צמח צדק הקדמון קנד

אומר פנו לכם צפונה הצפינו עצמיכם מלבד שאין הצבור יכולים לעמוד בהוצאה מרובה כל כך לשכור בית הכנסת וחזן ושמש וצרכי בית הכנסת בנרות וכיוצא בזה לכך נראה שבנדון דידן יכולים להוסיף ספסלים רק שישאר להראשונים רווחה כראוי כדי לילך אל מקומות מושבותיהם וכדי להעמיד העמוד שלפניהם שעליו מניחים הספרים ואתי שפיר גם להריב"ש דגם הוא מודה שאם הוא כמו בנדון דידן שאין שום אחד מהם יכול לעכב מלהוסיף ספסלים רק שישאר להראשונים רווח כראוי כפי ראות עיני הבית דין: שאלה צ"ה ראובן השיא את בתו ונתן לה שטר חצי זכר כמו שנוהגין האידנ' שנתחייב לבתו וליורשיה יוצאי חלציה בסך אלף זהובים לשלם שעה אחת קודם מיתתו או בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר וכו' ואחר כך מת ראובן ולא הניח בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות ואין לשאר בנות שטר חצי זכר רק לזו ותובע' זו ליקח מנכסי אביה בשטר חצי זכר שלה עודף על חלק ירושתה בין שאר בנות בטענה ששטר חצי זכר שלה נעשה דרך שטר חוב ותובעת שיתנו לה תחלה אלף זהובים ואחר כך תחלוק עמהם בירושה כי אביה לא התנה לסלקה בחצי חלק זכר אלא אם יהיו לו בנים אבל בשביל בנות לא התנה ושאר בנות אומרים שאין לה כלום בשטר חצי זכר שלה כי מתחלה לא נעשה השטר חצי זכר שלה אלא אדעתא אם יהיו לו בנים זכרים שאז אין לבת כלום במקום בנים שתקח בשח"ז שלה אבל כשאין לו בנים זכרים כלל ולא זרע מהם שאז נוטלת היא בין שאר בנות בתורת ירושה אין מקום לשטר זה לחול כלל כי אדעתא דהכי לא נתן לה שטר זה כלל: תשובה הן אמת הוא לפי מה שנוהגין האידנא לכתוב כל שטר חצי זכר דרך חוב יש לו דין חוב ולא ירושה ומועיל לכל מילי אפילו למה שלא היה מועיל אלו היה נכתב דרך שטר ירושה או שטר מתנה מועיל השתא כיון שנכתב דרך שטר חוב כנמצא בתשובת מהר"ש לוריא סימן מ"ט ותשובת מהר"מ איסרלש סימן ג' וסימן ח' ותשובת שארית יוסף סימן א' ותשובת מהר"ם לובלין סימן ד' והג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן רפ"א אבל מכל מקום נראה כיון דתלי החוב בחצי חלק זכר לא נפיק שטר זה מדין ירושה דלא מיחשב האי לשטר חוב אלא לענין שלא יופחת לבתו מחצי חלק זכר אבל לשאר מילי שטר ירושה מיקרי כיון דתלי בחצי חלק זכר דעיקר כוונת האב בשטר זה אינו אלא להוריש לבתו כחצי חלק זכר אלא שלא היה מועיל אלו היה כותב בלשון ירושה כדאיתא במתניתין פרק יש נוחלין דף ק"ל בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום וכו' ואפילו אי הוה כותב בלשון מתנה לא היה מועיל אלא לאותן נכסי' הידועים לו בשעת מתנה אבל לא לנכסים שלא היו לו בשעת מתנה כדאיתא בתשובת מהר"ם הובא במרדכי פרק יש נוחלין לכך תקנו לכתוב דרך שטר חוב שמועיל בכל גונא אלא ולא שיהא מתכוון להתחייב. לבתו דרך חוב שיהא לה באמת החוב כי לא נתכוון בשט"ז כי אם להוריש לבתו כחצי חלק זכר ואלו היה יכול לכתוב ירושה בדרך שהיה מועיל על פי הדין לא היה כותב דרך חוב אלא לפי שלא היה מועיל אלו היה כותב דרך ירושה לכך כתב דרך חוב אבל לא שהיה מתכוון על החוב כמו על חצי חלק זכר דהיינו שיהא לבתו זה או זה אלא כונתו לא היה אלא חצי חלק זכר וספרא קמאי בקיאי הוו וכתבו הכי על פי הא דאיתא בטור ח"מ סימן ר"ז בשם הרמב"ם כשהיו רוצים חכמי ספרדים להקנות באסמכתא כך היו עושים קונים מזה שחייב לחבירו מאה דינרים ואחר כך קונים מבעל חוב כל זמן שיהיה כך הרי החוב מחול לו מעכשיו וכו' ועל דרך זה היו עושים בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשידוכים וכו' ודרך זה מהני בכל דבר ובכל ענין ע"כ והתם ודאי אין כוונתו בחוב זה אלא על השידוכין ולא על שום חוב אלא שלא מצאו חכמי ספרד דרך היותר מועיל אלא בדרך זה שיעשה חוב על עצמו הוא הדין נמי כאן באב הכותב לבתו אין כוונת' על שום חוב רק שרוצה להוריש לבתו כחצי חלק זכר שלא תהא נדחת לגמרי מירושה אלא שאינו מועיל לה אם היה כותב דרך ירושה ולא מצאו דרך היותר מועיל אלא בדרך זה שיעשה חוב על עצמו ותולה אחוב בחצי חלק זכר שאם בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר תתבטל החוב כמו בשידוכין תולין החוב בשידוכין שאם ישא בתו תתבטל החוב הוא הדין נמי בחצי חלק זכר אבל לא שיהא כוונתו על שום חוב: ולכך בשידוכין אם אין זה יכול לקיים תנאו ע"י אונס כגון שמת בנו שעליו נתחייב שישא בת חבירו פטור אביו מהחוב והיינו משום דלא נתחייב באמת בשום חוב לחבירו אלא שבקש לעשות שידוכין ובשביל כן הוצרך לעשות חוב על עצמו. וממילא כשהוא נאנס בשידוכין אין מקום לחוב ההוא לחול כלל אבל אי איתא כמו דסלקא אדעתא למימר כיון דנעשה דרך חוב הרי זה הוא כחוב גמור אלא שתלה התנאי בשידוכין וצריך הוא לקיים אחד מהם או החוב או השידוכין וכוונתו על החוב כמו על השידוכין היה ראוי שיהא הדין נותן אפי' בשאינו יכול לקיים תנאו בשידוכין מפני האונס כגון שמת הבן חייב לשלם לזה חובו כיון שאין לחבירו כמו שהתנה דמה לו שאינו מתקיים תנאו בפשיעה או באונס סוף סוף אין לו מה שהתנה כמו שאלו היה באמת אחד מלוה לחבירו מאה זוז והיה תולה החוב באם שבנו ישא את בתו יהא החוב מחול לו ואחר כך מת בן חבירו ודאי דבר פשוט הוא שצרי' חבירו לשלם לו החוב כיון שהחוב הוא עיקר אלא שתל' החוב באם שבן חבירו ישא את בתו יהא מחול השתא דאין התנאי מתקיים הרי החוב מתקיים אף על פי שנאנס מכל מקום לא נפטר מן החוב דאטו אם אחד מלוה לחבירו מאה זוז ומתנה עמו אם יתן לו סחורה פלונית שיש לו בביתו ימחול לו החוב מאה זוז וקודם שנתן הסחורה ההיא נאנסה מידו הסחורה ההיא כגון שנשרפה יהא זה פטור מלשלם לו מ"ז שהלוה לו למאן דס"ל דאונס מהני הא ודאי. ליתא דליכא מאן דפליג בזה שצריך לשל' לזה מאה זוז שהלו' לו או שצריך ליתן לו הסחור' היא וכיון שאינו נותן לו הסחור' ההיא צריך ליתן לו מאה זוז שהלוה לו ההוא הדין נמי בשידוכין אי איתא הא דמחייבין זה נגד זה יהא הכוונה על החוב כמו על השידוכין שצריך לקיים אחד מהן זה או זה השידוכין או החוב הוה ראוי לפסוק נמי אפילו בשאינו קיים תנאי על ידי אונס כגון שמת הבן ההוא נמי יהא חייב לשלם או החוב כמו שהדין נותן בהלוה לו באמת מאה זוז ותלה בשידוכין וזה לא עלה על דעת שום אדם לומר שאם נאנס בשידוכין כגון שמת בנו של זה שיהא אביו חייב לשלם מה שנתחייב ולמה כן אלא ודאי דהיינו טעמא משו' דהאמ' הוא הא דמתחייבים זה נגד זה בשידוכין אין הכוונה כלל על החוב אלא על השידוכין רק שלא מצאו דרך היותר מועיל אלא כך שמתחייבין זה נגד זה ודוקא באם שיהא יכול לקיים תנאו ולא יקיימנו אז יחול החוב אבל באי אפשר לקיימנו אין מקום לחוב ההוא לחול כלל כיון דאנוס הוא דעיקר החוב לא נעשה אלא כדי שיעשה השידוך אם יהיה לו באפשרי לעשות אבל היכא דאי אפשר לו לקיים נתבטל החוב ממילא הכי הוא בעניני שידוכין הכי נמי הוא בשטר חצי זכר דאין כוונת האב להתחייב נגד בתו בשום חוב כלל כי לא נתכוון אלא להוריש לבתו אלא כחצי חלק זכר רק שלא מצאו דרך היותר מועיל כי אם בדרך זה שיעשה חוב על עצמו לבתו מסך אלף זהובים ותולה החוב בחצי חלק זכר שאם יתנו לה בניו זכרים כחצי חלק זכר יהא החוב מחול ולא שיהא כוונתו על החוב כמו על