צמח צדק הקדמון קמ

היו יכולים לילך מחמת ריבוי ההרוגים ויצא הכרוז מהריקים שיהיו קוברים לכלם מחמת הסרחון הגדול והכלבים היו טורפים בהם והיו שוכבים הרוגי' יהודים וערלים בערבובי' וחפש כל אחד לכל מי שהיה מכיר בכן הכירה הילדה ההיא את אביה ר' הירצקו הנ"ל והרבה סימנים הגידה בו בין שאר הרוגים ביום שלישי להריגתו. ובפניה קברו לרבי הירצקי הנ"ל כל זה הגידה הילדה ההיא והילדה ההיא היתה בת שתים עשרה שנה: זהו העדות של הנער אליעזר בהר"ר יוסף שהעיד בתורת עדות וכו' בב"ד פה ק"ק ניקלשפורג בניסן תי"ד לפ"ק: תשובה הנה חזרתי על כל צד וצדי צדדים ולא מצאתי היתר ברור לעגונה זאת שתהא מותרת לשוק על פי העדות האלו הן על פי מה שהעיד העד הא' כהר"ר אהרן בהר"ר נפתלי והן ע"פ מה שהעיד העד הב' הנער אליעזר בהר"ר יוסף כי הנה על פי העד הראשון הר"ר אהרן מה שהגיד בשם האחיות של אשת ר' הירץ שמצאו לרבי הירץ הרוג ברחוב אחת ביום שלישי לגזירת הריגה אין להתיר משום דלא ביארו דבריהם יפה ולא אמרו אלא שמצאו אותו הרוג וכיון שבמלחמה נהרג שהיתה בעיר דגריע היתה ממלחמה שהיא על פני השדה כידוע לכל לא סגי בהא שאמרו שמצאו אותו הרוג לחוד דחיישינן שמא לא הכירו יפה שהוא זה שמעידין עליו ואף על גב דלבדדמי לא חיישינן לומר שמא לא נהרג כיון שמצאוהו אחר מלחמה דהכי כתב המרדכי בפרק האשה בתרא והביאו הרב ב"י סימן י"ז סעיף מ"ט וז"ל דבמקום שאמר העד אפילו בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אחר כך והכרתיו יפה יפה בטביעות עין בהא לא איבעי' לן דפשיט' דנאמן דלא גרע עד אחד מאשה דאי אמר המת על מטתו דנאמנת דלא שייך למימר בה בדדמי דלא שייכה אלא בהריגה שיש לאמרה על הספק אבל באמתת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום וכו' עכ"ל והביאו הרב בהג"ה ש"ע סי' נ' הרי מבואר שאם לא אמר שנהרג במלחמה אלא שמצא אותו הרוג סגי ולא חיישינן לבדדמי לומר שלא נהרג והוא סבר שנהרג. ואם כן הוא הדין נמי דלא חיישינן לשלא הכירו יפה. הא לאו מילתא הוא דאדרבא משם ראיה דבכי האי גוונא איכא למיחש לשלא הכירו אותו יפה. שהרי דקדק המרדכי וכתב וז"ל ראיתיו הרוג אחר כך והכרתיו יפה יפה בטביעות עין וכו' עכ"ל. הרי לא סגי במה שאמר ראיתיו הרוג אחר כך אלא צריך שיאמר נמי והכרתיו יפה. ואי לא אמר הכי חיישינן דלא זהו שמעידין עליו כיון שהוא במלחמה ולא סגי באומרים סתם שהכירוהו דאף על גב דבשעת שלום סגי באומרים סתם שהכירוהו ותלינן דהכירוהו יפה מכל מקום בשעת מלחמה צריך שיאמר בפירוש שהכירוהו יפה. וזהו מיקרי ספק בתחלת העדות ולא אזלינן לקולא: דכן מבואר פרק יש בכור דף מ"ו דאמר התם כי אקילו רבנן בסופה. בכתחלה לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיק אפילו בעבד ושפחה. אבל בתחלה תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה עכ"ל. הרי מבואר בהדיא שלעולם צריכין שהכירו אותו יפה שהוא זה שמעידין עליו אלא שבשעת שלום באומר סתם שהכירו תלינן שהכירו יפה אבל במלחמה צריך שיאמר בפירוש שהכירו יפה כמו שכתב המרדכי הבאתיו לעיל. והני נשי לא אמרי מידי שיהא משמע ממנו שהכירוהו יפה שהרי לא אמרו אלא שמצאוהו הרוג. ואית לן למיחש דלא בקשו לדקדק אחריו אם זהו ר' הירץ בעל אחותם אלא כיון שראו אחותם אשת ר' הירץ שוכבת הרוגה והילד שלה אצלה. וההרוג הזה היה שוכב בסמוך לה סברו ודאי שזה הוא ר' הירץ בעלה ולא בקשו לדקדק אחריו להכירו יפה ואמרו על פי שנראה להם שהוא ר' הירץ בעל אחותם. ובפרט כי אז בשעת הגזירה היה חום גדול והמוכים והפצועים ומכל שכן ההרוגים לגמרי נעשים נפוחים ואין להכיר ההרוג כי אם אחר דקדוק יפה. אף על פי שמצאו אותו תוך ג' ימים להריגתו. מכל מקום דקדוק צריך להכירו במלחמה והם לא אמרו כלל שהכירו אותו לכך ודאי דאין לסמוך על עדותן כלל. דבהדיא כתב המרדכי שצריך שיאמר במלחמה והכרתיו יפה מפני שזה מיקרי ספק בתחלת העדות ולא מקלינן: ועוד. אמר לי לבי שבכי האי גוונא שלא אמרו אלא שמצאוהו הרוג ולא אמרו שהכירו אותו יפה לא זו דאית לן למיחש לשלא הכירו אותו יפה שזהו שמעידין עליו ושמא אחר הוא אלא אף זו אית לן למיחש נמי לבדדמי שהם סברו שמת ממש ואפשר שלא היה מת דעד כאן לא כתב המרדכי דאם אומר שמצאוהו אחר כך הרוג דלא חיישינן לבדדמי אלא דוקא היכא שאומר והכרתיו יפה שאז כיון שנתקרב אליו לראותו שפיר להכירו אם הוא זה שמעיד עליו אז ראה נמי שפיר שהוא מת ממש וכיון שהוא אחר מלחמה לא חיישינן לבדדמי לומר כל הני מיקטל הוא פליט אלא ודאי קושטא קאמר ואנו סומכין עליו אבל כשאינו אומר והכרתיו יפה רק שמצאוהו הרוג אפשר שלא קרב אליו לראותו שפיר להכירו שהוא זה שמעיד עליו אלא עמד מרחוק וראוהו ונדמה לו שהוא זה שמעיד עליו ואפשר שגם זה לא ראה אם מת ממש ואית לן למיחש גם לבדדמי שהוא סובר שודאי הוא מת ממש ואפשר שלא היה מת ממש אלא מגוייד ואין לסמוך על עדותו: וכן משמע לי נמי מלשון הרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' שכתב וז"ל ויש אומרים אפילו בעד אחד אם אמר מת או אמר נהרג וראיתיו אחר כך והכרתיו הטיב וראיתיו שמת נאמן עכ"ל הרי דקדק וכתב בסוף וראיתיו שמת אף על פי שכבר כתב אם אמר מת או נהרג כתב עוד וראיתיו שמת היינו משום שצריך שיראה שהוא מת בודאי אף על פי שאין צריך שיאמר לפנינו וקברתיו אי כיוצא בזה שהיה מטלטלו ממקום למקום כמו שצריך לומר כשאומר שנהרג במלחמה אבל מכל מקום צריכין אנו לידע שהוא ראה אותו שפיר שנתקרב אליו וראוהו שפיר אז אי אמר מת ודאי קושטא קאמר לכך כשהוא אומר והכרתיו יפה הרי אנו ידעינן שראוהו שפיר ודקדק אחריו אם הוא זה שהוא מעיד עליו וממילא גם זה שאמר שהוא מת קושטא קאמר כיון שראוהו שפיר אבל אם אינו אומר שהכירו יפה אפשר שלא נתקרב אליו לראותו שפיר אית לן למיחש גם לבדדמי שאפשר שלא מת והוא סובר שמת ולכך הני נשי כיון שלא אמרו אלא שמצאו אותו הרוג אבל לא אמרו שהכירוהו יפה לא זו דאית לן למיחש לשלא הכירוהו שהוא זה שהם מעידין עליו אלא אף זו אית לן למיחש שאמרו בדדמי שסברו שכבר מת ואפשר שהיה חי עדיין דכיון שלא ידעינן שראוהו שפיר חיישינן גם לבדדמי. אף על גב דהני נשי תרי הוו לכל הפחות שהרי אמר מצאנו שם נשים וכו' הרי אמר לשון רבים נשים ואין פחות משתים והרא"ש כתב דבתרי לא חיישינן לבדדמי היינו דוקא בעדים כשרים הוא דס"ל לרא"ש דבתרי לא בעינן שיאמרו וקברנוהו וכדכתב הוא גופה טעמא למילתא דבתר תרי סהדי לא דייקינן אבל נשים אפילו מאה כחד חשבינן להו כדאיתא פרק האשה שלום דף קט"ו בעינן שיאמרו וקברנוהו במקום דאיכא למיחש לבדדמי: והנה זהו מה שנרא' לי דבכי האי גונא שלא אמרו הנשים והכרנו אותו יפה יש לחוש אפילו לבדדמי וכדפירשתי ואף אם יחלוק החולק על זה כיון שהמרדכי כתב בסתם אם מצא אותו הרוג אחר כך לא חיישינן לבדדמי כיון שלא אמר על ההריגה מכל מקום על זה שצריך שיאמר והכרתיו יפה אין מי שיחלוק דהכי כתב המרדכי בהדיא וכן הוא בפרק יש בכור דלא מקלינן בגוף העדות כל זמן שלא ידעינן על מי מעידין וזה מבואר ברוב הפוסקים בתשובת מהר"ם פאדוואה סימן ל"ו וכן באינך וכדפירש רש"י התם על כי אקילו רבנן בסופה וכו' לכך בנדון דידן שלא אמרו הנשים