צמח צדק הקדמון קמה

ממשמש בכיסו והרגיש שאבד ממנו הארנקי וצווח על אבידתו ורודף אחריה או מצא זה הארנקי אינו חייב להחזי' לו כיון שרוב גוים מצויים שם ודאי נתייאש אף על גב שהוא עומד וצווח אינו אלא כצווח על ביתו שנפל דהכי איתא בהדיא התם דף כ"ד רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו א"ל הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו אמר ליה הרי אלו שלו והלא עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים הרי מבוא' כל שהוא במקום שרבים מצויים שם כגון שוקא דגלדאי דרוב גוים היו מצויים שם הרי אלו שלו אפילו עומד וצווח אינו אלא כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים: ואף על גב דאהא דאיתא התם בדף כ"ד וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא בסרטיא ובפלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהם כתב הרא"ש וז"ל האי מתייאשין אסרטיא ופלטיא ורבים מצויים שם קאי אכל אינך אפילו עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל עכ"ל הרי משמע דלא הוי כצווח על ביתו שנפל אלא כאינך כגון זוטו של ים וכו' אבל באסרטיא ופלטיא ובמקום שרוב גוים מצויים שם לא אמרינן דהוי כצווח על ביתו שנפל: וכן משמע נמי מדברי הטור ח"מ סימן רנ"ט דלא אמרינן נעשה כצווח על ביתו שנפל אלא בזוטו של ים וכו' אבל באסרטיא ופלטיא ובמקום שרוב גוים מצויים שם לא אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל שהרי לא כתב דנעשה כצווח על ביתו שנפל אלא בסעיף י"ג גבי המציל מן הארי וכו' וזוטו של ים ושלוליתו של נהר וכו'. אבל לעיל מיניה בסעיף ז' גבי מצא במקום שרוב גוים מצוים שם לא כתב אלא משום דודאי נתייאשו הבעלים לכך הרי הוא שלו ואם כן משמע דממקום שרוב גוים מצויים שם אי עומד וצווח חייב להחזיר ולא הוי כצווח על ביתו שנפל. דאי לא תימא הכי הוי ליה לכלול רוב גוים מצויים שם עם המציל מן הארי וכו' וזוטו של ים וכו' אלא ודאי דסבירא נמי דלא אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל אלא גבי המציל מן הארי וכו' וזוטו של ים וכו' אבל לא במקום שרוב גוים מצויים שם הא לאו מילתא הוא דודאי הוא דגם הרא"ש סבירא ליה דאפילו ברוב גוים נמי אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל ולאו דוקא זוטו של ים וכו' דהרי מייתי בפסקיו הך דרבא דהוה קאזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי וכו' ואמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו וכו' ומסיק דנעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים והא דכתב לעיל מיניה אההיא דהמציל מן הארי וכו' וזוטו של ים וכו' וסרטיא ופלטיא וכו' דהאי מתייאשין קאי דוקא אסרטיא ופלטיא וכו' אבל אינך נעשה כצווח על ביתו שנפל דמשמע מדבריו שמחלק בין זוטו של ים וכו' ובין רוב גוים מצויים דדוקא גבי זוטו של ים וכו' אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל אבל לא ברוב גוים זה אינו אלא בסתם דלא ידעינן אם מצא קודם שידע זה שנפל ממנו או אחר כך ושמא מצא קודם שידע זה שנפל ממנו ובאיסור בא לידו התם הוא דאיכא לחלק גבי זוטו של ים וכו' אף על פי דלא ידעו הבעלים עדיין מאבידתם כשמציל זה כגון שלא היה שם ונמצא שמצא זה קודם שידעו הבעלים הרי אלו שלו ואף על פי שאחר כך כשנודע לו מאבידתו הוא עומד וצווח אינו כצווח על ביתו שנפל וכו' משום דרחמנא שריא בכי האי גונא כדיליף מאשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם ומייתי לה בדף כ"ב אבל במוצא בסרטי' ופלטי' ובמקום שרוב גוים מצויים שם ואית ליה סימן בגוויה אם מצאה זה קודם שידעו הבעלים מאבידתם חייב להחזיר כיון שבאיסור בא לידו אף על גב דהוא מתייאש אחר כך כשנודע לו מנפילתו מכל מקום חייב להחזיר כיון שמתחלה באיסור בא לידו ולא שרי אלא במצא אחר שידע זה שנפל ממנו דאז הוא מתייאש לכך מפרש הרא"ש הא דקאמר מפני שהבעלים מתייאשין לא קאי אלא אסרטיא ופלטיא וכו' אבל אינך נעשה כמי שצווח על ביתו שנפל ושרי אפילו במצא קודם שידע שנפל: וחילוק זה בין המציל מהארי וזוטו של ים וכו' ובין מקום שרוב גוים מצויים שם במצא קודם שידעו הבעלים מנפילתו דגבי מציל מארי וזוטו של ים אינו חייב להחזיר ובמקום שרוב גוים מצויים שם חייב להחזיר מבואר בהדיא מסוגיא ר"פ אלו מציאות איתמר יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש רבא אמר הוי יאוש פי' רש"י דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן עכ"ל וקאמר בגמרא בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש וכו' דכי אתי לידיה באיסורא אתי לידיה בזוטו של ים ושלוליתו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שריא וכו' הרי מבואר בהדיא דבאותו ענין דלא הוי יאוש במקום שרבים מצויים דהיינו אי מצאו קודם שידע זה שנפל ממנו הוי יאוש בזוטו של ים משום דרחמנא שריא וכו' וכן מבואר נמי מהא דמייתי התם דף כ"ב מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב כן תעשה לחמורו וגו' וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצאתה זו שאבודה היא ממנו ואינה מצוי' אצל כל אדם ואיסורא דומיא דהיתרא מה היתרא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שריא אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסירא ופירש רש"י וכי היכא דיש סימן אסירא כי אין סימן נמי אסירא היכא דאיכא למימר דלא ידע דנפלה קודם שבא ליד זה ע"כ הרי מבואר דאתקיש איסורא להיתרא ואיסורא היינו במצויה אצל כל אדם כגון במקום שרוב גוים מצויים שם מיירי במצא קודם שידע זה שנפל ממנו דבאיסור בא לידו הוא הדין נמי היתרא היינו זוטו של ים וכו' מיירי נמי במצא קודם שידע זה שנפל ממנו ואפילו הכי שרי משום דרחמנא שריא: הרי מבואר חילוק בין מקום שרוב מצויים שם ובין זוטו של ים דבמקום שרוב גוים מצויים שם אם מצאו קודם שידע זה שנפל ממנו אסור וחייב להחזיר ובזוטו של ים שרי אפילו במצא קודם שידע זה שנפל ממנו אבל אם מצאה אחר שידע זה שנפל ממנו והוא במקום שרוב גוים מצויים שם אף על פי שהוא דבר שיש בו סימן והוא עומד וצווח הרי הוא של מוצאו דנעשה כצווח על ביתו שנפל כרב נחמן בשוקא דגלדאי: ולפי זה שפיר כתב הרא"ש דהא דקאמר מפני שהבעלים מתייאשין מהן קאי דוקא אסרטיא ופלטיא דלא שרי אלא במצא אחר שידעו הבעלים שנפל מהן דאז מתייאשו אבל אי מצאו קודם שידעו הבעלים שנפל מהם לא הוי שרי אפילו במקום שרובן גוים מצויים שם משום דבאיסור בא לידם אבל אינך מציל מן הארי וזוטו של ים וכו' הוה כצווח על ביתו שנפל ואפילו מצאו קודם שידע זה שנפל ממנו שרי משום דרחמנא שריא ולכך הטור ח"מ נמי לא כתב דנעשה כצווח על ביתו שנפל אלא דוקא במציל מן הארי וכו' ובזוטו של ים והתם שרי אפילו במצא קודם שידע זה שנפל ממנו אבל במצא במקום שרוב גוים מצויים לא שרי אלא היכא שמצא אחר שידע זה שנפל ממנו אבל לא בקודם לכן דאזיל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל: אבל מכל מקום לכולי עלמא אי מצאו אחר שידע שנפל ממנו והוא במקום שרוב גוים מצויים שרי אפילו ביש