צמח צדק הקדמון קמג

הנה בעיקר הדין עד אחד ביבמה להתיר לשוק כבר כתבו רוב האחרונים דיש להקל במקום עגון להתירה על פי עד אחד דלא כהרא"ש והכל מבואר במה שהביא הרב ב"י בטור א"ה סימן קנ"ח אכן מה שכתב הרב מהרר"י מינץ דאפילו להרא"ש דסבירא ליה דאין עד אחד נאמן להתיר ליבמה לשוק אפשר היינו דוקא היכא דנוהגין ליבם אבל האידנא שאין נוהגין בין אשכנזים אלא לחלוץ עד אחד נאמן דלא שייך למימר זימנין דסניא ליה וכו' הא לאו מילתא הוא והגם כי אין משיבין את הארי אחר מותו מכל מקום כיון דהוא גופיה לא כתב בהחלט כן אלא היה מפקפק שכתב בסמוך להא דלעיל וז"ל ואפילו אם נאמר דמסברא זו אין סברא לחלק כיון דיש מקומות שנהגו ליבם מכל מקום נאמר בנדון דידן מודה הרא"ש וכו' או מצד שילדה ולד וכו' עכ"ל הרי לא רצה לסמוך על סברא זו ובקש צדדים אחרים להתיר אותה יבמה על כן רשאי אני לומר נמי דאין להם שורש ועיקר לדברים אלו לומר כיון דהאידנא לא נהיגי ביבום אלא בחליצה תו ליתא לטעמא דזמינין דסניא ליה ושהיה עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק אפילו להרא"ש הא ודאי ליתא: משום שהרי מן התורה אין עד אחד ולא אשה ועד מפי עד וכו' נאמנים להעיד אלא משום תקנות עגונות הקילו רבינו ז"ל שמשיאין על פי עד אחד ואשה ועד מפי עד וכו' והיה ביד רבינו ז"ל כח להקל משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' כמו שכתב הרשב"א הביאו מהרי"ק שורש ל' וסבירא ליה להרא"ש דאף על גב דהקילו משום עגונא להאמין עד אחד ואשה וכו' להתיר אשה להנשא אבל כדי להתיר יבמה לשוק לא האמינו הרי לדידיה הניחו היתר יבמה לשוק על דין תורה שלא להאמין על פי עד אחד ואשה וכו' וכשהתירו להאמין משום עגונא לעד אחד ואשה וכו' לא היה בכלל זה היתר יבמה לשוק ואם כן היאך סלק' דעתך למימר דאנן ניקום להקל ולהאמין לעד אחד מה שהתורה פסלה ואף על גב דטעמא של זימנין דסניא ליה לא שייך השתא מה בכך כיון דהתורה פסלה לעד אחד ואשה וכו' ומעולם לא אפקוהו רבנן לקידושין דהנך במקום עגון יבמה לשוק לכך אין שורש ועיקר לדברים אלו להרא"ש דסבירא ליה דאין עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק: ואפילו להרי"ף והרמב"ם ואינך רבוותא דסבירא להו דעד אחד ואשה וכו' נאמנים גם ביבמה להתירה לשוק כמו באשה להנשא לבעל וכשהאמינו לעד אחד ואשה משום עגונא האמינו גם ביבמה לשוק והכל חד הוא ואפקו רבנן לקידושין לכל הנך במקום עגונות הן להתיר אשה להנשא לבעל הן להתיר יבמה לשוק ולא חילקו ביניהם וליתא להך סברא דכתיבנא אליביה דהרא"ש שהניחו על דין תורה ביבמה אפילו הכי הך סברא שכתב הרב מהרר"י מינץ במקום שהחמירו מטעם דזימנין סניא ליה יש להקל האידנא כיון שאין נוהגין אלא לחלוץ ודאי ליתא: דלפי זה תהיה יבמתה מותרת להעיד לה אף על פי שהיא אחת מחמש נשים דהא דיבמתה אינה מעידה לההוא משום שחוששת שתהיה צרתה אחר כך שימות בעלה ותתייבם לבעלה והאידנא אין נוהגין ליבם אלא לחלוץ ליתא להאי חששא ואם כן תהיה נאמנת להעיד לה והא לא מסתבר כלל דאני אומר כשחשו רבנן לתקנות עגונות והקילו שאפילו אשה תהיה נאמנת ואפקוהו לקידושין האמינו לכל הנשים חוץ מהנך חמש נשים ולא אפקו לקידושין במקום שמעידין הנך ה' נשים והניחו על דין תורה שאין אשה נאמנת להעיד לכך אף על גב דהאידנא אין מייבמין אלא חולצין אפילו הכי אין יבמתה מעידה לה כיון דהיא אחת מחמש נשים שלא הקילו בה רבנן מעולם שתהא נאמנת להעיד לה לכך נראה דגם בת יבמה לא תעיד וכן כדי להתירה לשוק לא תעיד לה כמו שבארנו דהוה בכלל בת בעלה ועוד אפילו אי שבקינן להו סברא דידהו דבמקום דלא נהיגין ביבום אלא בחליצה לא שייך למימר זימנין דסניא ליה אפילו הכי חיישינן האידנא שהרי אף על פי שבין האשכנזים נוהגין האידנא הכל לחלוץ ולא ליבם מכל מקום אין כופין על כך אפילו היכא שיודעין בו שנתן עיניו בממון כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע סימן קס"ה ולא עוד אלא אפילו שואלין אותו בשעה שבא לחלוץ אם רוצה ליבם או לחלוץ ויש מוסיפין לומר לו שמותר לישאנה ואין זה בכלל חרם ר"ג מאור הגולה ואם כן לפי זה ודאי דאכתי יש לחששא זמנין דסניא ליה כיון שאם הוא רוצה לייבמנה אין כופין אותו לחלוץ ומכל שכן דבת יבמה לא תעיד על מיתת אביה כדי להתיר יבמה לשוק דחוששין שמא יתרצו שניהם היבם והיבמה ביבום לשם מצוה דמניחים אותו ליבם כדאיתא בהג"ה סימן קס"ח: הטעם השלישי דאין לסמוך על הגדת הנער אליעזר מה שהגיד בשם הילדה בת היבם רבי הירץ משום דחזינא תיוהא ביה דלאו קושטא קאמר שהרי העד הראשון הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי העיד שקרוב אחד של רבי הירץ וחמיו של רבי הירץ היו מדיינים על בית של רבי הירץ שהיה לו בק"ק טשודנאב לירד לנחלה זה אומר הבעל מת תחלה וזה אומר אשתו מתה תחלה ואי האי עד נער אלעזר קושטא קאמר שאחר הגזירה ראה הוא ילדה אחת בת רבי הירץ הרי היא בת יורשת ועל מה היו מדיינים ואפילו אם תמצא לומר שמתה אחר כך והם היו מדיינים על הירושה אחר שמתה הילדה ההיא הא מכל מקום כיון שהיא היתה בחייה אחר מות אביה ואמה הרי היא יורשת וכשמתה אחר כך הנחלה ממשמשת והולכת למעלה למשפחות בית אביה וזיל קרי ביה רב הוא ועל מה היו מדיינים אלא ודאי דהנער אלעזר לאו קושטא קאמר: אלא שמכל מקום אפשר לומר לעולם אימא לך שהנער אלעזר קושטא קאמר שנשארה בת אחת לרבי הירץ אחר מותו אלא שהב"ד בק"ק אוסטראה ובעלי דינין לא היו יודעים שנשארה בת אחת אחר מות אביה ואמה והיו מדיינים על הירושה אף על פי שלא היו יודעים אם אין קרוב אחר יותר קרוב מהם על פי תשובת הרא"ש כלל פ"ו סימן ט' וכן פסק הרב בהג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן רפ"ד הן אמת שהדין כך שיכולים בית דין להוריד קרוב לירושה אף על פי שאין יודעים אם אין אחר קרוב יותר ממנו אבל מכל מקום קשה הדבר להאמין מצד תואר הענין שלא יהיו יודעים מאותה בת שנשארה לרבי הירץ כיון שהיתה בק"ק טשודנאב אחר הגזירה ולפי דברי הנער אלעזר היו שם כמה וכמה אנשים ומסתמא אותן שרצו להחזיק בבית של רבי הירץ גם המה היו שם תחלה קודם שירדו לדין והיאך לא נודע להם שנשארה בת לרבי הירץ אחר מותו ומה גם כי האחיות של אשת רבי הירץ היו שם בגזירה ונשארו בחיים ולא ידעו מאומה מאותה בת אלא ודאי דהאי עד אלעזר לאו קושטא קאמר אלא שלמדוהו לומר כך: וליכא למימר בהיפך שהנער אליעזר קושטא קאמר והעד הראשון רבי אהרן לאו קושטא קאמר הא ודאי ליתא כי הנה זה העד הר"ר אהרן יודע ספר הוא והוא ממולא בשנים גם היה פה איזה ימים והיה מתנהג כשורה והוחזק לנאמן וכשר מה שאין כן הנער הזה אלעזר שהוא נער ואינו יודע ספר ולא הוחזק לנו כלל כי מיד שבא הנה למחרתו העיד כך ונסע לדרכו ודאי דיש יותר להאמין להאי עד כהר"ר אהרן דכבר כתב מהרא"י בפסקיו סימן רכ"ד על אחד שבא ממרחקים שהיה נקרא רבי טוביה בר אברהם שהעיד על מיתת אחד שהיה אשתו עגונה ממנו י"ב שנים וכתב בסוף אותה תשובה וז"ל ויוכל מר להתיר לכל גבר דיתצביין אך בתנאי זה אם ידוע למר שהועד עדות בלי ראיה כי אינני מכיר את העד אם הוא מן הריקים הפוחזים דלא חיישו במידי לאסהודי שקרא וכל שכן דכהאי גונא דסבורין הם שבודאי