בנות דאז נוטלת חלקה בירושתה ואבדה שטר חצי זכר שלה נמי אין חילוק בין יורשת הרבה ובין יורשת מעט פחות ממה שהיתה נוטלת בשטר חצי זכר שלה לעולם אינה נוטלת אלא חלקה בירושתה ואבדה שטר חצי זכר שלה: ואף על גב דגבי עישור נכסים בפרק מציאת האשה דף ס"ט כתבו התוספות בד"ה משום רווח ביתא דלא אמרינן כשיש לה רווחא דביתא דויתרה על עישור נכסים אלא היכא שמגיע לה בחלק ירושתה מן אחיה כל כך כמו שהיתה נוטלת בעישור נכסים אבל היכא דאין מגיע לה בחלק ירושתה כל כך לא אמרינן שויתרה על עישור נכסים וכן כתב נמי הר"ן ואם כן הוא הדין נמי גבי שטר חצי זכר נימא הכי לא דמי דהתם בעישור נכסים שאני דמיד שמת אביהם תקנו חכמים לאמוד נכסים לידע כמה הוא העישור נכסים שיהא לה לבת לפרנסתה וזכתה מיד בעישור נכסים בין שיהיו בנים הרבה ובין שיהיו מעט אף על פי דזמן גבייתה אינו חל אלא לכשתנשא כמו שכתב בתשובת דברי ריבות סימן ת' בשם הר"ן מכל מקום חל החוב מיד אחר מיתת האב ומיד אומדין הנכסים לידע כמה הוא העישור וכשתנשא זכתה למפרע מהשתא ואם כן היאך סלקא אדעתך