צמח צדק הקדמון קלט

חיישינן כיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע וכו' עכ"ל רש"י התם דף ס"ד. הוא הדין נמי גוים דהאידנא דדמיא לגר תושב דלאו עובדי ע"ז הם יש להתיר יחוד אצלם בדיעבד אי לית ליה הנאה בנגיעה אבל היכא דאיכא למיחש דילמא נגע להנאתו כדי לשתות כגון בנדון דידך שיש לחבית ברזא בולטת לחוץ שבקל יכול לימשך הברזא ולשתות מהיין ודאי דיש לאסור אפילו בדיעבד אפילו יחוד בעלמא היינו לזמן מועט וכל היין שבחבית הוא אסור: וכן כתב בהדיא בהג"ה ש"ע סימן קכ"ח סעיף ד' דאפילו בזמן הזה שאין העכו"ם מנסכין יש לאסור בנמצא גוי אצל יינו של ישראל אם יש לחוש שנגעו לשתות ממנו וכו', אף על גב דאיכ' למיפרך דילמ' שאני התם כיון דנמצא הגוי אצל היין של ישראל איכא ריעות' לפנינו דלמה נכנס להתם אלא ודאי דנכנס שם לשתות. אבל בנדון דידך דליכ' ריעותא דילמ' לא נתכון הגוי מעולם לשתות מהיין אף על גב דמונח אצלו הא לאו מילת' הוא דאית לי להוכיח מלשון רש"י דכל היכא דאיכ' למימר שהגוי נוגע ביין להנאתו כגון לשתות יש לחוש לנגיעה אפילו היכא דלא חזינן שום ריעות' דאהא דמייחדין יין גבי גר תושב כתב רש"י וז"ל דהאי כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך. ולמגע גוי דאתא מעלמ' לא חיישינן כיון דאין לו הנאה בהך אינו מניחו ליגע וכו' עכ"ל. הרי כתב דלא חיישינן למגע גוי דעלמ' מפני שאין לו הנאה בכך משמע הא אית ליה הנאה חיישינן. אף על פי דלא חזינן שום ריעות'. לכך בנדון דידך אם הברזא היתה ארוכה חיישינן דילמ' נגע גוי להנאתו ושתה ממנו ונאסר כל היין: ומה שכתבת שנדמה לך להתיר מהא דכתב בהג"ה ש"ע מטוי"ד סימן קכ"ד סעיף י"ד בחבית שניטל ממנו הברזא והכניס בה גוי אצבעו וכו' אי לא ידע שברזא עובר כל השולים הוי ליה מגע גוי שלא בכוונה ומותר אפילו בשתייה וכו' ועלה על דעתך דמכל שכן שיש להתיר בנדון דידך כיון דלא חזינן שהוציא הברזא. ואם תמצא לומר שהוצי' הברזא שמא לא עבר שולים. ואי משום שחזר והכניס הברז' הא לקמן בסוף סימן קכ"ט כתוב בהג"ה שאפילו היכא דאיכ' רגלים לדבר שהשפח' גוי' סתמה החבית בברזא יש להתיר בזמן הזה אפילו בשתייה. אלה הם כלל דבריך. כל זה אין לו דמיון לנדון דידך דהתם בחבית שניטלה ממנו הברז' וגוי הכניס בה אצבעו וכו' התם ידעינן בודאי שלא נגע הגוי בשביל הנאתו אלא כדי להציל היין. ואין לחוש אלא שמא היה מכוון בנגיעה לניסוך התם הוא דמקילין לומר אפשר שלא היה יודע שעבר כל השולים ומותר דמגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר מותר אפילו בשתייה ובספק ידע או לא ידע תלינן להקל דלא ידע והאידנ' דגוים לאו עובדי ע"ז נינהו אפילו נגע ביין בכוונה בברזא מיקרי מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר ומותר אפילו בשתייה כמו שכתב התם בש"ע בסימן קכ"ד סעיף כ"ד. וכן מה שכתב בהג"ה ש"ע סוף סימן קכ"ד בשפחה אף על גב דרגלים לדבר שהיא סותמתה הברז' היין מותר בזמן הזה היינו משום כיון שידעינן שלא נתכונה אלא להציל היין ולא בשביל הנאתה לכך שרי ולא חיישינן דילמא שתתה להנאתה כיון שנתייחדה עם היין משום דמירתתה שמא יבואו ויראו אותה. וגם היתה טרודה להציל היין: ומסתמא לא היתה נוגעת בידה ביין כיון דלית לה הנאה בכך ולא היתה נוגעת אלא בברז' ומיקרי מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר כיון דהאידנ' לאו עובדי ע"ז נינהו. אבל בנדון דידך זה שנתייחד היין אצל הגוי ובקל היה יכול לימשך הברז' ולשתות ממנו ולא היה מירתת כלל כיון שהוא בביתו ואין ישראל דר שם ודאי דחיישינן דלהנאתו נגע ביין כדי לשתות ממנו והכל אסור: וכן נמי מה שכתב המחבר שפתי כהן בסימן קכ"ח אהג"ה ש"ע סעיף ב' אם הגוי תופס הברזא בידו היין אסור וכו' וכתב הוא וז"ל ומשמע דחיישינן שהגוי הוציא הברז'. ולא חיישינן שהכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא דרך הברז' וכו' עכ"ל. כל זה מיירי דהגוי מירתת לכך לא חיישינן למידי דלא חזינן בעין. ולכך בזמן הזה אם הוא בכי האי גונא שרי אפילו בשתייה משום דתלינן דלא נגע ביין אלא בברז' ומיקרי מגע גוי שלא בכוונה על ידי דבר אחר. אבל בנדון דידך דהיין הוא בבית הגוי ואין הגוי מירתת כיון שאין דר שם ישראל ובקל יכול לשתות ממנו שפיר חיישינן דילמא נגע להנאתו והיין אסור. ומכל שכן שהיה היין כמה ימים בבית גוי מיקרי מפקיד יין אצל גוי דאסור אפילו בזמן הזה. הנראה לעניות דעתי כתבתי לפום ריהטא: שאלה פ"ח עגונה אחת שהיא שומרת יבם שהעידו שנהרג היבם בגזירת הריגת ק"ק פאלנאי בחדש אב ת"ח לפ"ק: וזה אשר העיד החבר רבי אהרן בן הר"ר נפתלי בתורת עדות וכו' בב"ד פה ק"ק ניקלשפורג אחד היה נקרא ר' הירץ והיה מניקלשפורג ושם בניקלשפורג היה לו אח ואחות ואביו היה נקרא האז ורבי הירץ הנ"ל היה דר בק"ק טשודנאב ואשת ר' הירץ היתה בת דודתי וכשגברו היונים נמלטנו לק"ק פאלנאי ואני נמלטתי משם ממקום למקום ורבי הירץ נשאר שם כי הילד שלו האז נחלה שם ולבסוף בתוך אותו שנה אחר ששמענו שנעשה שלום בגליל ההוא חזרנו אל הגליל ההוא ובאנו לק"ק אוסטרא ושם מצאנו נשים בנות דודתי אחיות של אשת ר' הירץ הנ"ל ושאלנו אותם על הנשארים לפלטה מי הם הנשארים בחייהם ומי נהרגו ואיה איפו' הם בעליהם והשיבו הנשים על בעליהם שאינם יודעים איה איפו' הם כי נמלטו משם אבל גיסינו הר"ר הירץ אנו יודעים שנהרג דהיינו ביום ד' היתה ההריגה ואז היינו נחבאים ואחר כך ביום ה' יצא הכרוז כל מי שניצול יצא לחוץ ולא יעשה לו מאומה מהיום והלאה בכן הלכנו ביום ו' לחפש אחר קרובינו ובאנו אל רחוב א' ומצאנו לר' הירץ שהיה שוכב נהרג ואשתו והילד קטן אצלה: עוד העיד כהר"ר אהרן בה"ר נפתלי הנ"ל בתורת עדות בבית דין הנ"ל ובמעמד הנ"ל שזמן קצר אחר כך באו למשפט הר"ר שמואל חמיו של ר' הירץ הנ"ל וקרוב אחד של ר' הירץ הנ"ל עבור הבית של ר' הירץ שהניח בק"ק טשודנאב ר' שמואל טען ר' הירץ נהרג תחלה ואחר כך בתו אשת ר' הירץ והוא יורש את בתו והשני טען שהיא נהרגה תחלה ואחר כך ר' הירץ והוא יורש אותו והביאו כל אחד מהם עדים יהודים שהמירו דתם בגזירה מחמת אונס וחזרו לדת שכדבריו כן הוא בכן לא היו יכולי' לבא על הברור מי מהם נהרג תחלה ונעשה פשרה ביניהם שיחלוקו ובין כך ובין כך העידו השני כתות עדים שרבי הירץ בודאי נהרג זהו העדות של כהר"ר אהרן בהר"ר נפתלי שהעיד בתורת עדות וכו' בפני בית דין ק"ק ניקלשפורג: ואחרי כן כמו שנה תמימה ויותר העיד עוד אחד על הריגת ר' הירץ הנ"ל בגזירת פאלנאי וזהו אשר העיד הנער אליעזר בהר"ר יוסף ר' זוסקים מק"ק טשודנאב בתורת עדות בעונש וכו' בב"ד פה ק"ק ניקלשפורג בניסן תי"ד לפ"ק כאשר חזרנו ובאנו אל בתינו אחר הגזירה באנו לק"ק טשודנאב ושאלנו לאותן אנשים שהיו שם מי הם הנשארים בחייהם ומי הם הנהרגים בכן היה אחד שנקרא ר' הירצקי והיה מארץ הזאת ממעררי"ן וירש ס"ת ועץ החיים שהיה משוקע בכסף והס"ת היתה מקלף של צבי והוא היה חתן ר' שמואל לוברטוף ואז היתה בתו ילדה שם כששאלנו על הגזירה והגידה הילדה אבי נהרג בפאלנאי ולא