צמח צדק הקדמון קנו

וכיון דהכי הוא דהוכחנו דלא נתכוון האב בשטר חצי זכר רק על ירושת בתו שתקח כחצי חלק זכר ולא על שום חוב השתא דלא הניח האב בנים זכרים כלל ולא זרע מהם רק בנות והבת הזאת שיש לה שטר חצי זכר נוטלת בתורת ירושה בין שאר הבנות הרי עדיף לה טפי מאלו היתה בנים והיתה נוטלת כחצי חלק זכר ודאי דאין מקום לשטר חצי זכר זה לחול כלל כיון שנוטלת בתורת ירושה: וכן משמע נמי מדברי הרב בסמ"ע סימן רפ"א דסבירא ליה נמי דאף על גב דהאידנא כל שטר חצי זכר כיון שנכתב דרך חוב דין חוב יש לו ולא שטר ירוש' ומועיל לכל מילי מכל מקום לא נפיק מדין שטר ירושה כיון דתלי החוב בחצי חלק זכר דאיתא התם בסימן רפ"א בהג"ה ש"ע סעיף ז' וז"ל מיהו נראה לי דמה שנוהגין עכשיו לכתוב ש"ח לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק כחצי זכר יפטור מן החוב צריך ליתן לה בכל אשר לו דעיקר הוא החוב ולכן צריך לקיים תנאו או ישלמו החוב עכ"ל וכתבו הרב בסמ"ע וז"ל מיהו גם כן דינו כירושה שגובין תחלה ב"ח וכתובה מנכסיו כנ"ל כיון דנפטרו מה חיב בחצי חלק זכר עכ"ל הרי כתב בהדיא דדין שטר ירושה יש לו וכן משמע נמי מתשובת מהר"ם לובלין אחר שהחליט בסימן ד' דשטר חצי זכר דנוהגין בו האידנא דין שטר חוב יש לו כתב מיד בתשובה סימן ה' דלענין הבת שמכרה שח"ז לאביה הוה כשטר ירושה והוא דומה להא דתניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום וכו' והיינו משום דתלי החוב בחצי חלק זכר יעויין שם וכן בתשובת מהר"ם פאדוואה סימן נ"א העלה דאין הבת בשטר זה כבעלת חוב לכל מילי יעויין שם והיינו משום דאין לשטר זה דין שטר חוב אלא לענין שיתקיים התנאי שתירש בתו חצי חלק זכר דעיקר שטר לא אתי מעיקרא אלא על חצי חלק זכר וממילא נלמד אי לא הניח בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות ונוטלת הבת הזאת בתורת ירושה בין שאר בנות אין שטר חצי זכר זה חל כלל כיון דעדיף לה שנוטלת חלק שלם: וכי תימא כיון דנוהגין במקצת שטרי חצי זכר להוסיף ולמיכתב עוד וז"ל והברירה ביד בנים הזכרים ליתן לבתו כחצי חלק זכר או אלף זהובים וכו' עכ"ל משמע מלשון דכוונת האב היה על החוב כמו על חצי חלק זכר כיון שכותב שהברירה ביד בניו ליתן זה או זה הא לאו מילתא הוא דאדרבא מלשון זה דמיותר הוא איכא להוכיח בהפך דלא נתכוון האב מעיקרא בשטר חצי זכר זה אלא על חצי חלק זכר ולא על החוב דהרי איכא למידק בשטר זה כיון שכבר כתב שנתחייב לבתו בסך אלף זהובים והתנה באם שבניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר יהא החוב בטל מה צריך תו למיכתב והברירה ביד בניו הזכרים הא כבר אמור אלא ודאי משום דהאמת הוא שאין כוונת האב אלא להוריש לבתו כחצי חלק זכר ולא היה מתכוון על החוב כלל ולא כתב דרך חוב אלא כדי שבודאי יתנו לבתו כחצי חלק זכר כמו שבארנו למעלה ונמצא לפי זה איכא למיחש אם יתעשר האב ויניח אחר מותו ממון הרבה עד שבחצי חלק זכר יהיה יותר מסך אלף זהובים תתבע הבת לאחיה הבנים הזכרים שיתנו לה דוקא וחצי חלק זכר ולא תתפייס באלף זהובים כיון שכל כוונת האב לא הוה מעיקרא אלא שיהא לה כחצי חלק זכר אף על פי שלא העמיד החוב אלא על אלף זהובים היינו משום שהיה סבור שעל חצי חלק זכר לא יגיע אלף זהובים אבל השתא שנתעשר האב ומגיע על חצי חלק זכר יותר מסך אלף זהובים תרצה הבת דוקא בחצי חלק זכר לכך כותבין עוד בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים ליתן אלף זהובים או חצי חלק זכר והיינו שאם יניח האב ממון הרבה עד שבחצי חלק זכר יהיה יותר מאלף זהובים יכולים בנים הזכרים לסלקה באלף זהובים ואף על גב דאפילו אי לא הוו כותבים כך בפירוש שהברירה ביד בנים הזכרים לא היתה הבת יכולה לזכות בטענה זו כיון שכתב בשטר בהדיא שאין החוב אלא אלף זהובים ובהכי חלק זכר יכולים הבנים הזכרים לסלק החוב ודאי דהברירה הוא ביד הבנים הזכרים מכל מקום נוהגין הסופרים הבקיאים לכתוב בפירוש כדי שלא יהא פתחון פה לבעל הדין לחלוק וגם חששו מפני ב"ד טועין ושפיר דמי למיעבד כך והכי איתא בבבא בתרא פרק המוכר את הבית דף ס"ט אמר רב יהודא האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קני דקלין ותאלין והוצין ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרי הוא פירש רשב"ם שיפרא דשטרא יפוי כח השטר דאפילו אי אתי לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר עכ"ל ומכל שכן בנדון דידן דאיכא למיחש טפי לב"ד טועין שהרי בארנו לעיל בשם תשובת שארית יוסף סימן ע"ד בא' שנתחייב לבתו ליתן לה שטר חצי זכר ואחר כך קודם החופה אינו רוצה לכתוב לה אלא על סך אלף זהובים או חצי חלק זכר שחייב האב לכתוב על סך יותר מאלף זהובים אם עשיר הוא עד שיעור שבודאי לא יהיה בחצי חלק זכר כסך ההוא כדי לקיים הקנין כעשה ואם כן הבית דין טועין יהיו מדמים לומר כשם שבחייו קודם שנעשה השטר לבתו יכולה היא לכוף לאביה שיעשה לה שטר על סך יותר מאלף זהב שעד שיעור חצי חלק זכר העשיר לפי עושרו הוא הדין לאחר מותו אע"פ שכבר נכתב השטר על אלף זהובים יהיו סבורים לומר שהבת יכולה לכוף להבנים הזכרים שיתנו לה דוקא חצי חלק זכר אם הוא עשיר הרבה לכך רגילים הסופרים לכתוב כך בפי' שהברירה תהא ביד בנים הזכרים ליתן לה כחצי חלק זכר או אלף זהובים דאז אפילו אי אתי לב"ד טועין לא יהבו לה לברת יותר מאלף זהובים אפילו אם יניח האב ממון הרבה עד שבחצי חלק זכר יהיה יותר מאלף זהובים כיון שכך מפורש בשטר שהברירה היא ביד בנים הזכרים וזה ברור וכיון דהכי הוא הרי מזה יש להוכיח דעיקר בשטר חצי זכר זה אינו אלא שתקח כחצי חלק זכר ולא על החוב כלל דמאיצטריך למיכתב בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים כדי שאם האב יתעשר ויניח ממון הרבה לא יהיו ב"ד טועין לומר שצריכין ליתן להבת דוקא כחצי חלק זכר אלמא דהעיקר בשטר זה הוא החצי חלק זכר ולא החוב דאי לאו הכי אלא החוב הוי בדבר כמו החצי חלק זכר מהיכי תיתי למימר שהב"ד יהיו טועין בדבר פשוט כל כך כיון דהחוב מפרש בשטר אלף זהובים ומעיקרא לא נתכוון אלא על החוב למה יהיו טועין לומר דלא סגי לה בחוב אלא דוקא בחצי חלק זכר אלא ודאי העיקר בשטר חצי זכר זה הוא החצי חלק זכר שתקח הבת ולא החוב ועל כן יש לחוש שפיר לב"ד טועין שיאמרו אם יניח האב ממון רב יתנו לה דוקא כחצי חלק זכר והוצרכו הסופרים הבקיאים למיכתב בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים ואז אפילו אי אתו לב"ד טועין לא יטעו בהא ואף על גב דיש על זה לפלפל ולומר דילמא לעולם אימא לך דחוב הוא עיקר והא דחששו לב"ד טועין לומר שיתנו לה דוקא חצי חלק זכר והוצרכו למיכתב בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים היינו משום דחששו להב"ד יהיו טועין גם בזה ויהיו סבורים שחצי חלק זכר הוא עיקר בשטר זה ויטעו לומר נמי שיתנו לה דוקא חצי חלק זכר אבל האמת אינו כן אלא החוב הוא עיקר מכל מקום האמת יורה דרכו כיון דאפיךו לפי זה צריכים למימר דיש סברא לומר שהעיקר בשטר זה הוא החצי חלק זכר תפסינן להך סברא דהאמת כן הוא וכדפירשתי ולא מסתבר למימר שיטעו ב"ד כל כך דאם כן אין לדבר סוף: ועוד נראה להביא ראיה דאף על פי דמוסכם הוא מכל האחרונים דשטר חצי זכר כאשר נוהגין בו האידנא דין חוב יש לו ולא דין ירושה אפילו הכי אם הוא כמו בנדון דידן דלא הניח האב לא בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות אינה נוטלת הבת בשטר חצי זכר כלום ואינה