צמח צדק הקדמון קמו

בו סימן משום דודאי מתייאש ואפילו עומד וצווח אינו אלא כצווח על ביתו שנפל כרב נחמן בשוקי דגלדאי: אבל מכל מקום נראה אם זה שמצא הארנקי אינו עני צריך להחזיר לזה הארנקי עם המעות משום לפנים משורת הדין וכייפינן אלפנים משורת הדין דהכי כתב המרדכי אהא דאמר בפרק אלו מציאות רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דייסא אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו א"ל חייב להחזיר ומסיק לפנים משורת הדין וכו' כתב המרדכי וז"ל ואשכחנא נמי פרק הגוזל בתרא חייב בבא לצאת ידי שמי' וכיון דחזינן דהוו כייפי להו להני כדאית' סוף פרק האומנין. גם אנן כייפינן למיעבד לפנים משורת הדין אם היכולת בידו לעשות וכו' וכן פסק ראב"ן ואבי העזרי דכייפינן להו לעשות לפנים משורת הדין ותו התם במרדכי אהא דרבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי וכו' אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו ומסיק נעשה כצווח על ביתו שנפל כתב המרדכי וז"ל נראה לראבי' הא דלא כייפינן התם לעשות לפנים משורת הדין אפשר שהמוצא היה עני ובעל אבידה היה עשיר עכ"ל הרי מבואר דכייפינן על לפנים משורת הדין: ואף על גב דהרא"ש כתב הך דרב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל וכו' ומייתי הא דאמר רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים וכו' אשר יעשו זו לפנים משורת הדין וכו' וכתב וז"ל לאו דכייפי ליה דאין כופין לעשות לפנים משורת הדין עכ"ל נראה לי כתב כן אלא דאין כופין בשוטון אבל בהורדת נכסים מודה דכייפינן כיון דנקט לשון חייב להחזיר וכיון דמצינו נמי בסוף פרק דהאומנין ברבה בר רב חנן דתברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא וכו' דא"ל רב הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים וכו' הרי קאמר ליה דדינא הכי משמע דלפנים משורת הדין הוי נמי דין וכיון דקרי ליה דין ודאי דכייפינן עליה אלא דאין כופין בשוטון אבל בהורדות נכסים כייפינן או אפשר דאפילו בהורדות נכסים לא כייפינן אבל בשמתא כייפינן כדאשכחן בחילוק בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן דקאמר בפרק שבועת הדיינין דף מ"א ולמר בי רב אשי דאמר בדאורייתא נמי מפכינן מאי איכא בין דאורייתא לרבנן איכא בנייהו מיחת לנכסים בדאורייתא נחתינן לנכסים בדרבנן לא נחתינן לנכסים וכו' ופריך ולרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ואמרי בדרבנן לא נחתינן לנכסים מאי עבדינן משמתינן ליה וכו' הביאו הטור ח"מ סימן פ"ז הרי מצינו דלא כייפינן בהורדות נכסים אבל כפינן בשמתא ושפיר אית לן למימר דלא פליג הרא"ש אבל הנך פוסקים דמייתי המרדכי ראב"ן ואבי העזרי וראבי"ה דכייפינן אלפנים משורת הדין והא דכתב דלא כייפינן היינו דלא כייפינן בשוטון ובהורדות נכסים אבל כייפינן בשמתא וכן פסק מ"ו בב"ח בטור ח"מ סימן י"ב דכופין על לפנים משורת הדין: וכדי שלא יהא בית מדרשי בטל בלא חידוש אמינא דאית להוכיח מההוא סוגיא דיש לכוף להחזיר אבידה משום לפנים משורת הדין דהכי איתא התם דף כ"ד רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דייסא אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו א"ל חייב להחזיר תרתי א"ל לפנים משורת הדין כי הא דאבוה דשמואל וכו' ואדרנהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משורת הדין: ואיכא למידק כיון דאהא דאמר ליה חייב להחזיר קשיא ליה תרתי דסותר את דבריו הראשונים שאמר הרי הוא שלו אם כן מתחלה מאי קסבר דקמבעיא ליה בא ישראל ונתן סימן מהו אמאי לא קפשיט ליה לעצמו דודאי אינו חייב להחזיר דאי לאו הכי אלא חייב להחזיר הוה סתירה למה שאמר ליה הרי הוא שלו כדפריך ליה באמת אחר כך תרתי ואם כן הא דקמבעי' לי' בא ישראל ונתן סי' מהו דקארי לי' מאי קארי לי' אמאי לא הוה פשיטא ליה דאינו חייב להחזיר כיון שכבר אמר ליה מר שמואל הרי הוא שלו: אלא נראה ליישב דהכי פירש סוגיא זו תחלה קא מיבעיא ליה מצא כאן ארנקי מהו אם חייב להכריז או לא אמר ליה הרי אלו שלו מפני שרוב גוים מצויים שם חזר וקא מיבעיא ליה בא ישראל ונתן בה סימן מהו אם צריך להחזיר לפנים משורת הדין או לא דאפשר דאפילו לפנים משורת הדין אינו צריך להחזיר משום דגם לפנים משורת הדין יש חילוק כמו שמחלקין התוספות שם בד"ה לפנים משורת הדין וכו' והיינו דאין צריך לעשות לפנים משורת הדין אלא היכא שאחרים חייבים מן הדין והוא פטור מן הדין אז צריך לעשות לפנים משורת הדין כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי דהוה זקן ואינו לפי כבודו ופגע בההוא דהוה דרי פתכא דאופי דמייתי באלו מציאו' ד' ל' אבל היכא דכולי עלמא פטורים אינו צריך לעשות אפילו לפנים משורת הדין אלא שמכל מקום מסקי התוספות שם היכא דלית ליה פסידא צריך לעשות לפנים משורת הדין אפילו במקום שכולי עלמא פטורים יעויין שם בתוספות דהכי כתבו לפי המסקנא ולרב יהודה הוה קא מיבעיא ליה הא מילתא כיון דכולי עלמא פטורים אינו צריך להחזיר לפנים משורת הדין או שמא כיון דלית ליה פסידא צריך להחזי' לפנים משורת הדין אף על פי דכולי עלמא פטורים אמר ליה חייב להחזי' וכיון ששמע רב יהודה ממר שמואל דאמר חייב להחזי' משמע ליה מדאמ' לשון חייב דלאו לפנים משורת הדין קאמר לא הוה ליה למימר לשון חייב אלא הוה ליה למימ' יחזיר ומדאמ' לשון חייב להחזיר משמע שמן הדין חייב להחזי' לכך פריך ליה תרתי הא דבריך סותרים זה את זה דמתחלה קאמרת הרי הוא שלו ועכשיו אמרת חייב להחזי' אמר ליה לפנים משורת הדין כלומ' הא דאמינא לך חייב להחזיר היינו לפנים משורת הדין חייב להחזיר דגם בלפנים משורת הדין שייך למינקט לשון חייב והיינו דכייפינן על לפנים משור' הדין: וכיון דהכי הוא דנקט לשון חייב להחזיר להורות דכייפינן על לפנים משור' הדין על כרחך צריכין אנו למימר דלאו לכל אדם כייפינן אלא יש שכופין אותו על לפנים משורת הדין ויש שאינן כופין אותו על לפנים משורת הדין דאי לכל אדם כופין על לפנים משורת הדין למה אמר תחלה הרי הוא שלו הא חייב להכריז ולהחזיר למי שיתן סימן וכופין אותו על כך אלא על כרחך דלהכי אמר תחלה הרי הוא שלו להורות שאין כופין אותו להחזיר והא כיצד תחלה אמר הרי הוא שלו להורות שאין כופין אותו להחזיר ואח"כ אמר חייב להחזיר שכופין אלא כשהוא עני הרי הוא שלו ואפילו לפנים משורת הדין אינו חייב להחזי' אבל כל שהוא אינו עני חייב להחזיר וכופין אותו להחזיר ולהכי נקט לשון חיוב חייב להחזיר להורות שכופין אותו להחזיר לפנים משורת הדין: ויש לי לדייק מדברי המרדכי כל שהמוצא אינו עני אף על גב דלאו עשיר הוא צריך להחזיר וכופין אותו על לפנים משורת הדין שכתב וז"ל גם אנן כייפינן ליה למיעבד לפני' משורת הדין אם היכולת בידו לעשות וכו' הרי לא נקט אם הוא עשיר אלא אם היכולת בידו והיינו כל שאינו עני מיקרי יכולת בידו וכופין אותו על לפנים משורת הדין וגם יש לדייק מדברי המרדכי אף על פי שבעל אבידה הוא עשיר מכל מקום כיון שהמוצא אינו עני כופין אותו על לפנים משורת הדין שכתב וז"ל נראה לראבי"ה הא דלא כייפינן התם לפני' משורת הדין אפשר שהמוצא היה עני ובעל אבידה הוה עשיר משמע אבל אי לאו שהמוצא הוא עני אף על פי שבעל אבידה עשיר כייפינן ליה על לפנים משורת הדין וכן נמי אם אין בעל אבידה עשיר אע"פ שהמוצא הוא עני כייפינן לי' על לפנים משורת הדין דדוק' בדאיכא תרתי למעליית' שהמוצא הוא עני ובעל אבידה הוא עשיר התם הוא דלא