צמח צדק הקדמון קמד

לא יבואו לידי הכחשה מחמת ריחוק הדרך כי יש לתמוה קצת על אשר שכתבת שישבה עגונה י"ב שנים וזה שמת אינו כי אם ג' שנים נמצא שבתשע שנים לא ידעה מה היה לו וכו' עכ"ל: הרי כתב שיש לדקדק אחר העד דהיה נראה ליה תיוהא ביה ובעד הזה הנער אלעזר איכא תיוהא טפי ודאי דהיה ראוי לדקדק אחריו אם היה לפנינו ויותר יש להאמין להעד הר"ר אהרן ולכך אין לסמוך על עדות של הנער אלעזר בהר"ר יוסף מה שהעיד בשם הילדה בת רבי הירץ: ועוד קא חזינא תיוהא בעד הזה הנער אלעזר שהגיד בעדותו שהילדה בת רבי הירץ מצאה לאביה הרוג שוכב בין שאר הרוגים והגידה בו סימנים הרבה עוד הגיד שהיה ביום שלישי להריגה עוד הגיד שבפניה קברו אותו עוד הגיד שהיתה בת י"ב שנים וכל זה הגיד מעצמו בלי שהיו שואלים אותו על כל פרט ופרט אין זה כי אם כל רוחו הוציא כסיל ששחדוהו שיאמר כל זה מה שיועיל לענין עדות אשה שצריך לומר והכרתיו יפה ושיהא תוך ג' ימים להריגה ושצריך לומר וקברתיו לפי שכבר הגיד בתורת עדות הר"ר אהרן כמבואר למעלה והוא לא הגיד כי אם סתם והיו מפקפקים בזה שלא העידו שהכירו אותו יפה ושלא אמרו וקברנוהו ובשביל כן לא יצאתה היבמה הזאת להיתר וקרובי היבמה חקרו ודרשו ומצאו לנער זה שאמר שהניח רבי הירץ הילדה והיתה קטנה ולמדוהו לומר כפי אשר היה נראה לו באומד דעתו שהיתה כבת י"ב שנים ושהכירה אותו יפה על ידי סימנים ושראתה שקברוהו ובא לפני ב"ד והגיד הכל מעצמו בלי ששאלו אותו על הפרטים אומדנא דמוכח הוא ששחדוהו לומר כך לכך נראה דאין לסמוך על עדות של הנער אלעזר בהר"ר יוסף מק"ק טשודנאב מכל הנך טעמים: טעם ראשון דמוכח כשראתה אביה הרוג היתה קטנה ואינה נאמנת אלא לאלתר: טעם שני דאין בת היבם נאמנת להעיד כדי להתיר יבמה לשוק: וטעם שלישי ורביעי מחמת תיוהא דחזינא ביה: הרי בארנו שאין שום צד כדי להתיר היבמה הזאת לשוק על פי העדיות האלו מה שהעיד הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי ומה שהעיד הנער אלעזר בהר"ר יוסף מק"ק טשודנאב: אכן נראה צד היתר ליבמה זאת מטעם זה כיון שהעד הר"ר אהרן בן הר"ר נפתלי העיד שקרוב אחד של רבי הירץ היבם וחמיו היו מדיינים על ירושת ביתו של רבי הירץ ונתפשרו וחלקו הבית אית לן למימר ודאי שהב"ד ההוא שהיו מדיינים לפניהם עמדו על הדבר ונתברר להם על פי אותן עדות או על פי אחרים שזה היבם רבי הירץ מת בודאי דאי לאו הכי לא היו מורידין קרוב לנחלה דאף על פי שמשיאין את האשה על פיה או על פי גוי מסיח לפי תומו מכל מקום אין היורשין יורדין לנחלה עד שיודעים בעדות ברורה שמת כדתנן בפרק האשה שלום דף קי"ז וכמו שפסק הטור ח"מ סימן רפ"ד: ואף על פי שהרמב"ם כתב בהפך הביאו הטור ח"מ התם סימן רפ"ד וז"ל מי שטבע במים שאין להם סוף וכו' וכן אם באו עדים שראוהו שנפל לגוב אריות וכו' או שנדקר במלחמ' וכו' בכל אלו הדברים וכיוצא אם אבד זכרו אח"כ יורדים לנחלה בעדות זו אף על פי שאין משיאין את אשתו עכ"ל וכן כתב המרדכי שילהי יבמות היינו דוקא היכיא דאבד זכרו שנשתהה זמן רב התם הוא דאמרינן שמורידין לנחלה וכדמבואר בהדיא בדברי הרמב"ם שכתב אם אבד זכרו דוקא אבל לא היכא דעדיין לא אבד זכרו ובנדון דידן כשהיו דנים על ירושת היבם הזה רבי הירץ עדיין לא היה אבד זכרו שהרי מבואר בדבריהם שהיו דנין על הירושה תוך שנה ראשונה בסופה וזה פשוט הוא שאז באותו זמן עדיין לא אבד זכרו כי אפשר היה שנשבה בין הקדרים והוליכוהו למרחקים לארצות התוגר עם שאר שביים לאלפים ולרבבות שהיו לשבי וידוע הוא שבני ישראל רחמנים המה והכל היו מצפים שיפדו את השבויים אותן בני ברית שבארצות התוגר כאשר באמת עשו כן נדיבי עם אלהי אברהם וידוע היה שלא היו יכולים לחזור לארצות האלו תוך שנה ראשונה אף על פי שנפדו שם ואם כן אי לא הוה בריר להו לב"ד שזה רבי הירץ מת בודאי לא היו מורידים לנחלתו את קרוביו כי היו צריכים לחוש שמא לא מת והוא נשבה והיום או למחר יבא כשיבאו שאר השבויים כי באותו זמן עדיין לא חזר שום אחד מן השבויים אלא ודאי דהוי ברור להב"ד ההוא מפי אותן עדים או מפי אחרים שזה רבי הירץ בודאי מת לכך הורידו קרוביו לנחלה: וליכא למימר דילמא אותו בית דין לא הוה גמירי ולא היו יודעין הדין שאין מורידין לנחלה אלא עד שיודעים בבירור שמת דהא מסקינן בפרק יש נוחלין דף קנ"ח דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ולכך ודאי דהוה ברור להו שמת רבי הירץ והורידו קרוביו לנחלה לכך נראה דבמקום עגון יש לסמוך על זה ולהתיר היבמה הזאת שהיתה זקוקה ליבם רבי הירץ בן האז: אבל עדיין צריך עיון כיון שאין מפורש בעדות הר"ר אהרן שהפשרה נעשית על פי ב"ד דילמא הא דאמ' הר"ר אהרן בעדותו שנתפשרו שיחלוקו לא היה על פי ב"ד שפסקו כך שיחלוקו אלא שמעצמם נתפשרו וכדמשמע קצת מלשונו שאמר שנעשה פשרה ביניהם ולא אמר שעשו פשרה ביניהם דהוה משמע שעשו הב"ד פשרה ביניהם אלא שנעשה פשרה ואפשר לומר שהב"ד לא באו על הבירור שרבי הירץ מת בודאי רק שהם הבעלי דינין נתפשרו מעצמם שיחלוקו וצריך עיון: לכך אין בידי להתי' היבמה הזאת לשוק אף על פי שיש לו צדדים להתי' כמו שבארתי מכל מקום קשה עלי הדבר מאד מטעמים שכתבתי אבל מכל מקום איני אומר קבלו דעתי אלא איזה תלתא בעלי הוראה תופסי ישיבה שיהיה לבבם שלם בדבר ויהיו מורים להתירה לשוק הרי דבריי בטלים כנגדם ותנשא היבמה הזאת שהיתה זקוקה לרבי הירץ בן האז מק"ק טשודנאב לכל גבר דיתצבייין: שאלה פ"ט באחד שאבד ממנו על הדרך ארנקי ומעות בתוכו במקום שרוב גוים מצויים שם שהיו נוסעים מן היריד הרבה גוים וגם מקצת יהודים היו נוסעים ומצאו ישראל ונודע אחר כך שמצאו ישראל בא זה ותובעו שיחזיר לו אבידתו ונותן סימן בארנקי וגם נתן סימן במנין המעות שבתוכו וזה טוען שמצאו במקום שרוב גוים מצויים ואינו חייב להחזיר חזר זה וטען שמצאו קודם שנתייאש שהרי היה עומד וצווח ורודף אחר אבידתו וחוזר לאחוריו הוא וכמה אנשים עמו שהיו מחפשים על הדרך והיו חוקרים מן כל העוברים אחריהם מהעיר אם לא מצאו הארנקי וכל היום ההוא היה חוקר ודורש אחר אבידתו כידוע לכל אם כן מצאו זה קודם שנתייאש וצריך להחזיר: תשובה ודאי אם מצאו ישראל זה קודם שהרגיש זה שנפל הארנקי ממנו כגון שהיה הולך אחריו בסמוך לו ומיד שנפל ממנו הגביה זה שהלך אחריו את הארנקי ואחר כך בשהרגיש זה שנפל ממנו הארנקי וצווח על אבידתו כבר היה ביד המוצאו צריך זה להחזירו כיון שהגביה הארנקי קודם שידע זה שנפל ממנו הרי באיסור בא לידו כדמסיק בפרק אלו מציאות דף י"ב דקיימא לן כאביי יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וצריך להחזיר לו אבל אם לא מצאו אלא עד אחר שידע זה שנפל ממנו שהיה