צמח צדק הקדמון קמב

כיון שכבר הכחישו זה את זה והוחזק אחד מהן שקרן אלא תלינן דאמרי בדדמי ולא הוחזק שום אחד מהם לשקרן דכל מה דאפשר למיתלי דלא יהיה כמכחישין עדיף טפי משום דאוקי גברא אחזקתיה ולעולם אימא לך מה שמעידין על מיתת זה האיש לא מהני עדותן משום דאפשר שאומרים בדדמי כיון שלא אמרו וקברנוהו: אף על גב דבתרי כתב הרא"ש דלא חיישינן לבדדמי היינו דוקא היכא דליכ' הכחשה ביניהם ולא איתרע חזקה דידהו וכמו שכתב הרא"ש גופיה הטעם ריש פרק האשה שלום וז"ל וכן מסתברא דבתר סהדות' דתרי סהדי לא דייקינן עכ"ל הרי משמע דלא דייקינן בתר תרי סהדי משום דמהי תיתא לדקדק אחר עדים דלית בהו ריעות' אבל היכא דמכחישין זה את זה ודאי דיש לדקדק אחריהן ושפיר אית לן למיחש לבדדמי: וניחא טפי למימר שלא יועיל עדותן להתיר האשה משום דמחזקינן להו שאמרו בדדמי ונמשך מזה שהם כשרי' להעיד יחד בעדות אחרת ממה שנאמר שמעידים על דבר ברור ולא בדדמי כדי להתיר האשה על פי האחד שאינו מוחזק לשקרן ונמשך מזה שלעדות אחרת הם פסולין משום דאחד מהן ודאי שקרן דלעולם לאוקמיה גברא אחזקתיה שלא יהא פסול עדיף טפי לכך אין לסמוך על עדותן דכיון שלא אמרו וקברנוהו יש לנו להחזיקם שאמרו בדדמי כדי לאוקמינהו אחזקתם שיהיו כשרים להעיד בעדות אחרת בכת אחת: ומכל שכן להרי"ף דסבירא ליה דאפילו בתרי בעינן שיאמרו וקברנוהו והרב' מן האחרונים שחששו לדברי הרי"ף ולא רצו לסמוך על הוראה זו דבתרי לא בעינן שיאמרו וקברנוהו ואזלי לחומרא דאין לסמוך על עדות האלו כיון דלא אמרו וקברנוהו: וליכא למימר שיש במשמעות הלשון של זה העד ר' אהרן בירר דבר על מיתת ר' הירץ היבם הזה כאלו אמרו וקברנוהו שהרי אמר וז"ל ובין כך ובין כך העידו השני כתות עדים שרבי הירץ בודאי נהרג עכ"ל הרי כיון שאמר לשון זה בודאי נהרג הוי בירר דבר על מיתתו כאלו היו אומרים וקברנוהו דקברתיו לאו דוקא אלא כל מילי דמשמעותו על בירור מיתה סגי כמו שכתב הר"ן והרי"בש הביאם הרב ב"י והרב בהג"ה ש' סעיף י"ז הא לאו מילתא הוא משום דפשוט הוא דבאומר שנהרג במלחמה לא מהני אפי' באומר שיודע בודאי שנהרג ולא בדדמי אם אינו אומר היאך יודע שנהרג בודאי כגון קברתיו או כיוצא בזה שהיה מטלטלו ממקום למקום וכל זמן שאינו אומר כיוצא בזה אף על פי שהוא אומר שיודע שנהרג בודאי ולא בדדמי חיישינן דכל מה שהוא אומר הכל הוא בדדמי אלא צריך שיאמר דבר לפנינו דאנן נוכל לידע על ידי כן שאינו אומר בדדמי כגון שאומר וקברתיו או שהיה מטלטלו ממקום למקום ולא היה נודד כנף וכיוצא בזה לכך לא מהני האי לשון שאמר העד הזה רבי אהרן בשם העדים שבודאי נהרג דאף על פי כן חיישינן לבדדמי: הרי מבואר מזה שכתבתי דאין בעדות העד הראשון הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי דבר מספיק כדי להתיר על ידו האשה הזאת היבמה שהיא זקוקה לרבי הירץ בן רבי האז שתנשא לשוק: וכן נמי אין להתיר האשה הזאת על פי מה שהעיד הנער אליעזר בן הר"ר יוסף מק"ק טשונדאב מכמה טעמים טעם ראשון משום שמגיד ששמע מהילדה בת רבי הירץ שהגידה שנהרג אביה בגזירת ק"ק פאלנאי ובפניה קברו אותו תוך ג' להריגתו והילדה ההיא היתה בת שתים עשרה שנה אלה הן תורף דבריו והנה לפי דבריו לא שמע את זה מהילדה כי אם על כל פנים ערך עשרה חדשים אחר ההריגה שהיתה בפאלנאי מפני שכל אותן הנמלטים מהגלילות ההם שהיו שם הגזירות לא חזרו להתם כי אם אחר שחזרו החיילות הריקים לאחור ונתיישבו קצת וזה ידוע לנו שלא היה אלא כמעט בסוף כלות שנה תמימה וכדמשמע נמי מהגדת העד הראשון הר"ר אהרן בהר"ר נפתלי שלא חזרו להתם אלא בסוף כלות שנה תמימה אחר גזירת ההריגה בפאלנאי ובעדותו הגיד שהילדה היתה אז בת י"ב שנים ואם כן בשעת הגזיר' כשראתה הריגת אביה היתה פחותה מבת י"ב שנים הרי היתה קטנה והסכמת הפוסקים הוא מהרי"ו בתשובה בדיני קצרים סימן מ"ה ובפסקים וכתבים דמהרא"י סימן ר"ך הביאם הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן י"ז סעיף י"ג דאין סומכין על דברי קטנים אלא לאלתר כגון שאומרים עכשיו אנו באים מהספד פלוני וכו' ואפילו הגדילו ואחר כך אינם יכולים להעיד מה שראו בקטנותן: ומכל שכן שלפי מה שהגיד שהילדה לא היתה אלא בת י"ב שנים כשהגידה כך שאפשר שאפילו באותו פעם היתה עדיין קטנה לענין עדות כיון דאין יודעין אם היו לה שערות וזה פשוט דלענין עדות לא סגי בשנים לחוד אלא שנים ושערות וכן פסק הטור ח"מ סימן ל"ה וכן כל הפוסקים לכך פשוט הוא דלא מהני העדות של הילדה הזאת בת ר' הירץ: טעם שני דלא מהני עדותה של הילדה הזאת בת רבי הירץ משום דהיא בת היבם ואינה נאמנת להעיד ליבמה זקוקת אביה דהיא אחת מחמש נשים שאינן מעידות והם שנויים בפרק האשה שלום דף קי"ז חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה והיינו שבכלל בת בעלה היא כן משמע לי מלשון הטור א"ה סימן קנ"ח שכתב וז"ל חמש נשים שאינן נאמנות להעיד לאשה שמת בעלה כדפרישית לעיל אינה נאמנת גם כן להעיד לה שמת יבמה עכ"ל הרי נקט מנינא חמש נשים דלא למעוטי שום אחת מהן ובכללם הוא בת בעלה ולא תוכל למצוא בת בעלה שתעיד על יבמה שמת בעלה אלא בכי האי גונא כמו בנדון דידן שהיא בת יבמה והיא מעידה שמת אביה דהיינו היבם ונקראת בת בעלה כיון שהיא זקוקה לאביה מיקרי בת בעלה וקאמ' דאינה נאמנת להעיד על היבם דהיינו אביה שמת כדי להתירה לשוק דבבת בעלה ממש לא מצי מיירי דאי יש בת לבעלה לא היתה אשתו זקוקה ליבם כלל ומה צורך יש בעדות בת בעלה להתירה לשוק אלא ודאי דבת בעלה היינו בת היבם שהיא זקוקה לו כמו בנדון דידן הרי מוכח דאין הילדה הזאת שהיא בת היבם נאמנת להעיד על היבמה שהיא זקוקה לאביה להעיד שמת היבם דהיינו אביה כדי להתירה לשוק זהו מה שנראה לי בזה: וחתני האלוף התורני המופלא הרב הגדול מהר"ר גרשון הוכיח מהתלמוד דפרק האשה שלום דף קי"ז דאין בת היבם מעידה על היבמה מהא דקמבעיא התם חמות הבאה לאחר מכאן אי נאמנת ולא איפשטא ופסק הטור בסימן י"ז וכן הרב בהג"ה ש"ע סעיף ג' דאינה נאמנת ומשמע ליה להרב הנ"ל דהוא הדין בת בעלה הבאה לאחר מכאן דמאי שנא והאריך בפלפולא ובסברות כדי שלא לחלק ביניהם ודבריו נכונים: וכי תימא כיון שנמצא בתשובת מהרר"י מינץ סימן י"ד שכתב וז"ל אפילו לדברי הרא"ש דסבירא ליה דעד אחד אינו נאמן ביבמה להתירה לעלמא מכל מקום יש לחלק ולומר דהני מילי למאן דסבירא ליה דמצות יבום קודמת או במקום שנהגו ליבם דאיכא למימר זימנין דסניא ליה כמו שמחלק הרא"ש פרק האשה רבה אבל בין האשכנזים כבר פשט המנהג ויתד הוא שלא תמוט וקבוע במסמרות נטועים שאין ליבם כי אם לחלוץ אם כן אין לומר זימני דסניא ליה לכך איכא למימר דאפילו היא עצמה נאמנת לומר מת יבמי והוא הדין עד אחד וכו' עכ"ל ואם כן מהאי טעמא נמי יש לומר דבת היבם יכולה להעיד על אביה שמת כדי להתיר ליבמה לשוק דכיון דהאידנא אין מייבמין אלא חולצין לית לן למימר ששונאת זו את זו: