צמח צדק הקדמון קמז

כייפינן לי' על לפנים מש"ה אבל בשאין המוצא הוא עני אע"פ שבעל אבידה הוא עשיר או שהמוצא הוא עני אלא שגם בעל אבידה לאו עשיר הוא כייפינן ליה על לפנים משורת הדין: שאלה צ' ברך לקחתי וברך לו אשיב על כל דבר מקשיב כענין וכהלכה שואל ומשיב האלוף התורני כמהר"ר יצחק יצ"ו: על דבר אשת הכהן שזינת' כשהית' פנוי' ונשאת לכהן וילדה תוך ה' חדשים ואמרה בפני נשים ובפני השמש ששאל אותה על פי פקודתך שזינתה עם בעל אחותה הנה כתבתי כבר הנראה לע"ד שהיא אסורה לבעלה הכהן והבאתי ראיות לזה והכל הוא בידך אלא שאחרי כן להפצרת קרובי האשה שאמרו אולי יוכלו למצוא רבנן דקשישא וגמירי ובקיאי טפי מינן וימצאו היתר לאשה הזאת שתשאר תחת בעלה וכח דהיתרא עדיף הפצירו בי ונתפצרתי וכתבתי לך שאין אני אומר קבלו דעתי אלא אם ימצאו גדולי בעלי הוראה שיהיו מתירים לאשה הזאת שתשאר תחת בעלה לא אהיה קורא תגר עליהם רק כי אף על פי כן אני עומד על עמדי ואין אני מבטל דעתי להסכים עמהם ואפילו דלימטיי לי כשיבא מכשורא לא בעינא ויהי להם אשר להם אבל מכל מקום כל זמן שלא ימצאו היתר מגדולי בעלי הוראה מפורסמים לא ידור הכהן עם האשה הזאת וכבר כתבתי מילתא בטעמא: והנה עתה הודעתני כי הכהן ההוא דר עמה בבי' אחד ואוכלין יחד ואינן משגיחין בכל האזהרות וגם ראיתי ביד קרובי האשה כתוב מבי דינא שחזרה מדבריה הראשונים והגידה אחר כך בבית דין שכל מה שהגידה בראשונה שזינתה עם בעל אחותה הוא שקר אלא עם אחר זינתה ואיימו הב"ד עליה שתגיד עם מי שזינתה ולא רצתה להגיד רק אמרה שלא זנתה עם בעל אחותה אלא עם אחר ולפי דבריך למדוה לומר כך וקרוב הדבר להאמין כי כן הוא שלמדוה כך לומר הנה אומר אני שצללו במים אדירים והעלו בידם חרס כי לא הועילו מידי בהא והרי מכל מקום הוא אסורה לבעלה מתרי טעמי חדא כיון שכבר אמרה שנבעלה לפסול לה תו לא מהימנת אח"כ לומר לכשר נבעלתי אפילו אי הוית אמרת אח"כ בפירוש לכשר נבעלתי לא מהימנת דכבר שוית אנפשה חתיכה דאיסורא לכהן: וליכא למימר כיון שמה שאמרה תחלה לא היה בב"ד יכולה לחזור בה ולומ' אח"כ לכשר נבעלתי הא ליתא דסתמא תנן בסוף פ"ק דכתובות ראוה מדברת עם אחד אמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת וכו' משמע מפשטא דלישנא שלאותן שראוה מדברת להם אמרה איש פלוני וכהן הוא ומבית דין לא קמיירי דלישנא אמרה לה משמע סיפור דברים בעלמא וכן מצאתי נמי בתשובת מהרי"ו סימן ט' דדייק לישנא דרמב"ם שכתב וז"ל בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור שמת חכי' וכו' מדנקט לישנא אמרו לי ב"ד או אנשים אלמא דאותן אנשים לא העידו אלא בספור דברים בעלמא מדנקט אמרו לי עכ"ל וכן בסוף נדרים באמירת טמאה אני לך וכו' אמר רבא ומודה רב ששת שאם נתארמלה שאינה אוכלת בתרומה וכו' ופסקו הפוסקים דהוא הדין שאסורה לינשא לכהן אחר מות בעלה הראשון וכן פסק הטור א"ה סימן ו' והיינו משום דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא וכתב הרב המגיד הביאו התם ב"י שאפילו אם נותנת אמתלא לאח' מיתת בעלה שלא אמרה מתחלה כך אלא כדי שיגרשנה בעלה והיתה קטטה ביניהם אפילו הכי לא מהימנא וכו' והתם לא מיירי שאמרה מידי בב"ד אלא לבעלה אמרה כך כדמשמע מלשון טמאה אני לך וכו' אפילו הכי אין יכולה לחזור בה כיון דשוית אנפשה חתיכה דאיסורא הוא הדין נמי באשה הזאת כיון שכבר אמרה שנבעלה לפסול לה תו לא מהימנת לומר ששקר אמרה אעפ"י שמה שאמרה שנבעלה לפסול לה לא אמרה בב"ד לית לן בה: ועוד אפילו אם לא אמרה תחלה שנבעלה לפסול לה כיון דהשתא אינה אומרת בהדיא שנבעלה לכשר לה אלא אומרת שלא נבעלה לבעל אחותה ונבעלה לאחר הרי היא כאלו אינה בדוקה כלל כיון שלא רצתה להגיד ודינה כאלמת שכתב הטור א"ה סימן ו' שאפילו אם ניסת תצא וכן פסק בש"ע: אלא שדברי מהררש"ל בתשובה סימן י"ז משמע באינה בדוקה אם ניסת לא תצא מכל מקום נראה אפילו לפי דבריו היינו דוקא באינה בדוקה כלל כגון שהיא אלמת או שכבר מתה אם השתוקי דמיירי התם מיניה אבל באינה רוצה להגיד גרע טפי כמו בנדון דידן שאינה רוצה להגיד ודאי דגם מהררש"ל מודה שתצא כיון דהאידנא רוב פסולים אצלה דרוב גוים נינהו לכך נראה פשוט שצריך הכהן לגרשה כאשר כתבתי בראשונה וכל זמן שלא מגרשה אסור לו לדור עמה בבית אחד בכן תזהיר אותו שישמע לקול המורים ויחוס על יחוס כהונה וכבוד משפחתו ואם ימאן ויסרב לא ינהגו בקדושת כהן כלל. הן לקרוא לו לספר תורה ראשון. או לפדות ממנו בכור וכל דבר שבקדושה ימנעו ממנו אם ח"ו ימאן ויסרב. דברי אמת ושלום. ומה שנראה לע"ד כתבתי: שאלה צ"א מאל רוכב ערבות רבוא רבבות ברכות וטובות להאלוף בתורה נפש משיבת חתני ואהובי וידידי ר"ב חטיבות נ"י פ"ה כמהר"ר דוד יצ"ו: על אשר ששאלתני ששמעת ממני שהבורית העשוי מחלב המתבשל במי אפר שנותן טעם לפגם אפילו בפני עצמו ומכל שכן כשהוא מתערב בתוך התבשיל האם יש לסמוך על זה להורות כך הלכה למעשה או לא ויצא לך הספק הזה ממה שמצאת בחבור טורי זהב שעל הש"ע מטור י"ד שכתב שם בסימן צ"ה בסעיף ד' וז"ל יראה לי שאם נתנו אפר במי חמין שביורה קודם שהניחו הקדרו' בתוכה אף על פי שהשומן דבוק בהן מותר דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם עכ"ל הש"ע וכתב הרב בטורי זהב שם וז"ל ולפי זה אין איסור אם נפל בורית שקורין זיי"ף העשוי מחלב לתוך התבשיל שהרי בורית יש בו אפר כשעושין אותו מחלב וצ"ע הוראה זו דלעיל סימן פ"ז כתב רמ"א דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש וכו' ורגילות הוא לערב שם בשר וחלב עכ"ל וכיון דנותן טעם לפגם אין שם האיסור בשר וחלב לגמרי: ועוד מצאתי בדברי רש"ל פרק כל הבשר סימן צ"ד וז"ל ומצאתי בשם מהרי"ל פעם אחת בא תינוק ואמר שנפל חתיכה של בורית העשוי מחלב לקדירה ואמר שאין להאמין לתינוק עכ"ל משמע דבודאי נפל איסור הבורית והבורית עשויה מאפר עם חלב ונותן טעם לפגם הוא וצ"ע למעשה עכ"ל ט"ז: בכן אודיעך כי כן הוריתי הלכה למעשה וכהאי מילתא לימרו משמי כי עמדתי על אמיתת הדבר היאך עושין הבורית ויתבאר למטה רק תחלה אבאר מה שנראה לי כדי ליישב הוראות מהרי"ל ולאפוקי מט"ז שכתב שצריך עיון והיינו הא דכתב הרב בסימן פ"ז בהג"ה דאין לשמש בכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש משום דעושין מאפר שעל גבי כירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב וכו' היינו לכתחלה משום דאף על פי דאפר פוגם מכל מקום אסור הוא לכתחלה דכל מילי שהוא פוגם אסור לכתחלה ובסימן צ"ה שכתב אם נתנו אפר לתוך היור' דשרי היינו בדיעבד אם הודחו שם כלים: והא דאנן נוהגין האידנא היתר לכתחלה לעשות חמין ממי אפר כדי להדיח כלי אכילה היינו דוקא אפר שבא מן