צמח צדק הקדמון קנה

החצי חלק זכר אלא עיקר הכוונה אינו אלא על חצי חלק זכר ולפי שלא היה מועיל אם היה כותב בתורת ירושה הוצרך לכתוב דרך חוב והיינו אם לא ירצו ליתן לה כחצי חלק זכר יהא החוב של אלף זהובים חל דעיקר הוא בזה כדי שלא יהא בתו נדחת מירוש' לגמרי אלא תקח כחצי חלק זכר: וכיון דהכי הוא שאין כוונתו בשטר זה אלא להוריש לבתו כחצי חלק זכר ולא נחכוין על שום חוב כלל אלא שהוצרך לעשות דרך חוב כדי שיתקיים התנאי של חצי זכר שלא תהא נדחת מירושה לגמרי אם כן השתא דלא הניח בן זכר כלל ולא זרע ממנו רק בנות והבת הזאת מטלת חלק שלם מדין ירושה בין שאר בנות תו אין מקום כלל לשטר חוב זה שלה לחול כלל כיון שיש לה ירושה ואינו נדחת: ומה שטוענת הבת ההיא דהתנאי שהבנים הזכרים יסלקו החוב בחצי חלק זכר לא היה אלא בשביל בנים הזכרים אבל לא בשביל בנות וסבורה ליקח אלו אלף זהובים בראש ואח"כ תחלוק עם שאר בנות אחיותיה הא לאו מילתא הוא שכבר בארנו למעלה שלא נעשה החוב כלל כדי לגבותו אלא כדי שיתקיים התנאי שתרוש כחצי חלק זכר והרי יש לה ומתחלה לא נעשה שטר זה אלא אדעת' שאם יהיו לו בנים זכרים שאז לא תירש הבת כלום מדין תורה דאין לבת במקום בן כלום לכך עשה על עצמו חוב שלא תהא נדחת לגמרי אלא תקח כחצי חלק זכר. אבל אדעתא שלא יהיו לו בנים זכרים כלל לא נעשה השטר דמה צורך יש בשטר כיון שהיא בת יורשת לכך אין נוטלת כלום בכח שטר חצי זכר זה: ובכל מקום שנמצא בפוסקים ובתשובת בענין שטר חצי זכר שהעיקר הוי החוב וכמו שכתב בש"ע מטור ח"מ סימן רפ"א בהג"ה אינו אלא שכל עצמו של החוב לא נעשה אלא כדי שיתקיים התנאי ליתן לבת כחצי חלק זכר והיינו אם לא יתנו לה כחצי חלק זכר צריכים לשלם לה החוב אבל בלאו הכי אין החוב עיקר אלא חצי חלק זכר הוא עיקר וכן משמע נמי מגוף שטר חצי זכר שהרי נוהגין לכתוב שיתנו לה כחצי חלק זכר חוץ מספרים וקרקעות וכתב מהר"ש לוריא בתשובה סימן מ"ט שנהגו כך משום שלא יהא כמעביר אחסנתיה ואי איתא דהחוב הוא העיקר וכוונתו היה מתחלה על החוב אם כן לא הוה אלא כאלו היה מוסיף ליתן בנדוניא וחזר ולקח מבתו בהלואה לפרוע שעה אחת קודם מיתתו אם כן מאי עבורי אחסנתיה איכא הכא אף על פי שכותב לסלק בחצי חלק זכר מכל מקום אינו אלא לסלק החוב שהוא עיקר ואם כן אפילו אי לא היה השר כותב חוץ מספרים וקרקעות לא היה כמעביר אחסנתיה כיון שעיקר הוא החוב אלא ודאי דנהפך הוא דאין כוונה כלל על החוב אלא העיקר הוא להוריש לבתו כחצי חלק זכר אלא שלא היה מועיל אלו היה כותב דרך ירושה לכך הוצרך לתלות בחוב ואם כן כיון דעיקר הוא להוריש לבתו כחצי חלק זכר הוה למעביר אחסנתיה לכך כותבין חוץ מספרים וקרקעות: והנה מלבד זה דמסתבר למימר כך שלא נתכוון האב ק על החוב בשטר זה אלא כל כוונתו אינו אלא שתירש בתו כחצי חלק זכר אית לן נמי להוכיח כן מדברי האחרונים ממה שכתבו בתשובותיהם שכן הוא: הרב בתשובת שארית יוסף סימן ע"ד כתב באחד שנתחייב ליתן לבתו שטר חצי זכר בשעת שידוכין ואחר כך קודם החופה אינו רוצה לכתוב לה אלא על סך אלף זהובים כמנהג בסתם שידוכין והבת טוענת שאביה הוא עשיר ועל חצי חלק זכר יגיע סך יותר מזה שחייב האב לעשות לה שטר חצי זכר בסך גדול עד שיעור חצי חלק זכר מנכסיו כי צריך הוא לקיים קנינו לעשות לבתו שטר חצי זכר ובאלף זהובים לא יהיה לה כחצי חלק זכר יעויין שם: מדבריו יש ללמוד דאין הכוונה בעשיית שטר חצי זכר דרך שטר חוב על חוב ממש אלא אין הכוונה אלא כדי להוריש לבתו כחצי חלק זכר דאי לא תימא הכי אלא הכוונה הוא על חדא מתרתי על החוב או על חצי חלק זכר ועל זה כמו על זה למה פסק הוא כשמקנה קנינו סתם לעשות לבתו שטר חצי זכר שצריך להוסיף על אלף זהובים אם הוא עשיר הא כיון דסתם שח"ז אינו אלא אלף זהובים כפי מנהג הרי כשהקנה הוא סתם לעשות שח"ז אדעתא דמנהג עביד כמו שכתב הטור ח"מ סימן ס"א כל מי שמקנה בסודר סתם דעתו למיכתב כמנהג הסופרים: בשלמא אי היה קנינו לכתוב לה חצי חלק זכר היה מקום לומר כיון שהוא עשיר גדול אינו מקיים קנינו באלף זהובים שיכתוב לה אבל השתא דלא היה קנינו אלא לכתוב לה שטר חצי זכר הרי קנינו לא היה. אלא על השטר והרי הוא רוצה לקיים קנינו ולכתוב לה שטר כמו שנוהגין לעשות שמעמידין דרך חוב על סך אלף זהובים ואם כן אי סלקא דעתך דהעיקר הוא החוב למה יהיו כופין על סך יותר ולמה יעשה יותר מהמנהל שמא לא נתחייב מעולם על יותר מן המנהג אף על פי שהוא עשיר שהרי נתכוון על חדא מתרתי על החוב או על חצי חלק זכר על זה כמו על זה דילמא לא רצה להתחייב כלל ביותר מאלף זהובים אלא ודאי האמת הוא דאין הכוונה כלל על החוב רק על חצי חלק זכר אלא שלא היה מועיל אם היו כותבים דרך ירושה או מתנה ותקנו שיהיו כותבים דרך חוב וצריכים להעמיד החוב על שיעור שמשערים שלא יהיה בחצי חלק זכר כסך ההיא כדי שבודאי יתנו לה חצי חלק זכר וקבעו מנהג בסתם בני אדם להעמיד על אלף זהובים כי סך זה די והיתר הוא בסתם בני אדם אבל אם נמצא לפעמים עשיר גדול שסך אלף זהובים לא יספיק לחצי חלק זכר מהנכסים שלו צריך להתחייב בסך יותר מזה ולכך פסק הרב בשארית יוסף שאם היה מקנה בקנין סודר סתם על שטר חצי זכר והוא עשיר גדול צריך להוסיף על אלף זהובים אף על פי שמנהג בסתם הוא אלף זהובים מכל מקום בדידיה שהוא עשיר אינו מספיק סך אלף זהובים וצריך להוסיף עד שיעור חצי חלק זכר לפי עושרו כי אין הכוונה כלל על החוב אלא על חלק זכר ובסך אלף זהובים אינו מקיים קנינו לעשות שטר על חצי חלק זכר לפי שהוא עשיר הרי מוכח דאין מתכוונים בשטר זה על החוב אלא על חצי חלק זכר: ועוד יש להוכיח דאין מתכוונים בשטר זה על שום חוב אלא חצי על חלק זכר לחוד דאנו רואים שהאחרונים קבעו מנהג לכתוב כל השטרות האלו שוה לכל אדם בסך אלף זהובים או שבניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר וצריכין אנו לדעת מה טעם יש בדבר למה עשו כלל מנהג קבוע לזה שיהיו כותבים כל שטרי חלק זכר בשוה אי איתא דמכוונים בשטר זה על החוב כמו על חצי חלק זכר יכתוב כל אחד את שטרו כפי מה שירצה להתחייב כי היאך שייך לקבוע מנהג במה שיהא אדם מתחייב אם הוא מתכוון באמת על החוב דילמא זה אינו רוצה להתחייב בכל כך או דילמא זה ירצה להתחייב בסך יותר אלא ודאי דאין הכוונה כלל בשח"ז על שום חוב אלא על חצי חלק זכר לחוד אלא שלא היה מועיל אם היה כותב בלשון ירושה או מתנה והוצרכו לכתוב דרך חוב ובאמת ליכא נפקותא בכמות החוב שהרי אינו מתכוון על החוב רק על חצי זכר לכך קבעו לכתוב כולם בשוה בסך אלף זהובים ששיערו שסך זה די והותר לסתם בני אדם שודאי חצי חלק זכר לא יעלה לסך זה ואז בודאי יתנו לה כחצי חלק זכר ובכל אחד ואחד יהיה החצי חלק זכר כפי מה שהוא לפי היכולת שלו ולפי רוב בנים ובנות שיהיו לו אבל מכל מקום פשוט הוא שלא יעלה לחלק אחד יותר מאלף זהובים לחצי חלק זכר בסתם בני אדם לכך קבעו מנהג לכתוב על אלף זהובים וזה נכון: