צמח צדק הקדמון קלה

חד הוה לשון גירושין ואידך לא משמע לשון גירושין) אבל בשאר מיני פסלות דנפיק מינייהו חורבא מדינא ופסולייהו כגון שינוי שם לא מקלינן משום עגונא עכ"ל. יעויין שם כי האריך מאוד להביא ראיות על זה: כללא דמילתא לא מצאתי שום צד היתר בנדון דידן אפילו לאותן המקילין שבפסקי מהרא"י. ומכל שכן דלהמסקנא כל דברי המקילין ההם בטלין הם ואין להם יסוד ועיקר. לכך נראה פשוט שהגט הזה הוא פסול לגמרי לגרש בו האשה הזאת ונכון הוא להוציא הגט הזה מיד השליח ולקורעו ולשורפו כדי שלא יצא תקלה ח"ו מב"ד טועין. הנלע"ד כתבתי: שאלה פד פרח שושן. קנקן חדש מלא ישן. ראש וראשון. נהר פישון. האלוף המופלא נ"י פ"ה ע"ה. אהובי וחתני. מהר"ר גרשון יצ"ו: על אשר שאל אותי מכ"ת היאך יש לכתוב בגט שם אבי האשה הנקרא מערקי"ל. אם יש לכתוב מערקי"ל בעי"ן או מרקי"ל בלא עי"ן ונולד למכ"ת הספק הזה מפני שנמצא בסדר גיטין אחד שיש לכתוב מערקיל בעי"ן ולמכ"ת נראה שבמדינה זו אין קוראין אותם מערקיל בסגו"ל אלא מרקיל בפת"ח. הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן קכ"ט סעיף ל"ד כתב וז"ל בכינוי מענדל שיש מדברים מנדיל וכו' הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הגט ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויין כתובים כי כל אחד ואחד כתב כפי לשון מדינתו ולכן סדר גיטין משונים זה מזה בענין זה וכו' עכ"ל הרי משמע שאין משגיחין בסדרי גיטין בדברים כאלו אם כן נראה שיש לכתוב מרקי"ל בלא עי"ן כיון שמדברים כך במדינה זו אלו הן תורף דברי מכ"ת: הנה אהובי חתני נדון זה גופא שהודיעני מכ"ת יודע אני בת מי היא האשה ההיא המתגרשת אין ספק כלל שיש לכתוב מערקי"ל בעי"ן כי הנה מצאתי באמתחתי אגרת מן אבי האשה הזאת וחתם שמו לבסוף מרדכי מערקי"ל וכו' ומכ"ת מכיר אותו שהוא בר אוריין ואביו גדול בתורה היה ואבי אביו שהיה נקרא ר' מערקי"ל גם הוא נכבד ופרנס הדור היה וזה ברור הוא כיון שאביו גדול בתורה היה הנהיג את בנו שיהא חותם עצמו דוקא מערקי"ל בעי"ן והיה מדקדק בזה שיחתום שמו שחתם אביו: וכיון שידוע לנו שהם חותמים כך ודאי שיש לכתוב בגט כמו שהן חותמין: דכה"ג כתבו הפוסקים בשם יונתן דאם ידוע שחתם שמו יהונתן שיש לכתוב יהונתן: אמנם אפילו אי לא ידעינן היאך היה חתם היה נראה לי בנדון זה שיש לכתוב מערק"ל בעי"ן כיון שנמצא כך בסדר גיטין ומה שכתב מכ"ת שבמדינה זו אין מדברים מערקי"ל בסגו"ל אלא מרקי"ל בפת"ח הא לאו מילתא הוא דהאמת הוא מי ששומע את חבירו מדבר מערקי"ל אינו מרגיש אם מדבר בסגו"ל או בפת"ח דאינו ניכר במבטא לחלק בזה בין פת"ח לסגו"ל כיון שמדברים בחטף פת"ח או בחטף סגו"ל אלא הכל הוא לפי כוונת ומחשבת השומע אם הוא נקט במחשבות שחבירו מדבר מערקי"ל בפתח נראה לו שמדבר בפת"ח ואם נוקט במחשבתו שמדבר בסגו"ל נראה לו שמדבר בסגו"ל דוק ותשכח מדנפשיך. או משנים שיהיו שומעים כאחד לזה ידמה לפי מחשבתו מרקי"ל בפת"ח ולזה ידמה לפי מחשבתו מערקי"ל בסגו"ל וזה ברור לכך נראה כיון שנמצא בסדר גיטין שיש לכתוב מערקי"ל בעי"ן אין לשנות: וגדולה מזו אדכרתן מילתא שפעם אחת בא לקראקא רווק אחד שהיה נשוי לבת מהר"ר זעליג כ"ץ מקרומנויא והיה מהר"ר יעקל דיין חתן מהר"ר זעליג כ"ץ הנ"ל משתדל שרווק ההוא ישלח גט לאשתו שהיתה אחות אשתו והיא היתה נקראת טעכטריל והייתי משמש למ"ו הרב הגדול בעל בית חדש בסדור הגט ההוא ונפל קצת חילוק היאך יש לכתוב שם טעכטריל והביא מהר"ר יעקל כמה אגרות מחמיו מהר"ר זעליג לעיין מתוכם היאך הוא היה כותב שם טעכטריל וראינו כי חתם שמו בסוף זעלי"ג בגימ"ל ומ"ו הרב הגדול הנ"ל צוה לכתוב זעלי"ק בקו"ף ודנתי לפניו כתלמיד לפני רבו כיון שחתם שמו כך שמא יש לכתוב כמו שהוא חותם ואמר שהוא לא חתם שפיר כי באולי חותם עצמו כך ואין לו קבלה מאבותיו והראה כך מתוך סדרי הגיטין שיש לכתוב זעלי"ק בקו"ף והיה שוחק עליו שחתם כך זעלי"ג בגימ"ל והנה באמת לא ניתן הגט ההוא שנתבטל שליחות הגט ההוא מסיבה אחרת קודם שנתנוהו ליד השליח ההוא אבל מכל מקום דברי מ"ו בענין זה חקוקים על לוח לבי המה והייתי כמתמיה על דבריו קצת אמנם נתיישבו לי דבריו על פי מה שכתבתי דמי ששומע מחבירו קורא לחבירו זעליג אינו מרגיש בטוב אם מדבר בגימ"ל או בקו"ף כיון דהם ממוצא אחד דוק ותשכח הנראה לעניות דעתי כתבתי: שאלה פה ברך לקחתי וברך לו אשיב. כהלכה וכענין שואל ומשיב. ושומע ומקשיב. האלוף התורני כמהר"ר בנימן וואלף יצ"ו. עתה באתי להודיעך כי האירו אל עבר פני דבריך. ולפי שברוחך פי שנים. על כן שאלת בשתים: ובתושיה לך כפלים: א' תוספות דע"פ בדין נטילה. ב' בדין ממון לחלק בין מתנה ומחילה ונזכרתי את אשר הוב' בפוסקי, האחרוני' שלא להיות נבהל להשיב בדין ממון וביותר צריך אני ליזהר שלא לבדוק אחר ב"ד דהק"ק ההיא אמנם על דין נטילה אמרתי להשיב כנלע"ד בפשיטות: והנה תורף דבריך הוא שמצאת בנחלת צבי שהוקשה לו אהא דכתב הרב ב"י בא"ח סימן קנ"ח וז"ל מדברי התוספות בערבי פסחים בענין נטל ידו לטבול צריך ליטול ידו בטבול שני משמע דאם נטל ידיו לדבר שטבולו במשקה ורוצה אחר כך לאכול לחם אין אותה נטילה עולה לו עד כאן לשון ב"י וכן פסק הש"ע התם: וכתב הוא עליו וז"ל ולא ידעתי למה משמע כן מדברי התו' הלא אין ספק דכוונת התוספות לומר דמשום הכי לא משני התלמוד כך משום דקושטא דמילתא הוא שאותה נטילה עולה וכו' עכ"ל ונראה מדבריך דחששת לקימחיה ולי נראה שבמעט עיון יש להשכיל כי דברי הרב ב"י נכונים המה ואין לפקפק עליהם כלל דאיתא התם בערבי פסחים דף קט"ו ע"ב נטל ידיו בטבול ראשון נוטל ידיו בטבול שני וכו' ומסיק התם נטילת ידים תרי זימנא למה לי הא משא ליה חדא זימני אמרי כיון דבעו למימר אגדתא והלולא דילמא אסוחי אסחי לדעתיה ונגע כתבו התוס' בד"ה אסוחי וכו' וז"ל תימא מה צריך להאי טעמא תיפוק ליה דנטילה ראשונה לא היתה לשם קדושה אלא שלא יטמא את המשקין וי"ל דס"ד כיון שנטל יועיל אפילו לנהמא דלחולין לא בעי כוונה לכך צריך להאי טעמא עכ"ל התוספות ביאור דבריהם כך הוא תימא מה צריך להאי טעמא דאסוחי מסחי וכו' דמשמע מיניה אי ידעינן דלא אסח לדעתיה או מי לא הוי מפסיק באגדתא אלא היה אוכל מיד אחר נטילה לטבול במשקה לא היה צריך ליטול אחר כך ללחם והא ליתא דהא אפילו לא נגע צריך נטילה אחרת ללחם כיון שלא נטל תחלה לשם קדושה וכו' ועושים תימה מזה משום דאזלי לטעמייהו מה שכתבו לעיל מיניה בד"ה כל שטבולו