צמח צדק הקדמון קלח

המכה תתלה במכתה אף על פי שלא תכיר יפה שמראה דם זה דומה לדם מכתה כיון שהיא יודעת שיש לה מכה באותה מקום ומרגשת כאב בשעת בדיקתה בקל תטעה לומר שדם זה דם מכתה הוא במעט דמיון שיהא נראה לה לדמות ולא דמי להא דתניא נאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו דהתם אין שום דבר שיהא גורם לה שתטעה ולמה נחזיקנה בסתם לטועה אבל בכי האי גונא שיש לה מכה בגופה והיא מסתפקת אם דם זה הוא דם מכתה או דם ראייתה והיא מרגשת כאב בשעת בדיקתה והוא שלא בשעת וסתה ודאי דאיכא למיחש שתטעה: ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מהא דכתב הרא"ש בפ' האשה שלום הביאו הטור א"ה סימן י"ז ראוהו שנפל למים שאין להם סוף וכו' במה דברים אמורים שראהו העד שנפל שם דכיון שראהו העד שנפל שם אומר בדדמי ואמר שהוא הוא אפילו אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אלא אם כן שראהו מיד אחר שהועלה ומכירו על ידי סימנים אבל אחר שלא ראה שטבע שנאמן וכו' ואפילו בטביעות עין בלא סימנים וכו' עכ"ל הרי מבואר התם כיון שהוא ראה הטביעה חיישינן דבדבר מועט שיהא נראה לו שזהו אמר בדדמי שהוא הוא אפילו שלא יהיה ברור לו יפה הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שהאשה הזאת יודעת שיש לה מכה באותו מקום ועל ידי בדיקתה שמוצאת דם מרגשת כאב והוא שלא בשעת וסתה בקל תטעה לומר שהוא דם מכתה בדבר שיהא נראה לה שהוא דומה לדם מכתה אף על פי שלא תכיר יפה תחלה במכתה לכך לא תהיה סומכת כלל על עצמה אלא תהא מראה לחכם הוא יכיר ויבחין אם דם זה דומה לדם מכתה יתלה במכתה ואם לא תהיה לא יתלה על כן תזהיר אותה שלא תהיה סומכת על דמיונה אלא תהא מראה תמיד לך ואתה תראה אם דם הנמצא לך בדרך הנזכר תהיה דומה לדם מכתה ויהיה שלא בשעת וסתה ותרגיש כאב בעת שתבדוק את עצמה ותמיד תהיה בצד אחד תהיה אשה זאת מותרת לבעלה ואם לא תרצה אתה להכניס עצמך בזה תן רשות לחכם אחר מאן דהוא שיהא הוא רואה הדם לדמותו כנ"ל והוה מראה לו מה שכתב הרא"ש שכל אדם יכול להבחין את זה כדי שלא ירחיק את עצמו מזה וה' ינחנו בדרך אמת ויתן לנו רוממות הנראה לעניות דעתי כתבתי: שאלה פ"ז מאל רוכב ערבות רבוא רבבות ברכות וטובות להאלוף התורני המופלא עושה פלא כמהר"ר שלמה יצ"ו אשר שאלת בישראל שהיה מניח יינו אצל הערל איזה ימים שלא היה רשאי ליקח היין לביתו כל זמן שלא נטלו המעשר לשררה. והמגופה היתה סתומה וחתומה כראוי רק שבחבית היתה ברזא תחובה ובמקום הברזא לא היתה חתומה ואין יכולין להרגיש אם לקחו מידי מהיין דרך הברזא מפני שהחבית לא היתה מלאה כשהניחה ישראל בבית הערל מה דינו של יין זה אלו הן תורף דבריך בשאלה: ולא בארת בשאלתך אם היין היה מונח בביתו של גוי מקום שהוא דר שם או שהיה מונח בבית הגת שבין הכרמים מקום שאין הגוי דר שם גם לא בארת אם הברזא היתה תחובה עד סמוך לדופני החבית או לא. והנה באמת אין אני נבהל להשיב לשואלי כי אם אחר ישוב דעתי מטרדות הזמן ומעסקי דצבורא ושהפנאי מסכים לעיין בפוסקים קדמאי ובתראי וביותר מקום דאיכא הפסד מרובה והתורה חסה על ממונם של ישראל רק כי הציר דוחק אותי להשיב על המוקדם בכן אמרתי שלא להשיב את פניך ריקם ואשיב לך כפי מה שהעליתי במעט עיוני במושכל הקודם על פי פוסקים המפורסמים אשר היו מצויים בידי לפי שעה כי לא הפנאי מסכים עמדי לחפש מתוך הפוסקים בתשו' שאלת כאשר היה מן הראוי ובטלתי את רצוני מפני רצונך: וזהו אשר נראה לי בענין זה אם הברזא היתה תחובה עד סמוך לדופני החבית ולא היתה בולטת לחוץ יש להתיר בדיעבד היין אף על פי שהיה מונח בביתו של גוי מקום שהוא דר שם כיון שהיה למעלה במקום המגופה סתום וחתום והברזא היתה תחובה עד סמוך לדופני החבית יש להתיר במקום דאיכא פסידא דהא דהחמירו הפוסקים שלא להפקיד יין ביד גוי בחביות של עץ מפני שיכולין להוציא יין מבין הנסרים אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד שרי רק שהברזא צריכה להיות תחובה מפני שטורח גדול הוא להוציא יין מבין הנסרים אף על גב דמפשטא דלישנא דש"ע בהג"ה ריש סימן ק"ל מטור י"ד משמע דלא סגי כשהברזא תחובה לחוד אלא צריך נמי שישים עור על הברזא קבוע במשמרו' יכתוב אותיות חציין על העור וחציין על הברזא וכו' היינו דוקא לכתחלה לא יפקידו או ישלחו ביד עכו"ם אלא בכה"ג שישים עור על הברזא וכו' אבל בדיעבד שרי כשהברזא תחובה לחוד כשמגופה סתומה וחתומה כראוי ואם לא היתה הברזא תחובה אלא היתה בולטת לחוץ כדרך סתם ברזות שאז יש לחוש שמא משך העכו"ם היין דרך הברזא כיון דבקל יכול לעשות כן בלא טורח אלא שלא היה מונח בביתו של עכו"ם מקום שהוא דר שם אלא היה מונח בבית הגת בין הכרמים מקום שאין העכו"ם דר שם יש נמי להתיר בדיעבד אם לא היה שם אלא יינו של ישראל דכיון דאין העכו"ם דר שם אינו עתיד לבא שם שהרי אלו רצה ישראל ליקח יינו משם אין העכו"ם יכול לעכב על ידו לכך שרי בדיעבד וכן פסק הרשב"א בספר תורת הבית הארוך ביין נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין וכו': אבל אם אין הברזא היתה תחובה עד סמוך לדופני החבית אלא היתה בולטת לחוץ וגם היה מונח בבית עכו"ם מקום שהוא דר שם ואין ישראל דר שם אין להתיר היין אפילו בדיעבד משום דחיישינן כיון שהברזא היתה בולטת לחוץ כדרך כל הברזות בקל יכול למשוך היין דרך הברזא כדי לשתות מן היין ונאסר כל היין שבחבית: ואע"ג דמלשון הג"ה ש"ע מטור י"ד ריש סימן קכ"ח משמע לכאורה דבזמן הזה שאין העכו"ם עובדי ע"ז הם אין יחוד העכו"ם אצל היין אוסר בדיעבד שכתב וז"ל עכו"ם שבחוצה לארץ אף על פי שאין עע"ז מכל מקום אין מייחדין יין אצלם עכ"ל משמע מדכתב אין מייחדין היינו לכתחלה דוקא אבל לא בדיעבד היינו דוקא דרך יחוד בעלמא לשעה מועטת אבל בנדון דידך דהוה כמה ימים מיקרי מפקיד ביד עכו"ם, ואסור אפילו בדיעבד דיחוד ופקדון תרי מילי נינהו יחוד היינו לזמן מועט שעה שתים או שלש התם הוא דיש להתיר בדיעבד בזמן הזה דעכו"ם לאו עובדי ע"ז הם לדעת הרב בהג"ה זו אבל פקדון היינו לזמן יותר ודאי דאסור אפילו בדיעבד וזה מבואר מדברי הטור י"ד סימן קכ"ח: ואפשר לי נמי לומר דאפילו יחוד עכו"ם בעלמא לזמן מועט יש לאסור אפילו בדיעבד אם הוא בגונא דידך שהברזא היתה ארוכה בולטת לחוץ מפני שיש לחוש שלהנאתו משך הברז' ושתה מן היין ובקל יכול לעשות כן ואין מרגישין והכל מודים לזה אפילו הרב בהג"ה ש"ע ריש סימן קכ"ח שכתב לשון אין מייחדין וכו' דעד כאן לא כתב הוא לשון זה אין מייחדין דמשמע מיניה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד שרי היינו במקום שאין לחוש אלא לנגיעה ולא לשתייה להנאתו כגון שהנקב למעלה במגופה הוא צר ואין שום ברזא בחבית התם הוא דאמרינן כיון דהאידנא עכו"ם לאו עע"ז הם לא חיישינן לנגיעה כיון דלית ליה הנאה בכך כדפירש רש"י בפ' בתרא דע"ז גבי הא דקאמר דמייחדין יין אצל גר תושב דהאי כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולמגע עכו"ם דאתא מעלמא לא