צמח צדק הקדמון קלו

במשקה וכו' והוכיחו כך מסדר הסיבה דכיצד מברכין דף מ"ג. דאם לא נטל ידיו תחלה לשם קדושה צריך ליטול ידיו אח"כ ללחם והאי תימה קאי אפילו למאי דק"ל דלחולין לא בעי כוונה דהא דאמרו בסדר הסיבה אעפ"י שנטל ידו אחת תחלה ליין צריך אח"כ ליטול שתי ידיו לא תימא דלחולין בעי כוונה אלא אפילו למאי דק"ל דלחולין לא בעי כוונה כדמוכח מכמה סוגיות צריך נטילה אחרת ללחם לשם קדושה שהרי אוכל מחמת מאכיל צריך נטילה אע"ג דאינו נוגע בידיו כלל אלא ע"כ צריך אתה לומר דמשום קדושה צריך נטילה ללחם הוא הדין נמי אפילו מי שנטל ידיו כבר והיו ידיו טהורות צריך נטילה ללחם אי לא נטל תחלה לשום קדושה אפילו למאי דקיימא לן דלחולין לא בעי כוונה וזה נראה להו לתוספות על פי האמת לכך עושים מזה תימה תיפוק ליה דנטילה ראשונה לא היתה לשם קדושה וכו' ומתרצים וי"ל דס"ד וכו' פירוש דמשום הכי לא קאמר האי טעמא משום דסלקא דעתך כיון שנטל יועיל אפילו לנהמא אף על פי שלא נטל תחלה לשם קדושה משום דקיימא לן דלחולין לא בעו כונה לכך סלקא דעתך למימר כך דיועיל לנהמא אף על פי שלא נטל תחלה לשם קדושה וברייתא דכיצד מברכין מסדר הסיבה דהוכיחו התוספות מינה דצריך נטילה לשם קדושה אפשר דלא שמיע להו לכך צריך להאי טעמא אסוחי אסחי דעתיה וכו' לפי זה לתוס' קושטא דמילתא הוא דנטילה לדבר שטבולו במשקה לא מהני ללחם כמו שעושים התוספות תימה מזה אלא שלא רצה בתלמוד למימר האי טעמא משום דאיכא למיטעי ולומר כיון דקיימא לן דלחולין לא בעי כונה מועיל אפילו לנהמא אבל האמת הוא לדברי התוספות אפילו למאי דקיימא לן דלחולין לא בעי כונה צריך נטילה אחרת ללחם אי לא הוי נטילה ראשונה לשם קדושה כמו שהוכיחו מסדר הסיבה דכיצד מברכין: ושפיר כתב הרב ב"י בא"ח סימן קצ"ח דמשמע ליה כך מדברי התוספות דערבי פסחים וכו' וניחא ליה לאתויי דברי התוספות מה שכתבו בשמועה זו בד"ה אסוחי אסחי וכו' ולא מייתי דברי התוספות בד"ה כל שטבולו במשקה וכו' דכתבו כך להדיא שם משום דלא תימא דלא קאי הכי למסקנא שהרי קאמר במסקנא טעם על נטילה שנייה משום אסוחי אסחי דעתיה וכו' ותיתי לומר אי סלקא דעתך דהאמת כן הוא שצריך נטילה אחרת לשם קדושה כמו שכתבו התוספות בד"ה כל שטבולו במשקה וכו' למה צריך האי טעמא משום אסוחי אסחי דעתיה וכו' תיפוק ליה משום דנטילה ראשונה לא היתה לשם קדוש' כמו שהוקשו באמת בתוס' אלא ודאי דלמסקנא לא קאי הכי לכך מייתי התוספות דלקמן למימרא דאפי' למסקנא דמסיק ואמר טעמא משום אסוחי אסחי משמע ליה מדברי התו' דלקושט' דמילת' הדין הוא דצריך נטילה אחרת לשם קדושה וכדפירשתי: ומה מאוד מתקו דברי הרב ב"י שכתב דמשמע ליה כך מדברי התוספות וכו' וגם כתב לבסוף וצריך עיון משום דודאי הדבר הזה צ"ע קצת לכל מעיין מפני שאם האמת כן הוא דללחם צריך נטילה אחרת משום קדושה ודאי הוה ליה לתלמודא למימר האי טעמא ושינוייא דתוספות דלכך לא קאמר האי טעמא משום דס"ד וכו' שינוייא דחיקא היא אבל התוספות גופייהו דעשו תימה מזה וכתבו וי"ל דס"ד וכו' בודאי סבירא להו לקושטא דמילתא דאפילו לפי מאי דקיימא לן דלחולין לא בעי כונה צריך נטילה אחרת ללחם אי לא היתה נטילה ראשונה לשם קדושה: ולפי שכל זה נראה לענ"ד פשיטות על כן לא רציתי לעיין בשום ספר אפילו בספר ים של שלמה שרמז עליו. דבלאו הכי טרידנא טובא ואם יש לך להשיב על זה תודיעני ויהיו דבריך נוחים לי מאוד: שאלה פ"ו מעין המתגבר. חיילים יגבר. ודבר דבר. מור עובר. ארך האבר האלוף המופלא נ"י ע"ה פ"ה אהובי וחתני כמהר"ר דוד יצ"ו שלומך ישגא וכסא כבודך יעלה במעלות הסולם. ויהיה נכון עד עולם: על אשר שאלתני באשה שילדה ולד ונתקלקלה על ידי המילדות שלא היתה בקיאה עד שמיום ההוא והלאה בולט לה כמו חלחולת למטה באותה מקום בצד שמאל ויכולה למשמש וליגע באותה בליטה ושם מרגשת כאב וכשהיא בודקת את עצמה מוצאת דם תמיד בצד שמאל ולא בצדדים אחרים ומראית דם אינו אדום ממש אלא כמי שריית בשר ולפעמים תמצא נקייה וטובלת אבל מיד למחרת אחר שימושה נמצא לה דם כשבודקת בצד שמאל ואם לפעמים על ידי רפואות אין אותה בליטה מתפשטת למטה אלא חוזרת למעלה למקומה ולא תמצא דם בבדיקתה וזה לה לפעמים כמו חדש ימים אבל מתוך כך נופלת לחולי גדול והאשה ההיא לה וסת קבוע ולעולם מרגשת כאב ומוצאת דם בצד שמאל ולא בצדדים אחרים והיא כך מקולקלת כשלש שנים זהו תורף דברי שאלתך: תשובה דבר פשוט הוא הך בליטא שהיא כמו חלחולת שהאשה מרגשת בצד שמאל וכואב לה ובמשמושה יכולה ליגע בה מה שלא היה בה מעולם זהו מיקרי מכה באותו מקום בין שתהיה הבליטה זאת אחת מחולחלת שנקרע הפרוסה או העור לפנים והיא בולטת ובין שתהיה האם עצמה שנתקה ממקומה מיקרי מכה באותה מקום דכיון שכואב לה הרבה באותה צד שמאל שהבליטה שם ואם לפעמים היא חוזרת למקומה על ידי רפואות נופלת לחולי גדול אין לך מכה גדולה מזו אף על פי שדרך האם בטבעה לנטות ולזוז ממקומה למעלה או למטה או לצדדים כידוע מפי נשים בקיאות וכמבואר בתשובת משאת בנימין סימן מ"ט היינו כשאין בה ליקוי וחסרון אז דרכה לנטות אנה ואנה וחוזרת מעצמה למקומה בטבעה ורגילתה אבל כשאינה חוזרת למקומה אלא ע"י רפואות ועל ידי כן האשה נופלת לחולי גדול וגם יכולה ליגע בה במשמושה וכואב לה הרבה כמו שהוא באשה הזאת ודאי דלקותא היא שנתקה ממקומה ואין לך מכה גדולה מזו: ודין מכה באותה מקום הרבה דברים נאמרו בו בפוסקים קדמאי ובתראי הביאם הרב ב"י והרב בהג"ה "צע מטור י"ד סימן קפ"ו קפ"ז קצ"א והאחרונים בפירוש דברי הטור והש"ע מ"ו ב"ח וטורי זהב ושפתי כהן מיירי ביה טובא ולכולא טעמים וראיות וסברות ישרות זה לקולא וזה לחומרא ואין אני כדאי להכריע ביניהם ואם לפעמים יש להכריע ביניהם אין זה כי אם להלכה ולא למעשה כי אין רוחי גסה ומה שלקטתי מתוך דבריהם בהיתר מכה באותה מקום שהוא מוסכם מכל האחרונים הוא זה: אשה שיש לה מכה באותה מקום ויש לה וסת קבוע והיא מוצאת דם שלא בשעת וסתה אם יודעת בבירור שמכתה מוציאה דם תלינן במכתה כיון שהיא שלא בשעת וסתה אבל אם אינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם לא תלינן במכתה הן אמת שהרבה מפוסקים סבירא להו ביש לה וסת קבוע יכולה לתלות במכתה שלא בשעת וסתה אפילו בשאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכן כתב נמי הרב בהג"ה ש"ע סימן קפ"ז סעיף ה' שכתב וז"ל וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע וכו' עכ"ל. אמנם כיון שהרבה פוסקים חולקים על זה נראה לי שאין להתיר אלא בשתדע שמכתה מוציאה דם דעל זה לא נמצא חולק בין האחרונים: אבל מכל מקום בראתה ג' פעמים מחמת תשמיש יש לסמוך על אותן פוסקים שמקילין לתלות במכה אפילו בשאינה